נכתב בתאריך 10/12/2019 בשעה 11:41 מאת ליאור

סרטון עם כמה חלקים מתוך ההרצאה שהעברתי בחודש שעבר בוושינגטון לכ-1000 מנהיגי הפדרציות היהודיות של ארגון JFNA בארה"ב.

בוידאו אפשרות להציץ ל-2 ניסויים של חכמת ההמונים. הניסוי הראשון היה גימיק קצר ובניסוי השני 1,000 המשתתפים העלו רעיונות להתמודדות עם האנטישמיות הגוברת בארה"ב ודרגו את הרעיונות בזמן אמיתי.

 

נכתב בתאריך 22/9/2019 בשעה 7:08 מאת ליאור

בשבוע שעבר העברתי הרצאה לכ-200 חיילים בודדים באירוע שערכו לכבודם לקראת ראש השנה.

המפגש איתם השאיר אותי עם מחשבות על המשמעות של להיות "חייל בודד" ובדידות בכלל.

נזכרתי במילות השיר המפורסם של החיפושיות, "כל האנשים הבודדים, מאיפה הם מגיעים?".

הם הגיעו לאירוע מכל הארץ ומכל קצוות האוכלוסייה.

חצי מהם עולים חדשים שבחרו לעלות על מטוס ולהתגייס לצבא. לבד. בלי המשפחה. בלי החברים. אבל עם תחושת שליחות ומשמעות שקשה להבין. כתבתי כבר על מפגש עם חיילת מעוררת השראה כזאת (קישור) שאמרה לי משפט שהותיר בי רושם עז ואני חושב עליו עד היום: "בכל מקום יש קשיים. השאלה היא עם איזה קשיים אני בוחרת להתמודד. ואני בוחרת להתמודד עם הקשיים כאן ולעשות את מה שאני יכולה כדי לעזור למי שמתמודד איתם. זאת הבחירה שלי".

אני חושב על הבחורה הצעירה הזאת לעיתים קרובות. כאשר אני בנסיעות עבודה ברחבי העולם, אני מתבונן מקרוב גם בקשיים שיש בכל מדינה בה אני מבקר. ויש הרבה כאלה. אז, כשאני חוזר לארץ, אני מתבונן אחרת באתגרים שיש כאן. הבחורה הזאת לא יודעת שבזכותה החלטתי להקים את "יש מצב" למען נוער בסיכון. למדתי ממנה כל כך הרבה. במקום להתלונן על מה שרע, לעשות מעשה ולעזור לפתור את מה שהכי מפריע לי.

החצי השני של המשתתפים באירוע היו צעירים שנולדו כאן אבל החיים הובילו אותם לגור מחוץ לבית ובלי משפחה תומכת. חוזרים בשאלה שהמשפחות שלהם נתקו איתם קשר, צעירים ללא הורים או עם הורים שלא מסוגלים לגדל אותם. רבים מהם צעירים במצבי סיכון אשר מתמודדים לא רק עם בדידות אלא עם אתגרים רבים נוספים בחייהם.

אחד מהם סיפר שאבא שלו חי בחו"ל ולמעט שתי פגישות בעבר, הוא לא נמצא איתו בקשר. אמא שלו אושפזה בגלל הפרעה נפשית. בתיכון היו לו ציונים נמוכים. אמרו לו שלא ייצא ממנו כלום. אבל הוא לא וויתר, התעקש לשפר בגרויות, סיים לימודים בטכניון והתגייס לתפקיד משמעותי בסייבר של יחידה 8200. כיום הוא קצין צעיר עם ניצוץ בעיניים. הוא ניגש אלי בהתרגשות וביקש להתנדב כמרצה ב-"יש מצב". "אני רוצה להראות לצעירים שאפשר להצליח!".

בדידות היא לא רק נחלתם של "חיילים בודדים" אלה מגיפה עולמית. מחקרים רבים מצאו שכ-20% מהאנשים הבוגרים במדינות מפותחות כמו ארה"ב ובריטניה מרגישים בודדים לעיתים קרובות או כל הזמן.

בקרב צעירים המצב חמור לא פחות נוכח הרשתות החברתיות שמגבירות את תחושת הניתוק החברתי והבדידות.

אמרתי לחיילים אתמול שאף אחד לא יכול להבין מה זאת בדידות עד שהוא לא מרגיש אותה על בשרו. בדיוק כמו שאף אחד לא יכול להבין באמת מה זה להיות הורה עד שיש לו ילדים. ואז אחד מהם שאל "אם היית יכול להחזיר את הזמן אחורה, האם היית מעדיף לא להיות בודד?".

שאלה קשה. מצד אחד בוודאי שכן. אם הייתי יכול לחסוך מעצמי שנים של קושי כל כך משמעותי, הייתי מוותר על ה-"תענוג" בשמחה. מצד שני, עניתי לו, בזכות הבדידות הזאת מצאתי את הייעוד והשליחות שלי.

איחלתי להם שגם הם יהפכו את הבדידות והקשיים לשליחות שלהם. אם הם יצליחו לעשות את זה, הם יזכו במתנה גדולה שגם אותה אי אפשר להבין באמת עד שלא מרגישים אותה.

לקראת השנה החדשה, אני מאחל לכולנו שנה שבה נהיה הרבה יותר יחד מאשר לבד. גם ברמה האישית וגם ברמה הציבורית. נראה שזה גם המסר של חוכמת ההמונים בתוצאות הבחירות האחרונות.

שנה טובה.

 

נ.ב.1 כתבה על מיזם יש מצב במגזין השפעה של אגף מו"פ במשרד החינוך – קישור.

נ.ב.2 יש לנו לוגו חדש למיזם יש מצב. תודה ל-norbert האלופים על הליווי במיתוג ובעיצוב.

 

נכתב בתאריך 20/8/2019 בשעה 7:16 מאת ליאור

אני בחופשה משפחתית בצרפת. במקום להזמין מלון או דירת AirBNB, איילה אישתי אירגנה לנו חילופי בתים. הנה מה שהיא כתבה בעמוד הפייסבוק שלה:

 

מי שעוקב אחרי עלילות שיתוף הבתים של משפחת צורף, יודע שטסנו בחשש לבית שלא היה ברור מה עומד מאחוריו. בשיחות הטלפוניות המקדימות עם המשפחה שזה הבית שלה, הוסבר לנו שהם יהיו בפרו (לקחו את הבלון שלנו וטסו איתו למשפחה בפרו. מי שהיה בהרצאות שלי מכיר המנגנון המוזר אך מגניב הזה). עוד הוסבר לנו, שהבית הוא בעצם מבנה בן 250 שנה, בעיירה קטנה קטנה 40 דק נסיעה צפונית לפאריס. לא באמת ידענו למה לצפות. 

הגענו שלשום בלילה, ונפלנו מהכיסא. ובחיי, כזה עוד לא היה לנו. זאת ביי פאר החלפת הבתים ההזויה וההרפתקנית ביותר שהייתה לנו: הבית נראה כמו טירה, כולל קירות האבן של פעם, תריסי העץ הענקיים, מדרגות בנות מאות שנים ומיליון פריטי אספנות מימי הביניים בערך. בבית יש 8 חדרי שינה,שכל אחד מהם הוא בעצם יחידת דיור משל עצמה, כולל חדר אמבטיה ושירותים. למעשה, אלה לא חדרים, אלא אולמות. וכל זה לגמרי בחינם. אין מה להגיד, הכלכלה השיתופית הזאת – זה משו משו. 

מעבר לכביש – הכנסיה השכונתית. מהצד השני – נחל. ובצד השלישי (וזה הכי חשוב) הבולונז'רי המקומית ש-איך נאמר- יהיה פה מחיר כבד לשלם אחרי שגרים מול דבר כזה. וזה טעיםםםםםם ברמות אחרות. מתוק בדיוק במידה, לא מוגזם עם הפירות, טרי טרי נעשה על המקום כל בוקר. שני בקרים פה, וליאור כבר הפך למקומי, עומד בתור עם כולם לקרואסונים, בגטים ובעיקר – מתוקים.

*למי ששאל – איפה החסרונות? אז יש אחד ברור: האינטרנט לא עובר טוב דרך קירות האבן העתיקים האלה. הקליטה פה על הפנים. לא הייתי שורדת יותר משבוע. מזל שאנחנו פה בדיוק לשבוע 😊

 

 

עד כאן הסטטוס של איילה (אפשר להגיב ולכתוב לה בקישור הזה).

 

עכשיו כמה הסברים ותשובות לשאלות נפוצות:

* איך מחליפים בתים? הפלטפורמה המובילה לחילופי בתים נקראת Home Exchange. אחרי שעשיתם מנוי לאתר, תוכלו להעלות שם תמונות ותיאור של הבית שלכם. כותבים מתי הבית זמין לחילופי בתים ואיזה איזורים בעולם מעניינים אתכם. הם מוודאים שהפרטים מדויקים ואז מאפשרים לכל המנויים שלהם לבדוק אפשרות לבצע חילופי בתים. אפשר להחליף גם רכבים.

 

* כמה זה עולה? מנוי שנתי באתר עולה 159$. וזהו. לא משלמים על בתי מלון ומתארחים בבתים מדהימים בכל העולם. לפעמים מחליפים גם רכבים. המחיר הוא שאנשים אחרים מתארחים אצלכם בבית (בפסח האחרון התארחו אצלינו זוג פנסיונרים מצרפת אחרי שקיימנו שיחת סקייפ וראינו שמדובר בזוג מקסים).

 

* איך זה קשור לחכמת ההמונים? חכמת ההמונים מייצרת שיתוף מוחות. כלכלה שיתופים מאפשרת שיתוף משאבים. ולא מדובר רק בחילופי בתים. היום ארגונים רבים משתפים בינים ובין עצמם משרדים, רכבים, ציוד ועוד.  

 

המשך קיץ נעים

נכתב בתאריך 15/7/2019 בשעה 10:00 מאת ליאור

נכתב בתאריך 23/5/2019 בשעה 10:10 מאת ליאור

לפני כמה ימים, בסוף פגישה במרכז תל אביב, חיפשתי מקום לאכול. הנה הסבר לגבי מה שאני נוהג לעשות:

בשנים האחרונות גוגל עושה מאמצים רבים להפוך להיות המקום המרכזי שבו נכתבות המלצות על בתי עסק מקומיים. זה כולל מסעדות, חנויות מזון וכל גוף שנותן שירותים ויש לו מיקום פיסי (יש שם אפילו דירוג לבתי קברות).

למי שלא מכיר, הטיפ הזה נכון לכל מקום בעולם שבו גוגל פופולארית (לא יעבוד בדרום קוריאה למשל). אני עושה בזה שימוש לעיתים קרובות בנסיעות לחו"ל וגם בארץ.

כך גיליתי השבוע את מסעדת פו סושי שיש בה סושי נפלא וגם ראמן מצוין. בשבוע שעבר הייתי בפגישה בסטימצקי בראש העין. שנים רבות לא הייתי בראש העין והנה בזכות הדירוגים מצאתי מסעדה תימנית מצוינת (תימנה). אני עדיין מתאושש מהסחוג

ועכשיו כמה טיפים למתקדמים –

* אפשר לבדוק גם ב-TripAdvisor וב-Yelp בהם יש גם הרבה דירוגים, תמונות וכמובן ציון לכל מקום. בארה"ב גם Open Table שימושי להמלצות.

* זוכרים את Foursquare? לפני כמה שנים הם יצרו גרסה חדשה שנקראת Foursquare City Guide ממוקדת המלצות לבילוי ברחבי העולם. משתמשים מדווחים שההמלצות שלהם מצוינות.

* במפות של גוגל, ליד הציון וכמות הדירוגים הופיע לאחרונה עיגול צבעוני עם מספר. המספר שמוצג הוא הערכת הסיכוי שתאהבו את המקום הזה לפי ניתוח המקומות בהם הייתם בעבר.

 

עד כאן העצות. אבל כל הכבוד לחכמת ההמונים, מידי פעם עדיף פשוט לסגור את הטלפון, להסתובב, ללכת לאיבוד ולמצוא דברים מפתיעים בדרך

נכתב בתאריך 13/4/2019 בשעה 8:48 מאת ליאור

לאחרונה חזרתי מ-2 הרפתקאות קצרות בחו"ל.

אני מזמין אתכם לצפות בסרטונים הקצרים שערכתי. הראשון בעקבות נסיעה לוושינגטון די.סי. וניו-יורק והשני בעקבות נסיעה לציריך.

נכתב בתאריך 7/4/2019 בשעה 7:54 מאת ליאור

"אני תלמידת תיכון בת 16 והחלום שלי להיות רופאה אבל אנשים מסביבי אומרים לי שלא ייצא ממני כלום. בעקבות ההרצאה הבנתי שיש הרבה אנשים שמצליחים למרות שרבים לא האמינו בהם. ההרצאה עזרה לי ברמות מטורפות. כאשר אצליח לסיים את לימודי הרפואה, אדע שזה המון בזכות ההרצאה ששמעתי"

 

 
מיזם "יש מצב" נוסד בינואר השנה (קישור לפוסט המקורי). מאז נרשמו למיזם מעל 100 מרצים מתנדבים ומעל 50 בתי ספר ופנימיות לנוער בסיכון שמעוניינים בהרצאות.
 
מטרת המיזם היא להעצים ולהגביר את המוטיבציה של נוער בסיכון באמצעות מרצים מתנדבים מעוררי השראה שהתמודדו עם קשיים משמעותיים כאשר היו בני נוער בעצמם.
 
המודל הפדגוגי מבוסס על מחקרו פורץ הדרך של פרופ' גד יאיר בתחום חוויות מפתח. ההרצאות במיזם מנסות לייצר התנסות רבת עוצמה שעשויה השפעה חזקה למשך שנים ארוכות בקרב בני נוער בסיכון (קישור למידע נוסף).
 
התחלנו פיילוט ב-2 בתי ספר – כיתת מב"ר בבי"ס בליך בר"ג וכיתת תל"מ בחטיבת הביניים שז"ר בבת ים. המרצים שנמצאו מתאימים משובצים להרצאה באחד מ-2 בתי הספר.
 
הפיילוט צפוי להימשך בשנת הלימודים הנוכחית בתקווה שבשנת הלימודים הבאה נוכל לפנות לבתי הספר הנוספים שנרשמו ולהציע להם את המרצים מעוררי השראה שזכו לתגובות הטובות ביותר מקרב התלמידים ב-2 הכיתות בפילוט.
 
לאחרונה אגף מו"פ במשרד החינוך בחר במיזם ויתמוך במיזם במטרה להפוך אותו לגדול ומשמעותי בקרב בני נוער בכל הארץ.
 
הנה חלק קטן מהמשובים שכתבו התלמידים בעקבות חלק המרצים שהגיעו אליהם בשבועות האחרונים:
 
ערן שומרון – ספורטאי, יזם ומרצה. השתתף ב-29 מרתונים ו-5 תחרויות איש ברזל: "הרצאה מדהימה ומעוררת השראה. אהבתי כל מילה ומילה שהמרצה אמר. למדתי להגדיר מטרה ולפרט את כל הדרכים איך להגיע למטרה שהצבתי. בחיים אסור לוותר. פצצה לגבה".
ניצן אורחוף – מהנדסת מזון, לשעבר מנהלת בטויוטה ולחמן: "ההרצאה הכי מעניינת שהיתה לנו עד עכשיו. ההרצאה עזרה לי ונתנה לי להבין שאם אנשים אוהבים אותך באמת, הם יאהבו אותך איך שאת ואיך שאת נראית".
ד"ר אלון הסגל – חוקר, מרצה ויו"ר איגוד האינטרנט הישראלי לשעבר: "הרצאה מדהימה. למדתי הרבה וגיליתי מלא דברים שלא ידעתי ואולי גם לא הייתי יודעת".
יוסי סאסי – מוזיקאי, האקר יזם וחוקר סייבר: "מעורר השראה ועם הרבה ערך מוסף. הסיפור של יוסי מתחבר להרבה תלמידים בכיתה. היה בן *ונה".
לירון אברהם – מנכ"ל אאוטבריין ישראל: "אני מאחל לכל ילד לשמוע את ההרצאה הזאת. מרצה מעניין וסוחף. נותן הרבה השראה".
 
הנה וידאו מתוך המפגש הראשון של המתנדבים במיזם ובו סיכום חצי שנת הפעילות הראשונה:

 
עדכון לגבי ההרצאות בבתי ספר ופנימיות ברחבי הארץ – קישור.
 
כמה תודות. תודה לכל המרצים המתנדבים. נוכח הכמות המתנדבים הגדולה, ייקח לנו זמן להגיע לכולם לכן נודה על סבלנותכם. תודה מקרב לב להדר חמיידס שמנהלת את שיבוץ המרצים בבתי הספר. תודה לחן רוזנברג, מנהלת התוכן במיזם.
תודה לצוות החינוכי הנפלא שמשתתף בפיילוט– חטיבת ביניים שז"ר בת ים: דוריס ליפשיץ – מנהלת ביה"ס, בלה פלד-רכזת פדגוגית, סופי צביון-רכזת שכבה ומחנכת כיתת תל"מ. בליך ר"ג: הילה רומש-מנהלת ביה"ס, סיוון גואטה-מחנכת כיתת מב"ר.
תודה לסטודיו למיתוג עיצוב Studio Norbert על עיצוב הלוגו, האתר והשפה הגרפית.

 

נכתב בתאריך 15/2/2019 בשעה 8:28 מאת ליאור

אתמול הייתי בפעם הראשונה בימי חיי בכלא פעיל, בבית סוהר לנערים

בית סוהר אופק הוא מתקן הכליאה היחיד בישראל לנערים מגיל 14 עד גיל 18 שנשפטו למאסר, בד"כ בעקבות עבירות אלימות, סמים ועוד. בעקבות הקמת המיזם למען נוער בסיכון, הוזמנתי להעביר שם הרצאה לנערים. 

"הבאת איתך דיסק און קי ושלט למצגות?" שאל אותי השומר בכניסה.

"כן". עניתי.

"יופי. אתה יכול להיכנס איתם, אבל תשמור עליהם טוב טוב. את הטלפון שלך אתה צריך לכבות, לתת לי ואתה מוזמן להיכנס".

זמזום קולני סימן על פתיחת שער ברזל גדול שנסגר מאחורי בטריקה רועשת כמו סצנה מסדרת טלוויזיה.

"תוריד חגורה ותעבור במגנומטר. זה עדיין מצפצף. יש לך שעון? תוריד בבקשה".

בית סוהר לנערים זה מקום מאוד מיוחד שנבנה מתוך מטרה להתאים לצרכים של נערים. 

במרכזו נמצא בית ספר עם כיתות לימוד, סגל חינוכי וקצינות חינוך מעוררי השראה. תוכנית החינוך של משרד החינוך ותוכנית הילה. "אתה רואה את הכיתה הזאת? בתוך הכיתה לומדים 8 תלמידים במסלול של 10 שנות לימוד. למורה יש לחצן מצוקה. הכיתה נעולה עם מנעול ושרשרת כדי שאף אחד לא יכנס או יצא פתאום ללא אישור. אם תהיה תקרית בתוך הכיתה, לא ניתן לצאת מיד כי היא נעולה עם מנעול ושרשרת. לכן יש סוהר בכל כיתה".

למרות הסורגים, השרשראות והמנעולים, יש שגרת לימודים מלאה. התלמידים נבחנים כמו כל התלמידים בתוכניות החינוך הרגילות. הם מקבלים תעודות ויש גם הכנה לבגרות לתלמידים שמצליחים להשתלב במסלול 12 שנות לימוד.

"זאת פינת החי שלנו. יש לנו ארנבים, אוגרים, תרנגולים. אתה רוצה ללטף חמוס? תרגיש כמה הוא נעים".

הטיפול פינת החי מאפשרת לנערים לקחת אחריות על בעלי חיים ולשנות אווירה, כך למדתי.

בכניסה לאחד מהאגפים שומר נוסף. הגשתי את היד שלי וקיבלתי צמיד: "עכשיו יש לך כניסה מסוג 'הכל כלול'" הוא חייך.

מנהלת האגף ביקשה להציג את אחד הנערים. "רוצה לספר על החלום שלך?" היא שאלה אותו וחייכה חיוך אימהי. "החלום שלי להיות פסיכולוג ולטפל בבני נוער. מה שבטוח, רק לא לחזור לכאן". הוא חייך אליה בחזרה חיוך אוהב. החברים שלו הציצו בסקרנות מאחורי הסורגים.

"אני כאן בשביל לעזור לנערים שמצאו את עצמם כאן. זאת השליחות שלי" סיפר אחד הסוהרים תוך כדי שאחד מבני הנוער עבר לידו ואמר בקול רם "אתה הסוהר מספר אחד כאן!".

הכניסו אותי לאולם תיאטרון קטן והכינו אותי לקראת ההרצאה. "הנערים ייכנסו עוד מעט. הם ישבו מקדימה, הסוהרים והמורים מאחורה וסוהר אחד יעמוד בצד הבמה". 

העברתי אלפי הרצאות בימי חיי בכל רחבי העולם. חשבתי שאני מכיר את כל סוגי הקהלים, עד שהגעתי לכלא.

בני הנוער נכנסו והתיישבו באולם. מה אגיד. ילדים. 

התחלתי את ההרצאה. הם הקשיבו והתנהגו למופת.

ואז אחד מהם התבונן בתמונה שלי כילד עם חברים לכיתה ושאל: "תגיד, הילד הזה בתמונה נתן לך כאפה?"

מעולם לא שמתי לב לחלק הזה בתמונה…

עניתי לו "אני לא זוכר מה בדיוק קרה כשהתמונה הזאת צולמה. אבל בהחלט יכול להיות שקיבלתי כאפה כי קיבלתי הרבה כאפות שהייתי בבית ספר. הייתי חנון, ילד כאפות".

סיפרתי על החרם שעברתי, איך אחרי 30 שנה החבר שעשה עלי חרם מצא אותי וביקש סליחה. איחלתי להם שאם מישהו פגע בהם, הוא יבקש מהם סליחה. ואם הם פגעו במישהו, שיגיע היום שגם הם יבקשו סליחה. סיפרתי על האנשים שאמרו לי "לא ייצא ממך כלום". אמרתי להם שלאף אחד אסור להגיד להם את המשפט הזה. דיברנו על כוח רצון, התמדה, חוצפה, נחישות והצלחה.

הם התעניינו, צחקו ושאלו שאלות מצוינות. "מה זה תואר שלישי?". ביקשו שאספר על הכלבה שלנו. שאלו כמה חותמות יש לי בדרכון?. "הרבה" עניתי.

בתמונות תוכלו לראות את אילן דויטש, מנהל בית הספר. איש חינוך מעורר השראה. איתו נמצא צוות מופלא בראשות רב כלאי אפרת מזרחי. 

הנערים מגיעים לכלא כי הם חייבים. אנשי הסגל מגיעים מתוך בחירה ותחושת שליחות גדולה. זה הופך את המפגשים שם לכל כך מיוחדים ועוצמתיים.

בסוף ההרצאה היו ילדים שניגשו ללחוץ יד ולהודות בחיוך נבוך. אחד אמר שזאת היתה הרצאה מאוד חשובה עבורו. 

ביציאה מהכלא מזג האוויר השתנה. רוחות חזקות והתחיל לטפטף. האמת היא שלא רק מזג האוויר השתנה, גם אני השתנתי. 

חוויה מטלטלת ועוצמתית מאוד.

הביקור בכלא נולד בעקבות המיזם שהקמתי להעצמת בני נוער בסיכון. אני שמח לעדכן שהמיזם תופס תאוצה מעבר לכל מה שדמיינתי. מעל 100 מרצים מתנדבים, עשרות בתי ספר ופנימיות נרשמו לקחת חלק בפעילות.

בשלב הזה התחלנו פיילוט ב-2 כיתות. כיתת תל"ם בבית ספר שז"ר בבת ים וכיתת מב"ר בבית ספר בליך. בכל כיתה יבקר מרצה אחד בשבוע. התלמידים יתנו משוב בסוף כל הרצאה על איכות המרצה, רמת העניין שהוא עורר בהם ורמת ההזדהות שלהם עם הסיפור שלו. הפידבק שלהם בשילוב המשוב של המורים ייקבע את המשך הדרך של הפיילוט.

השם שנבחר למיזם – יש מצב!

תודה לכל מי שהתנדב לקחת חלק במיזם. 

תודה מיוחדת להדר חמיידס שעובדת איתי שנים רבות והתנדבה לשבץ את המרצים. תודה לד"ר אלון הסגל, המרצה הראשון של "יש מצב!" בבי"ס שז"ר. וליוסי סאסי המרצה הראשון בבליך.

אם גם אתם מתחברים למטרות המיזם וחושבים שאתם מתאימים להיות מרצים, אתם מוזמנים להירשם כאן.

החלום הופך למציאות.

ויש מצב שנצליח.

נכתב בתאריך 15/1/2019 בשעה 8:52 מאת ליאור

פוסט שאני מתכנן לכתוב כבר תקופה ארוכה. נתחיל מסיפור ואח"כ המיזם החדש.

לפני עשור הוביל אותי משבר גיל ה-40 לפרוש מהיי טק. מצאתי את עצמי עושה דוקטורט בתחום שהיה חדש לחלוטין, חכמת ההמונים. השנה אהיה בן 49 ואני כבר מרגיש את משבר גיל 50 דופק בדלת.

אם לעשות ספירת מלאי, אני נשוי באושר ואב ל-3 ילדים מדהימים, זכיתי למצוא את התחום שאני אוהב, חכמת ההמונים. סיימתי דוקטורט, כתבתי ספר בנושא ואני מרצה מסביב לגלובוס ומלווה ארגונים שנעזרים בתחום כדי להצליח יותר.  בגדול, זה נראה כאילו הצלחתי לא רע בכלל.

אבל שום דבר בילדות או בגיל ההתבגרות שלי, יכול היה לסמן ההצלחה עתידית. למעשה, המצב היה בדיוק הפוך:

כשהייתי ילד, הייתי בטוח שאני לא חכם ושלא ייצא ממני כלום. הייתי הילד החנון, שלא אוהב כדורגל ולכן בהפסקות נמצא לבד, הכי נמוך, חלש ופגיע. עברתי חרם במשך שנים ארוכות. היו לי ציונים נמוכים, השיעורים הפרטיים לא כל כך עזרו. רוב הזמן הייתי לבד, מול המחשב. אמא שלי לא הבינה למה וכל הזמן אמרה לי "למה אתה לא נפגש עם חברים?". התביישתי לספר לה שרובם פשוט לא רוצים להיפגש איתי. תעודת הבגרות שלי היתה מאכזבת מאוד. כאשר סיפרתי לאחד המורים שהחלום שלי ללמוד מחשבים בטכניון, הוא אמר לי "אתה? אין לך סיכוי, זה לא בשבילך".

אחרי הצבא, החלום ללמוד בטכניון הוביל אותי להירשם לבית ספר פרטי ולשפר את תעודת הבגרות. רק אז, אחרי שקיבלתי כמעט 100 ב-5 יחידות מתמטיקה ופיסיקה, הבנתי שאני לא מטומטם. סיימתי בהצטיינות תואר ראשון ושני בטכניון, דוקטורט באונ' בר אילן, הקמתי משפחה נפלאה, פרסמתי ספר בארה"ב שתורגם לשפות רבות. אבל התחושה הזאת ש-"לא יצא ממני כלום" לא עזבה מעולם.

בשנים האחרונות אני מרצה בהתנדבות לצעירים ובני נוער עם קשיים או במצב סוציו-אקונומי ירוד ובמצבי סיכון. בניגוד להרצאות בארגונים שעוסקות בחכמת ההמונים, כשאני מגיע לבני הנוער הללו המטרה היא אחרת: לגרום להם להאמין בעצמם ובסיכויים שלהם להצליח. הם שומעים על החרם שעברתי במשך שנים רבות בגלל שהייתי חנון, על הציונים הנמוכים שהיו לי בלימודים, על המורה שאמר לי "אין לך סיכוי להצליח" ועוד. זה סיפור על התמודדות עם חרם, פחד גדול, נחישות, עבודה קשה וכמה חשוב להאמין בעצמך. הם שומעים שלאף אחד אסור להגיד להם "אין לכם סיכוי" או "אתם לא תצליחו"

החלטתי להרחיב את הפעילות הזאת ולהקים מיזם שנקרא "יש מצב" שיעזור לצעירים להאמין בעצמם. מיזם חברתי שיתמקד בבני נוער עם קשיים ובמצבי סיכון. בשלב ראשון קהל היעד יהיה תלמידים בכיתות שמשרד החינוך מגדיר "כיתות אתגר", מב"ר, "כיתות אומץ" ובפנימיות לנוער בסיכון.

המיזם יאסוף בקפידה אנשים בוגרים מעוררי השראה, שהגיעו להישגים מרשימים למרות שהתמודדו עם קשיים גדולים בצעירותם כדוגמת קשיים סוציו-אקונומיים, קשיים חברתיים, קשיים רגשיים וכדומה.

אותם אנשים בעלי יכולת להרצות לבני נוער, יעבירו הרצאות בהתנדבות בבתי ספר ובפנימיות שירצו בכך. המיזם יעשה שימוש בחכמת ההמונים כדי לעזור לכמה שיותר צעירים להגשים את השאיפות והחלומות שלהם. בנוסף, חלק מההרצאות יצולמו ויפורסמו בערוץ יוטיוב של המיזם במטרה לאפשר חשיפה רחבה לבני נוער נוספים.

יש עמותות רבות שמסייעות לבני נוער בסיכון כמו גם כמובן משרדי החינוך והרווחה. בשנים האחרונות פגשתי רבים מהם והתרשמתי שהם עושים עבודה חשובה, ועובדים בעומס ובתנאים לא פשוטים. רוב הגופים מנסים למנוע נשירה ממערכת החינוך, מסייעים בפן הלימודי, מנסים להעלות את הציונים שלהם ולהוביל את התלמידים לתעודת בגרות.

הפספוס לדעתי הוא בפן הרגשי, במתן תחושת המסוגלות, ביצירת תמונת עתיד, במפגש עם אנשים שאפשר להזדהות איתם, שיכולים להוות מודל עבורם ולגרום להם לא רק לחלום חלומות גדולים אלא גם להאמין ביכולת להגשמתם. זה לא מספיק לדעת לפתור משוואה במתמטיקה.

באופן פרדוקסלי, בעוד תלמידים מצטיינים, מחוננים או מוצלחים במיוחד זוכים לקבל מהמערכת תמיכה בתוכניות העשרה רבות, תלמידים עם קשיים כמעט ולא זוכים לפעילות העשרה שכזו. הם אכן מקבלים תגבור ושעות הוראה נוספות אבל הם כמעט לא זוכים להעשרה בעולמות תוכן נוספים ולא נחשפים לאנשים מצליחים שהגיעו להישגים על אף הקשיים שחוו בדרך.

מה כן שומעים הצעירים האלו? הרבה אנשים שאומרים להם "לא יצא מכם כלום".  

ב-7 השנים האחרונות זכיתי להיות חלק מהוועד המנהל של עמותה נפלאה שנקראת עיגול לטובה ועבדתי עם עמותות נפלאות רבות. אני מרגיש שעכשיו הגיע הזמן להקדיש את עצמי למטרה אחרת וזאת המטרה שבחרתי. החלטתי לא להקים עמותה נוספת. יש מספיק עמותות בתחום הזה והמיזם ישאף לשתף איתן פעולה ולהציע להם מרצים. בנוסף, אני חושב שזה לא חכם להשקיע זמן והמאמץ בגיוס תרומות ובלוגיסטיקה שהקמת עמותה מחייבת. המיזם בתחילת הדרך לא דורש כסף ולכן אין צורך לגייס תרומות. הכל ייעשה בהתנדבות מלאה.

מי שרוצה להצטרף ולעזור, הנה כמה אפשרויות:

מכירים מנהלי בתי ספר ופנימיות או מורים בכיתות אתגר ומב"ר? תייגו אותם ותזמינו אותם למלא את הפרטים שלהם בקישור הזה.

טופס רישום למרצים מתנדבים – לינק

הצטרפות לניוזלטר שלי לקבלת עדכונים על פעילות המיזם – לינק.

 

עדכונים נוספים:

איך בזכות "יש מצב" הגעתי לכלא

עדכון ראשון לגבי פעילות המיזם

 

קישורים לפוסטים שכתבתי בעבר בנושא

 

הייעוד שלי – פוסט שכתבתי בבלוג. כאן נולדה המחשבה על המיזם.

פוסט על החרם שעברתי כילד והסליחה שהגיעה אחרי 30 שנה – לינק

הרצאות ואירועים שבהם השתתפתי לדוגמא (על רוב ההרצאות לא כתבתי, אבל היו גם כמה שבחרתי לשתף):

בזכות האמונה באדם – אירוע בחוות השומר – לינק

ילדי פנימיית בית הדסה – לינק

ילדי פנימיית בית אפל – לינק1לינק2

תלמידי תיכון בטירת הכרמל – לינק

תלמידי תיכון היובל בהרצליה – לינק

סטודנטים במסגרת קרן מושל – לינק

פגישה עם חיילת בחוות השומר – לינק

סיפור על ילד שחלם להיות רופא – לינק

תודה רבה 🙂

נכתב בתאריך 4/12/2018 בשעה 17:51 מאת ליאור

 

חזרתי לאחרונה מהרצאות בטוקיו-וניו-יורק וערכתי סרטונים קצרים בעקבות החוויות ב-2 הערים הנפלאות האלה.

נתחיל בביקור הראשון שלי בטוקיו. 

 

ועכשיו לסרטון השני בעקבות הביקור בניו-יורק.