הרשמה לקבלת ניוזלטר במייל

* = שדה נדרש
נכתב בתאריך 25/9/2016 בשעה 14:18 מאת ליאור

במהלך הביקור בסין, מצאתי את עצמי לא אחת חושב לעצמי "הסינים האלה משוגעים". ואז, אחרי כמה דקות חוזר בי.

בכניסה לגבעת הפחם (פארק יפהפה שצופה על העיר האסורה), עומד איש מבוגר, מצייר קליגרפיה יפהפייה על הריצפה.

הדרך1

עצרתי להתבונן בו והתפלאתי איך מרשים לו לצייר על הריצפה בכניסה לפארק ציבורי?

ואז הבנתי שהוא מצייר עם מים.

כל מה שהוא מצייר מתאדה ונעלם כעבור כמה דקות.

משוגע, חשבתי לעצמי. אם כבר הוא מצייר כל כך יפה, למה עם מים? הוא לא רוצה שהציור יישאר זמן ארוך יותר? מה הטעם לצייר אם הכל נעלם אחרי כמה דקות?

אנחנו חיים בתרבות בה מעודדים אותנו להציב מטרות ולהשיג אותם. והנה נתקלתי בחכם סיני קשיש שהזכיר לי כמה חשובה הדרך. המטרה יכולה להשתנות או להיעלם, אבל רגעי האושר מגיעים כאשר נהנים מהדרך.

פתגם סיני עתיק אומר שאם אין לך משהו חכם לומר, תגיד פתגם סיני עתיק…

אז הנה אמרתי… וברצינות, התובנה הזאת הוסיפה לי הרבה רגעים של אושר. רגעים בהם אני בוחר לעשות משהו שאני אוהב מבלי להגדיר יעד ברור.

אחת המתנות שקניתי בסין לילדים היתה אוסף מכחולים ונייר מיוחד עליו מציירים עם מים. מאז, אנחנו מוצאים את עצמינו כל יום לומדים קליגרפיה סינית ונהנים לצייר מילים בסינית (הילדים מפעילים Google Translate, בוחרים מילה בעברית שמצחיקה אותם כמו "טוסיק" ולומדים לכתוב אותה בסינית).

כעבור כמה דקות הציור נעלם אבל אנחנו זוכים בעוד כמה רגעי אושר.

הדרך2

מסתבר שיש תחום שלם שנקרא Chinese Water Graffiti. הנה וידאו שממחיש את זה בפעולה.

שנה טובה ומתוקה. שנה מלאה ברגעים בהם הדרך תהיה העיקר, לא רק התוצאה.

 

כרטיסים להרצאה של זוגתי איילה, ביום שלישי הקרוב בת"א (הרצאה מרתקת ומצחיקה על המהפיכה הכלכלית הבאה) – לינק

כרטיסים להרצאה שלי אחרי החגים במרכז הבמה בגני תקווה – לינק (אפשר לקנות כמתנה לחג לבני משפחה)

 
נכתב בתאריך 16/9/2016 בשעה 8:58 מאת ליאור

את הפוסט הזה התחלתי לכתוב במטוס שאמור להמריא בדרך חזרה מבייג'ין לת"א. יש תקלת חשמל במטוס וכמו שזה נראה, יש סיכוי של 50:50 שנמריא או שנישאר לילה בביג'ין. אחרי שבוע עמוס בסין, זאת הפעם הראשונה שיש לי כמה דקות לכתוב.

החוויה כאן כל כך עוצמתית ויוצאת דופן. לפני שאשתף אתכם במה שעובר עלי, רקע קצר. בשנה האחרונה "המוח המשותף" תורגם לשפות שונות והושק בכמה מדינות. באסיה הוא הושק בדרום קוריאה ובטאיוואן. כאשר הודיעו לי שהספר יושק בסין, שמחתי מאוד. מעולם לא ביקרתי בסין וזאת המדינה המסקרנת ביותר לדעתי בעולם. לכן, כאשר הוזמנתי להגיע להשקה, שמחתי מאוד.

לקראת הנסיעה ניסיתי להתכונן, ללמוד ולהעריך מה מצפה לי. אני מודה שנכשלתי כשלון חרוץ. החוויה שעברתי לא היתה דומה לשום דבר שיכולתי לדמיין. בפוסט הזה אנסה לשתף אתכם בחוויות שעברו עלי ובכמה תובנות שיש לי לגבי סין.

הגעתי לשנגחאי לפני שבוע לסדרה של הרצאות וראיונות לכבוד השקת המהדורה סינית של הספר שלי שיצא לאור בהוצאת CITIC הסינית (הסתבר לי שמדובר בקבוצה של חברות שכוללת בנק גדול, בית השקעות, הוצאת ספרים ועוד). 

20160906_192300

בנסיעה שמתי לב שתוכנת הניווט הרבה יותר מתוכחמת ממה שאני מכיר ב-Waze וב-Google Maps: את הבניינים, הצמתים והרחובות אתם רואים בפועל בתוכנת הניווט, בצילומי תלת מימד. בהמשך למדתי שרוב האפליקציות של הסינים הרבה יותר מתוחכמות מהאפליקציות שלנו.

gps

המארחים הזמינו אותי לארוחת ערב. רוב מה שאכלתי בסין היה טעים להפליא. מעט ג'אנק פוד. לא תמצאו כאן הרבה סניפי מקדונלדס. גם קולה בקושי יש כאן. מה יש? הרבה נודלס, טופו, בשר ודגים. המארחת שלי שאלה אם אני מוכן להיות אמיץ. טעיתי ואמרתי כן. כעבור כמה דקות הגיעה צלחת עם לשון של ברווז שאלוהים יעזור לי. כך זה נראה…

בהזדמנות הזאת קיבלתי בפעם הראשונה את המהדורה הסינית של הספר. כל מדינה בוחרת איך לעצב את הכריכה ואני אוהב מאוד את העיצוב שהם בחרו.

DSC00121

אחרי מנוחת לילה קצרה במלון, הבוקר התחיל בסדרת ראיונות. הדבר הראשון ששמתי אליו לב הוא כמה שהם מקצועיים. המראיינים באו מוכנים אחרי שקראו את הספר ובאו עם רשימה של כ-20 שאלות שכתובות בסינית ובאנגלית. מעולם לא נתקלתי במראיינים כל כך חרוצים. נשאלתי על הספר אבל גם שאלות על יחסי ישראל סין ועשיתי מאמץ לייצג את ישראל בצורה הטובה ביותר.אני חושב שרוב הזמן היא הבינה מה אמרתי.

C0008T01

 

היו גם רגעים שבהם היא עשתה פרצוף כאילו ואין לה מושג מה אני רוצה ממנה…

C0003T01

 

אחרי זה המשכתי להרצאה הראשונה. בסין יש תרבות מפותחת של מועדוני קוראים, קבוצות של אנשים שמתעניינים בקריאת ספרים מסוגים שונים. 

20160907_150819(1)

 

בסוף ההרצאה המשתתפים עמדו בתור ארוך לקבל חתימה על הספר ולהצטלם. כך זה נראה. 

 

 

משם המשכתי להרצאה נוספת במועדון עסקי. סיפרו לי שמדובר במועדון חשוב וגדול. אבל כשהגעתי היו רק 50 משתתפים בקהל.

רגע לפני שההרצאה תחילה, המארגן אמר לי "שכחתי להגיד לך שיש כרגע 2,000 אנשים שממתינים לצפות בהרצאה בשידור חי".

בקטנה…

DSC00314

DSC00325

DSC00348

DSC00397

בערב פגשנו את סגן קונסול ישראל בשנחאי, נדב זיסבלט. נדב לקח אותנו לסיור מרתק בשנחאי. מראה עוצר נשימה במיוחד נוכח העובדה שכל מה שאתם רואים נבנה ב-20 השנה האחרונות. כשבארץ מדברים, הסינים בונים ובונים. הוא סיפר לנו שאחת לחודש נפתחת בשנגחאי תחנת רכבת תחתית חדשה.

DSC00473

למחרת יצאנו בדרך לבייג'ין. הטיסה התעכבה ונאלצנו להמתין 5 שעות להמראה. נחתנו בבייג'ין מותשים אבל מלאי סקרנות. חשבתי שאם שנגחאי היא העיר הצעירה והתוססת, בייג'ין תהיה איטית וישנה. אוי, כמה שטעיתי.

בערב הוזמנו לביקור אצל דני ימין. דני היה מנכ"ל מיקרוסופט ישראל במשך שנים רבות בהן עבדתי במיקרוסופט. כמו כן הוא היה יו"ר מועצת המנהלים של הטכניון. דני בתפקיד ניהולי בכיר במיקרוסופט בסין. הוא ומשפחתו גרים כבר מעל שנה בבייג'ין.

ביקרתי בלא מעט מגדלים מסביב לעולם, זה אחרי מבנייני המגורים המרשימים ביותר בהם ביקרתי עם תצפית נפלאה על בייג'ין (התמונה מתוך המסעדה בקומה העליונה של הבניין).

tower

דני סיפר עד כמה סין מרשימה ועוצמתית. הוא הציג את סין כמעין פאזל של ניגודים. פאזל מורכב שלא ניתן להציג בצורה פשטנית וגם אחרי תקופה לא קצרה הוא נפעם ממה שהוא לומד. אחת הדוגמאות עליהן הוא סיפר היא על השימוש הרצוף (שלא לאמר האובססיבי) שלהם בסלולר. הספר המקומי שלו לא מוכן לקבל מוזמן, רק תשלום דרך הסלולר. הכל מתבצע בסין דרך אפליקציית WeChat שלוקחת בכיס הקטן את כל מה שאנחנו מכירים בווטאסאפ, פייסבוק ופייפאל ביחד. כולל תשלום חשבונות כמו חשמל וארנונה. כמעט 700 מיליון סינים משתמשים ב-WeChat מתוך כ-1.4 מיליארד תושבים. כלומר, יש כמעט פי 2 משתמשי WeChat בסין מאשר כל תושבי ארה"ב! 

בלילה כמעט ולא הצלחתי לישון מרוב התרגשות לקראת אירוע ההשקה המרכזי שהתקיים למחרת בשגרירות ישראל בבייג'ין במעמד שגריר ישראל בסין, מתן וילנאי ונשיא הוצאת הספרים, Mr. Jian Young Jun. להיות ישראלי שמשיק ספר בסינית באירוע שמתארח בשגרירות ובמעמד שגריר ישראל זה לא דבר מובן מאליו. התרגשתי כמו ילד (קצת כמו בדרשת בר המצווה שלי). ולכן תודתי העמוקה לשגריר ולצוות המקסים של עובדי השגרירות.

 

מתן וילנאי

בתחילת האירוע עמדתי כמו חתן ביום חתונתו ללחוץ ידיים, לחתום על הספר ולהצטלם. בסין כולם רוצים להצטלם.

Embassy Collage 1

מסתבר שמתוך 1.4 מיליארד סינים, יש 20 (!) סטודנטים שבחרו ללמוד תואר ראשון בלימודי השפה העברית. חלקם הגיע לאירוע. מזמן לא ראיתי סטודנטים כל כך מתלהבים. דיברנו בעברית בסיסית תוך כדי שהם מספרים כמה שהם אוהבים את ישראל ונהנים ללמוד עברית. הם שאלו אם אסכים שהם יקחו אותי לסיור בבייג'ין למחרת. הסכמתי בשמחה.

C0065T01

ההרצאה עברה בשלום (למרות כמה תקלות טכניות בהתחלה) ורבים נשארו לשאול שאלות. אה כן, ולהצטלם שוב…

C0044T01 (2)

משם המשכתי לארוחת צהריים עם חלק מאנשי השגרירות. צוות מקסים ומוכשר שנהנה מאוד משליחות באחד היעדים המרתקים והחשובים ביותר לישראל. למדתי מהם עד כמה זיהום האוויר משמעותי בבייג'ין. האוויר בכל הכיתות בבתי הספר מסונן, לעיתים קרובות אסור לילדים לצאת לחצר בהפסקות בגלל זיהום האוויר הגבוה. יש אפילו מספר ימים בשנה שאסור להם לצאת מהבית ובתי הספר סגורים בגלל רמות זיהות קיצוניות. בדרך לארוחת הצהריים הם התבוננו לשמיים והסבירו לי ששמיים כחולים זה דבר נדיר בבייג'ין. רוב השנה זיהום האוויר גורם לשמיים להיות אפורים. במקביל לביקור שלי התקיימה ועידת ה-G20 ושמעתי טענה שהסינים סוגרים את כל המפעלים באיזור בייג'ין לפני הועידה כדי להקטין את כמות הזיהום. לתוצאה קוראים G20 Blue Sky. בפעם הבאה שאתם מביטים למעלה, רואים שמיים כחולים ונושמים לרווחה, תזכרו שיש מיליונים רבים של סינים שעבורם זה דבר נדיר.

DSC01141

יש בבייג'ין חנות ספרים קסומה שנקראת The Book Worm. מדובר בבית קפה, אולם הרצאות וחנות ספרים היפה ביותר שראיתי אי פעם. מקום שבו אוהבים ספרים. אנשי השגרירות ומנהלי החנות הזמינו אותי להעביר שם הרצאה. זה היה ערב קסום שבו למדתי להכיר הרבה אנשים שעברו לגור בבייג'ין ממדינות רבות (צרפת, אירלנד, ארה"ב ועוד). אחרי ההרצאה נשארנו לשיחה מרתקת על חופש הביטוי והמשמעות של חיים במדינה שבה החופש הזה מוגבל.

DSC00899

DSC01040

DSC01049

 

DSC00930

DSC01003

20160909_192023

זוכרים את הסטודנטים הסינים שלומדים עברית? למחרת היו לי כמה שעות לטייל בייג'ין לפני טיסה לעיר הבאה. הם הגיעו ולקחו אותנו לסיור נפלא בבייג'ין. ביקרנו בעיר האסורה, כיכר טיאננמן, שוק הפרחים ועוד. למדתי עד כמה הם לוקחים ברצינות את הלימודים. למעט אחד מהם שיש לו אח תאום, כולם כמובן ילדים יחידים שנולדו בשנים בהם היה מותר ללדת רק ילד אחד. הם סיפרו עד כמה חשוב לצעירים בסין ללמוד ולבלוט כדי להצליח למצוא עבודה טובה ולבלוט לטובה בהשוואה למיליוני הסטודנטים האחרים שמתחרים על אותם המשרות.

בכיכר טיאננמן ראיתי ילד קטן עומד ומחזיק את דגל סין בגאווה. הנה הוא לפניכם. גיא עיני הציע לקרוא לתמונה "אמרו שיהיה טנק" :)

DSC01194

אחרי סיור קצר, המשכנו לשדה התעופה והמראנו ליעד האחרון. "עיירה" קטנה בשם חופה (Hefei) עם 6 מיליון תושבים בלבד. הוזמנתי להתארח ולהרצות ביריד ספרים גדול. קיבל אותי צוות שלא היה מבייש הפקה של אירוע ביקור נשיא מדינה או כוכב רוק. הצוות כלל מפיקה (עם חוברת לו"ז ברמה של דקות), אשת קשר מטעם הוצאת הספרים, נהג, מתורגמן ועוד 2 אנשי צוות (בתמונה מימין אשת הקשר מטעם הוצאת הספרים והמתורגמן).

DSC01314

החדר במלון היה יפהפה…

DSC01263

בארוחת הבוקר למחרת, חיפשתי סכין ומזלג. להבדיל מבייג'ין ושנגחאי בהם יש הרבה זרים, בעיר הזאת הרגשנו קצת כמו חייזרים. בכל מקום אנשים ברחוב עצרו להתבונן ולצלם אותנו. כאשר לא מצאתי סכו"ם, תירגלתי אכילת חביתה עם צ'ופסטיקס…

DSC01307

הביקור בתערוכת הספרים היה חוויה מטורפת. קשה לתאר את החוויה במילים אבל בכל זאת אנסה. נתחיל בכניסה לתערוכה. כך זה נראה:

 DSC01319

DSC01329

DSC01463

DSC01419

הסבירו לי שכל הסופרים הכי חשובים בסין מגיעים לתערוכה הזאת. כולם סינים. ואני… כעבור כמה דקות הקריאו את שמי (מיסטר לייייייאו זורפקיה) וקראו לי להעביר הרצאת מליאה מול קהל של מעל 1000 משתתפים.

DSC01532

DSC01960

נראה שרוב הזמן הם הקשיבו ונהנו.

DSC01988

אבל לא בטוח שכולם הבינו על מה אני מדבר :)

DSC01936

והיתה גם הבחורה הזאת שהתבוננה הצידה במבט מהורהר…

DSC01943

ההרצאה היתה חוויה מופלאה. המשתתפים שאלו שאלות חכמות, מחאו כפיים ועמדו שוב בתור ארוך להצטלם ולקבל חתימה. ביום הזה חתמתי על מעל 500 ספרים… התרגשתי במיוחד לפגוש ילדים שביקשו להודות לי באופן אישי וסיפרו כמה נהנו בהרצאה.

  DSC02118

DSC02144

בשלב כלשהו המפיקה התנצלה שאין לי זמן לחתום ולהצטלם עם כולם כי אני מאחר לראיון רדיו חשוב. היא שלפה אותי וביקשה שאעקוב אחריה במהירות. תוך 30 שניות מצאתי את עצמי כאן…

DSC02202

DSC02279

DSC02238

DSC02262

בתום הראיון, המפיקה נכנסה ואמרה "מהר, הנהג מחכה לנו בחוץ. חייבים לצאת כדי שלא תפספס את הטיסה שלך"… תוך כדי הנסיעה מצאתי את עצמי נושם ומנסה לעכל את החוויה. כעבור שעה כבר הייתי על המטוס בדרך חזרה לבייג'ינג ומשם חזרה לישראל.

כאשר שילמתי על ארוחה בשדה התעופה, קיבלתי עוד תזכורת כמה הדברים כאן שונים מכל מה שאנחנו מכירים. שימו לב לסדר של הספרות…

20160908_150805_HDR

אחרי שעליתי לטיסת אל-על, הטייס הודיע שיש תקלה במטוס והטיסה נדחית ב-24 שעות. מבאס. מאיה זכתה בכרטיס שלי להופעה של קווין ואנחנו זכינו לנצל את הבוקר לביקור בחומה הסינית… זאת גם הזדמנות להציג לכם את חברי הטוב ארז סיימון שהצטרף אלי לביקור, צילם והיה שותף לכל החוויות.

DSC02404

DSC02421

חזרתי מסין נפעם. מדינה עצומה ומרתקת. עכשיו אני מתעורר מהחלום ולא יכול לחכות עד הפעם הבאה….

DSC02456

 

נכתב בתאריך 1/6/2016 בשעה 17:22 מאת ליאור


אתמול התמזל מזלי לעבור את אחת החוויות המרגשות ביותר שעברתי אי פעם בהרצאות.

זה התחיל לא טוב. מאוד לא טוב.

המקום: מתנ"ס בפתח תקווה. השעה: שמונה בערב.

הגעתי עייף מאוד אחרי יום עמוס פגישות והרצאה נוספת בשעות הבוקר.

הגורם המזמין היה עריית פתח תקווה – המח' לעבודה סוציאלית קהילתית. לא הבנתי בדיוק מה מהות האירוע ומי הקהל.

כאשר הגעתי לרחבת הכניסה, יונה התפנתה עלי ו-"חבילה" עסיסית נחתה לי על החזה.

20160531_194727 (660x371)

ניקיתי מהר את הקישוט ונכנסתי לאולם.

הגעתי מוקדם כדי לחבר את מחשב והאולם היה כמעט ריק. למעט קבוצה של אנשים שישבו בשקט בשורות הראשונה. המארגנת בירכה אותי לשלום, הצביעה עליהם ואמרה "יש כאן קבוצה של בני העדה האתיופית. הם מאוד נחמדים אבל חלקם לא מבין עברית".

לא מבינים עברית? מה קורה כאן? אני לא יודע אמהרית!

20160531_193306 (1) (660x352)

ואז האירוע התחיל. מדובר בכנס הוקרה לפעילים חברתיים מהמנהיגות המקומית אשר פועלים בהתנדבות למען תושבים שזקוקים לעזרה. מסייעים לנשים למצוא עבודה, מסייעים לעולים חדשים, לאנשים עם מוגבלויות, ילדים עם קשיים מיוחדים ועוד.

הפעילים הם תושבי העיר, חלקם מתמודדים עם קשיים בעצמם ועדיין בחרו להתנדב באופן קבוע כדי לעזור לאחרים. אנשים שיש משמעות כל כך גדולה וחשובה למה שהם עושים.

מהרגע שעליתי לבמה נוצר חיבור שקשה לתאר במילים. הם התמסרו, צחקו, השתתפו, הרעיפו המון אהבה ולא נתנו לי לרדת מהבמה. למדתי על בני העדה האתיופית שמתנדבים בגישור ויישוב סכסוכים ועל פעילים רבים נוספים.

אחרי שסיפרתי את הסיפור המוכר על השור, אחד מהמשתתפים אמר בקול "גם אני רוצה לעשות ניסוי". בחור מקסים בשם יאיר, עיוור עם כלב נחייה, שאל האם אסכים שנעשה ניסוי ונשאל את הקהל מה משקל הכלב.

הסכמתי בהתלהבות ויאיר עלה אט אט על הבמה ביחד עם כלב הנחייה שלו, מורגן. הניסוי עבר בהצלחה ויאיר זכה למחיאות כפיים סוערות.

WhatsApp-Image-20160531 (660x362)

סיפרתי להם שבד"כ אני מוזמן להציג בפני בכירים בארגונים גדולים. אנשים שעובדים בד"כ במטרה לסייע לארגון להרוויח כסף. רבים מהם מספרים לי אחרי ההרצאה שהם מחפשים לעשות משהו עם משמעות.

למתנדבים בקהל היתה תחושת שליחות ומשמעות גדולה יותר מרוב האנשים שאני מכיר וזאת מתנה גדולה.

שולי ביתן היא זו שמובילה את הפעילות. אישה מעוררת השראה שצריכה לזכות לדעתי באות הנשיא למתנדב. היא עומדת לצידי ביחד עם הצוות שמוביל את הפעילות ברחבי העיר.

WhatsApp-Image-20160601 (660x370)

תודה לכל מי שהיה בערב הקסום אתמול.

נכנסתם לי ללב.

וכנראה שיונים באמת מביאות מזל טוב…
 

נכתב בתאריך 26/5/2016 בשעה 11:20 מאת ליאור

ניהאו.

היום הבוקר חזרתי מנסיעת עבודה קצרה להרצאה בהונג קונג. שם פגשתי בחור נחמד בשם דניאל צ'אנג.

20160524_192615 (660x371)

דניאל הוא שף מוכשר. הוא למד בקורדון בלו, התמחה באנגליה ובאוסטרליה וכיום הוא גר בהונג-קונג. דניאל לקח אותי לסיור קולינרי מרתק וטעים בהונג-קונג.

יש הרבה יתרונות בחיים במדינות מערביות. אבל בכל מה שקשור למזון, המצב שלנו בקרשים. אנחנו חיים בעידן שבו לשר הבריאות אין ברירה אלה לצאת נגד מקדונלדס ותרבות הג'נק פוד. לפי ארגון הבריאות העולמי,  אחוז האנשים במשקל יתר בארה"ב הוא 72%, בישראל 68% בעוד שבאסיה המצב שונה לחלוטין. סין עם 36% ויפן 29%.

ניסיתי להבין מה הם אוכלים שם? ואיך זה שאוכל יכול להיות טעים והרבה יותר בריא?

התחנה הראשונה של דניאל היתה השוק. שוק מרהיב וססגוני. הונג-קונג היא השער לכל אסיה ולכן יש בה הכל ומכל טוב. פירות, ירקות, בשר והמון, אבל המון סוגים של דגים ומאכלי ים.

"הסוד הוא בטריות" סיפר דניאל. "אתה רואה את מה שאתה קונה חי". זה לא משומר וללא תוספות. הכל טרי.

20160524_175912 (660x316)

אני מודה שזה שהמראה אכזרי וכל מי שצמחוני מטעמי מצפון יכול להזדעזע ובצדק. אבל כך הם חיים אלפי שנים.

שאלתי את דניאל איפה כל חנויות התבלינים? בארץ כל 100 מטר אפשר למצוא בשוק חנות תבלינים אחרת.

"אצלינו התבלינים מגיעים בדרך אחרת לגמרי" הוא ענה ולקח אותי לראות את כל סוגי הדברים שהם מייבשים. הכל מיובש. זה מתחיל בדגים ומאכלי ים וממשיך דרך דברים שיכולים לגרום לכל מי שמגיע מהמערב לבחילה גדולה (מישהו חושק בעטלף מיובש?) כך מגיעים הטעמים הנוספים למנות הטריות שהם מכינים.

20160524_175034 (660x371)

לאחר מכן דניאל לקח אותי למסעדת האווזים הצלויים Kam’s Roast Goose. מסעדה משפחתית קטנה שבה מכינים במשך שלושה דורות אווזים צלויים. אני מודה שמרחוק זה לא נראה משהו (ושוב סליחה עם כל הצמחונים).

20160524_165851 (660x371)

תהליך ההכנה נמשך יומיים שבהם שוטפים, מרתיחים, מצפים במרינדה ראשונה, צולים, מצננים, שמים מרינדה שנייה וצולים שוב. בסוף התהליך יוצא מעדכן שקשה לי לתאר כמה הוא טעים.

אבל הסיפור המעניין כאן הוא לא האוכל אלה הסיפור המשפחתי. במקום רשתות גדולות כמו מקדונלג'ס שדואגות קודם כל לשורת הרווח, בהונג-קונג ובאסיה כולה, מוצאים המון מסעדות משפחתיות שבהם נשמרת מסורת ארוכת שנים של מזון טרי, טעים והרבה יותר בריא מכל מה שאנחנו מכירים במערב. הנה הסיפור של המסעדה שבה אכלנו:

20160524_170139 (660x371)

לסיום הסיור, דניאל לקח אותי לבר על גג אחד הבניינים הגבוהים בהונג קונג, בר שנפתח רק יום קודם לכן. הזמנו כוס יין, התבוננו במראה הנפלא של העיר והנמל והמשכתי ללמוד ממנו על דרך חדשה לגמרי בכל מה שקשור לייחס שלנו לאוכל.

 

20160524_195033 (660x371)

הנוף בהונג קונג (660x369)

למחרת התקיימה ההרצאה מול משתתפים שהגיעו מרחבי סין, קוריאה וסינגפור. הם השתתפו באופן פעיל בהרצאה, צחקו ומחאו הרבה כפיים. במקום שור, הפעם היה (איך לא) דרקון.  

 KC Yeung (4) (660x430)

KC Yeung (11) (660x440)

KC Yeung (5) (660x440)

KC Yeung (10) (660x440)

13254694_10154386707594245_3450035609062217973_o (660x483)

נכתב בתאריך 1/4/2016 בשעה 9:15 מאת ליאור

כשהזמינו אותי להרצאה לשופטי בית המשפט המחוזי בת"א שאלתי בהיסוס האם אוכל לבוא קצת יותר מוקדם עם שני הילדים הגדולים שלי, מאיה ואורי, ולהראות להם את בית המשפט. המארחים הסכימו בהתלהבות.

הגענו לבית המשפט בהתרגשות גדולה והדבר הראשון שראינו היה הפסל הזה…

20160328_132423 (660x389)

קיבלו את פנינו שתי שופטות מקסימות. הן עשו לנו סיור מרתק בבית המשפט. נכנסו ל-2 דיונים, אחד אזרחי ואחד פלילי תוך כדי שהשופטות מסבירות לילדים מה בדיוק קורה בכל שלב.

בסוף אחד הדיונים, השופט קרא לילדים להתקרב אליו. כאשר הם התקרבו בחשש מה, הוא שאל אותם למי מהעדים הם האמינו ומה הם היו מחליטים במקומו. לאחר מכן הוא הסביר להם איך הוא קיבל את ההחלטה וכמה חשוב לשמור על קשר עין וכללי זהירות בדרכים. במשפט הפלילי הם ראו את הורי הנאשם מדברים בכאב לב על כך שהבן שלהם מכור לסמים ואיך זה הוביל אותו להתנהגות לא טובה וכמה חשוב שהוא יקבל עזרה. לאחר מכן, שוטר שירות בתי הסוהר הראה להם מאיפה מביאים את העצורים, ביקש רשות ושם להם אזיקים לרגע וענה לשאלות הרבות שלהם.

בשעות ספורות הם למדו יותר מכל מה שהם למדו בכל התנסות אחרת. למדו על מערכת המשפט, על החשיבות של זהירות בדרכים, על ההשפעה ההרסנית של סמים ועד כמה השופטים שאיתם נפגשו הם אנשים חכמים ומסבירי פנים.

3e17d96f-2b49-4c65-a7c3-bf15aa61522e (660x454)

אחרי הסיור אורי ומאיה הצטרפו להרצאה שהעברתי לקבוצה של כ-50 שופטים.

בתחילת ההרצאה לא יכולתי להתאפק ולפתוח במילים "אני זכאי"…  וכמובן הודיתי להם מקרב לב.

fa9afbca-1f1f-4625-bcd2-e1fc842dcd63 (660x408)

83ffc731-f4b0-43c2-ad05-1107f3312469 (660x495)

אחרי ההרצאה הזמינו את אורי ומאיה ללבוש גלימה ולעשות סלפי עם פטיש!

48d0b502-6474-4eb5-bed8-62aaefa60cb5 (660x495)

אני יודע שבתי ספר רבים מארגנים סיורים לתלמידים בבית המשפט. אבל אחרי החוויה שעברנו אתמול, אני ממליץ לכל מי שיש לו ילדים מספיק גדולים, לקחת אותם לבד לבית המשפט מתוך בחירה שלהם, להיכנס לכמה דיונים ולראות איך פתאום נפתחות להם העיניים בסקרנות אין קיץ.

אין צורך בסיור פרטי כדי לעבור חוויה משמעותי. הנה כמה דוגמאות לתגובות שקיבלתי אחרי ששיתפתי מחוויות הביקור בפייסבוק:

כשהייתי ילדה ונערה, אבא שלי היה מקפיץ אותי לביה"ס בבוקר. לפעמים, כשהיינו יוצאים מאוחר מדי הוא היה מודיע לי שיש לו דיון בבית המשפט והוא לא יכול לאחר ולכן קודם נלך לבית המשפט ואחר כך הוא ייקח אותי לבי"ס. הוא היה אומר לי "בשעתיים בבית המשפט תלמדי יותר מבשבוע בביה"ס". הביקורים האלה זכורים לי כאחת מחוויות הילדות הנהדרות שלי. תודה שהזכרת לי את אבא שלי.

בתור ילד שבילה ימים בבתי משפט ,בזמן הברזות מבית הספר התיכון שמוקם לא רחוק משם, העלת בי נשכחות מהשופטת הדסה בן עיתו, שראתה אותי פעמים רבות בשבתה בדין ופעם קראה לי לפשר מעשי והתעניינותי המוזרה, וכאשר הבינה שהכל כשר ,הסבירה לי גם כן על התהליך ועל סדרי הדין. ולא אשכח שאמרה לי "אני לא ארצה לראות אותך בעתיד, אבל אם כבר זה יקרה עדיף שתהיה בצד עורכי הדין ולא הנאשמים".

כאשר אחותי הגדולה היתה מחליטה בשנות השישים לוותר על בי״ס ליום אחד, זה בדיוק מה שהיא עשתה, הלכה לאולם בית המשפט ופשוט האזינה למתרחש, לעדויות, לדיונים ולהחלטות. חוויה מעשירה!

איזה כיף שאבא מבין שהבית ספר של החיים לא פחות חשוב מלהגיע לבית ספר בזמן.

 

 

נכתב בתאריך 23/2/2016 בשעה 16:20 מאת ליאור

בעקבות התגובות הרבות לפוסט "ילד של אבא" שבו שיתפתי כמה תובנות לגבי הורות, החלטתי לשתף בחוויות ותובנות מיום מיוחד נוסף שעבר עלי אתמול.

כאשר קיבלתי ההזמנה להרצות בכנס מדעי לתלמידי של עריית חיפה בשיתוף משרד החינוך והטכניון, חזרתי להיות ילד מתלהב לכמה רגעים.

נזכרתי שוב כמה סבלתי בתיכון אבל גם כמה נהנתי ופרחתי בטכניון. החלטתי לנצל את ההזדמנות הנפלאה ולספר ל-600 בני נוער את כל מה שלא סיפרו לי כשהייתי בגילם. בנוסף, הצעתי לאורי שלי בן ה-8 להצטרף. הוא שמע ממני כל כך הרבה על הטכניון אז למה שלא נטייל שם קצת ביחד? אין תחליף לזמן הזה שבו מבלים יחד אחד על אחד.

הגענו לטכניון בבוקר יפהפה. נכנסו לאולם להתכונן. אורי העוזר המיוחד שלי הרצאות והוא כמובן אוהב מאוד את התפקיד.

20160222_113629 (660x371)

20160222_091851 (660x371)

20160222_093725 (660x371)

20160222_093152 (660x367)

בתחילת האירוע, מנהלת אחד מבתי הספר התיכוניים באזור סיפרה סיפור מעניין. היא סיפרה על פגישה עם אמא של תלמיד תיכון שביקשה להתייעץ איתה. התלמיד היה כבד משקל ולקוי ראייה עם משקפיים במספר גבוה. האם סיפרה שהוא בן יחיד והחלום שלו זה להתגייס לגולני אבל נוכח מצבו הגופני, היא לא האמינה שהוא יצליח. המנהלת הסכימה ואמרה שגם לדעתה הוא לא מתאים אבל במקום שהאם תהיה זאת שאומרת לו "לא", שתחתום לו על אישור ואז בצבא בטח יגידו לו שהוא לא מתאים.

את הסוף אתם יכולים לנחש. הוא התגייס לגולני וסיים בהצטיינות.

בסוף האירוע ניגשה אלי המנהלת ואמרה לי בהתרגשות "הבן הזה הוא הבן שלי". היא גם הסכימה שאשתף אתכם בסיפור.

דנה וייס שהנחתה פאנל בתחילת האירוע על עתיד החינוך המדעי. ראש עריית חיפה, נשיא הטכניון ונציגים נוספים דיברו בהתלהבות על החשיבות של לימודי מדעים. ואז דנה וייס שאלה את בני הנוער "מי מכם רוצה לגשת ל-5 יחידות מתמטיקה וההורים שלו חושבים שהוא לא יהיה מסוגל?". להפתעתי היו לא מעט שהרימו יד.

20160222_100007 (660x369)

כאשר הגיע תורי לדבר, סיפרתי להם על חכמת ההמונים והתחננתי שלא יתנו לאף אחד, לא להורים, לא למורים ולא לחברים, לפקפק ביכולת ובחלומות שלהם.

20160222_104020_Burst01 (660x371)

התלמידים היו מדהימים. צחקו ומחאו כפיים בהתלהבות כל כמה דקות.

20160222_110753 (660x371) (660x371)

בסוף ההרצאה רבים מהם ניגשו להודות וסיפרו לי על החלומות שלהם.

תרשו לי להציג לכם אחד מהם. אוהד איתן בן ה-16.5. אוהד ניגש ואמר בהתלהבות: "החלום שלי הוא להיות שר האוצר!"

20160222_112121 (660x371) (660x371)

ביקשתי ממנו שיזמין אותי לביקור אחרי שהוא יהיה שר האוצר :)

משם לקחתי את אורי לסיור בטכניון. הוא התעניין מה יש בכל אחד מהבניינים. אמרתי לו "זה הבניין שבו לומדים מחשבים, כאן לומדים ארכיטקטורה וכאן לומדים מתמטיקה". הוא עצר אותי ואמר בהתלהבות "אז כאן אני רוצה ללמוד! אני הכי אוהב מתמטיקה".

נחת.

20160222_113928_Burst08 (660x371)

Dream it (660x431)

 

סיימנו בארוחת צהריים בבית הסטודנט.

20160222_121254 (660x371)

משם המשכנו למפעל של Flex (לשעבר Flextronics) במגדל העמק. מפעל אלקטרוניקה מהגדולים והמרשימים בארץ.

חיברנו הארקה לנעליים.

ויצאנו לסיור מרתק שבו ראינו איך רובוטים מרכיבים מכשירים אלקטרונים, איך נראה פס יצור של מכשיר החל בלוח האלקטרוני ועד למוצר בקופסה הסופית.

20160222_135413 (660x371) (660x371)

20160222_132448(1) (660x371) (660x371)

20160222_134918 (660x371) (660x371)

אורי התלהב והתחיל לחשוב איזה מוצר הוא רוצה לפתח.

תודה לאנשי עריית חיפה על ההזמנה, תודה לרפי מ-Flex על הסיור הנפלא.

אבל הכי חשוב, תודה לבני הנוער הנפלאים.

אל תתנו לאף אחד לגרום לכם לוותר על החלומות שלכם!

נכתב בתאריך 12/1/2016 בשעה 10:08 מאת ליאור

לפני שבועיים העברתי הרצאה בתיכון בהרצליה. הזמינו אותי להרצאה לתלמידים המצטיינים שלומדים בכיתות מיוחדות שנקראות "כיתות נחשון" (תלמידים בעלי פוטנציאל גבוה להשתלבות בתוכנית תלפיות בצבא). 

שאלתי האם אפשר להזמין להרצאה את הכיתות עם התלמידים הפחות מצטיינים. אלה שאין להם שם יוקרתי. אלה שלא מביאים להם הרצאות אורח.
 

10620428_10154020873814245_8719038243970248899_o


אין דבר שאני אוהב לעשות יותר (בהתנדבות) מאשר לדבר עם תלמידים, במיוחד אלה שלא מסומנים כמוצלחים במיוחד.

אבל תמיד מזמינים אותי לתלמידים המצטיינים. כשהייתי תלמיד, לא הייתי מתקבל לתוכנית כזאת. הייתי תלמיד בינוני מינוס ורק שנים רבות אחרי הלימודים הבנתי שהסיבה העיקרית היתה שהיו לי מורים גרועים. אני לא מאשים אותם, כל כך קשה להיות מורה במערכת שעושה כמעט הכל כדי לדכא יצירתיות והתלהבות.

בנוסף, יש היום תעשייה שלמה של קורסי הכנה למבחנים לאיתור "מחוננים". מישהו חשב פעם על אלה שלא עוברים את המבחן? מה הם חושבים על עצמם? האם יש להם סיכוי נמוך יותר להצליח בחיים? ברור שלא. כולם, אם ירצו, יאמינו בעצמם ויעבדו קשה, יכולים להצליח ובגדול.

אבל איך רוצים שהם יאמינו בעצמם, אם מראים להם שיש "מחוננים" והם לא כאלה? האם הם חסרי כשרון? תלמידים סוג ב'?

אני בעד ההשקעה בתלמידים שיש להם פוטנציאל גבוה במקצועות ריאליים וכאשר יש משאבים מוגבלים אני יכול להבין מדוע בוחרים להשקיע בהם. אבל לא צריך לתייג אותם ולקרוא להם "מחוננים". כל ילד, אם יתנו לו את ההזדמנות הנכונה, יגלה שיש משהו שבו גם הוא מחונן.
לשמחתי בית הספר הסכים וצירפו להרצאה כיתות נוספות. התלמידים היו נפלאים, מוכשרים ומקסימים. כולם!

לסיום, הנה דוגמא נפלאה למורה שמחזקת את התחושה שכל תלמיד מוכשר.

הנה הודעה שקיבלה הבת שלי מאיה וכל חבריה לכיתה מהמורה לספרות.

12376222_10153997345509245_1755123524648396614_n

אם יש סימן לכך שמורה אוהבת את התלמידים, אוהבת ללמד ואוהבת את המקצוע שהיא מלמדת, זה הסימן. וזה לא מפתיע שמאיה אוהבת ללמוד ספרות ואוהבת את המורה.

אין כזה דבר תלמידים לא מוכשרים. כל מורה (וכל הורה) חייב לפרגן, לפאר ולהעצים את הילדים בכל הזדמנות ראויה.

נכתב בתאריך 3/12/2015 בשעה 8:32 מאת ליאור

יש לי שלושה ילדים נפלאים. טפו טפו.

מאז שהפכתי לאבא, לפני 12 שנה, אני שואל את עצמי איך להיות אבא טוב. מה חשוב ללמד את הילדים? מה אני רוצה שהם יזכרו ממני כשיגדלו? איך אוכל לחזק את הקשר איתם?

הפעם אני רוצה לספר לכם על הטיסה שהיתה לי השבוע לאילת עם הבן שלי בן ה-8, אורי. זה סיפור עם כמה תובנות על הורות, משפחה וחלומות הילדות שלנו ושל הילדים שלנו.

 

רקע קצר. העיתונאית קרן צוריאל הררי בדקה "מה הילדים שלנו יזכרו מאיתנו בבגרותם" ובכתבה המרתקת הזאת בעיתון כלכליסט היא טוענת שהם יזכרו בראש ובראשונה את הזמן שהוקדש רק להם, בלי האחים שלהם.

השגרה בגידול ילדים מוקדשת רוב הזמן למטלות. ארוחת צהריים, שיעורים, חוגים, חברים, מריבות, עשיית שולם, ארוחת ערב, אמבטיות, סיפור לפני השינה ועוד. אתם מכירים את זה.

כשאנחנו מבלים איתם אחד על אחד, קורה משהו אחר לחלוטין.

הכירו את בני האמצעי, אורי. אורי בן ה-8 הוא שכפול גנטי שלי. אנחנו לא רק דומים חיצונית אלה גם כמעט בכל תכונות האופי.

20151129_162330 (660x371)

כאשר הוזמנתי לעוד הרצאה באילת, הצעתי הפעם לאורי להצטרף אלי ל-24 שעות באילת. רק אני והוא.

כמו תמיד, גם כאן השתמשתי בחכמת ההמונים ע"מ לקבל רעיונות מה לעשות איתו באילת (אם אתם מתכננים ביקור עם הילדים באילת, אל תפספסו את כל הרעיונות שמופיעים בתגובה לסטטוס הזה).

אחד הרעיונות שכתב שי ורדי היה לקחת אותו לצלילת ניסיון בריף האלמוגים. מעולם לא צללתי. לא היה לי מושג שיש צלילת ניסיון ושזה מתאים גם לילדים החל מגיל 8.

שאלתי את אורי אם בא לו לצלול והוא התלהב מאוד.

אורי עזר לי להתארגן להרצאה. 

20151130_091945 (660x371)

בסופה, חצינו את הכביש ממלון קוראל ביץ' למועדון אקווה ספורט.

20151130_112546_HDR (660x371)

החלפתי את החליפה שלבשתי בחליפת צלילה. המדריך עזר לאורי להתלבש.

20151130_120400 (660x371)

עברנו הדרכה קצרה ונכנסנו למים.

_DSC2911 (660x438)

אורי צלל כמו גדול. אני לא יודע ממה נהניתי יותר, מהצלילה או מהעובדה ששנינו צוללים ביחד בפעם הראשונה.

הנה כמה תמונות מהצלילה.

_DSC2956 (660x438)

_DSC2962 (660x438)

_DSC2926 (660x438)

יצאנו ואורי אמר מילה אחת.

וואו.

לקח לו זמן לעכל את מה שעברנו. הוא ישב בשקט במונית בדרך חזרה למלון ורק אחרי שעה אמר שזה היה הדבר הכי כיפי שהוא עשה.

ואז התחילו שיחות על משמעות החיים, אלוהים ("אם יש אלוהים, מתי הוא הבין שהוא אלוהים?" "מי המציא את השואה?").

בהמשך, אורי ראה חנות ספרים, רץ פנימה לחפש את "המוח המשותף" וכאשר מצא אותו, החזיק בגאווה ואמר למוכרת "זה הספר של אבא שלי!".

20151129_185718 (660x371)

אורי לא וויתר והכריח אותי לקפוץ איתו למים הקפואים בבריכה.

20151130_132554_Burst20 (660x371)

בעלייה למטוס בדרך חזרה הוא עשה פרצוף ושאל "מה, זה כבר נגמר?"

20151130_152825 (660x371)

ישבנו יחד, נזכרנו בכל החוויות שהספקנו לעבור ב-24 השעות תוך כדי שאנחנו צופים באחת מהשקיעות היפות ביותר שראיתי אי פעם.

20151130_160323 (660x329)

20151130_155520_HDR (660x371)

כאשר נחתנו, הטייס הזמין אותו לתא הטייס ושאל אותו "איך זה מרגיש להיות בתא הטייס?". אורי חשב וענה "כיף אבל הכי כיף להיות עם אבא!"

20151130_163001 (660x371)

אחד היתרונות במקצוע של מרצה הוא האפשרות לבקר במקומות נפלאים ולצרף כל פעם מישהו אחר מבין בני המשפחה.

בשנים האחרונות הילדים שלי מצטרפים אלי להרצאות מעניינות, אבל בנפרד. ביקרנו בספינות טילים של חיל הים (אחרי הרצאה לפיקוד חיל הים), בניו-יורק (בהשקת הספר), בבסיס חיל אויר (אחרי הרצאה למטה הכללי) ועוד.

אז מה הילדים שלי יזכרו מאבא שלהם כשהם יהיו גדולים? אני לא יודע. אבל יש לי תחושה שהם ישמרו מקום מיוחד בלב לנסיעות ל"עבודה של אבא".

לא חייבים להיות מרצים או לטוס רחוק כדי ליצור חוויות משותפות מיוחדות. את אספי הקטן שלי אני לוקח לצפות בשקיעה בראש גבעה ליד הבית.

מחקרים רבים בנושא אושר כבר מצאו שכדי להיות מאושר עדיף לשלם על חוויות, ולא על מוצרים.

האושר שלי זאת המשפחה שלי. לפני הכל. ואין דבר יותר נפלא מהחוויות המשותפות שעוברים אחד על אחד.

לרכישת כרטיסים להרצאה שלי בקתדרה במוזיאון ארץ ישראל – לחצו כאן

נכתב בתאריך 18/11/2015 בשעה 11:13 מאת ליאור

Cookieאת הפוסט הזה אני כותב בטיסה חזרה מאמסטרדם אחרי שלושה ימים עמוסים ומלאי חוויות.

להבדיל מהביקור האחרון בדרום קוריאה (הנה לינק למי שלא קרא), הפעם אני מניח שלא אחדש לכם הרבה בכל הקשור לאמסטרדם.

לכן בחרתי להתמקד בסיפור אחד. סיפור על עוגייה. אבל לא סתם עוגייה, אלא העוגייה הטובה ביותר בעולם. זה גם סיפור על יוזמה, העזה, מיקוד, צניעות והכוח שיש לחלומות שלנו.

אבל לפני הסיפור, רקע קצר.

בשנה שעברה הוזמנתי להיות הדובר המרכזי בכנס ההתרמה השנתי של המנהיגות היהודית באמסטרדם. מספר שבועות לפני האירוע, צלצל אלי אחד המארגנים ואמר "אני מתנצל אבל אנחנו נאלצים לדחות את ההרצאה שלך. קיבלנו הודעה שמגיע אלינו שמעון פרס והוא יהיה הדובר השנה".

אם כבר לקבל ביטול, אז זאת סיבה מצוינת. הלקח הגדול ביותר שלמדתי בתקופת השירות הצבאי, היה המשפט "כל עכבה לטובה". וכך גם השנה הגיעה שוב ההזמנה לבוא אבל הפעם המארגנים ביקשו לתת את המהדורה ההולנדית של ספרי "המוח המשותף" במתנה למשתתפים באירוע.

הגעתי לאמסטרדם עם בת זוגי איילה. ניצלנו את שעות היום לסיורים בעיר ובכל ערב היתה לי הרצאה.

20151117_090006_HDR (660x371)

 

גם את הנסיעה הזאת תכננתי באמצעות חכמת ההמונים (אם אתם מתכננים ביקור באמסטרדם, אתם מוזמנים להציץ ברשימת ההמלצות כאן). אחת ההמלצות שקיבלתי מנגה עמית ונורית בלום היתה ללכת לסיור אוכל עם מדריכה נחמדה שפתחה חברה שנקראת Hungry Birds.

אני תמיד רעב וגמרתי את כל השלבים ב-Angry Birds אז כנראה זה הדבר בשבילי :)

מי שמתעניין בכל מה שראינו וטעמנו בסיור מוזמן לקרוא את הפוסט של איילה. אני ברשותכם אתמקד בסיפור אחד מיוחד על בחורה צעירה שחלמה ליצור את המתכון לעוגייה הטובה בעולם.

תכירו את ורה. הולנדית נחמדה שלמדה פסיכולוגיה באוניברסיטה. כמו צעירים רבים אחרים שבוחרים ללמוד מקצוע בלי להבין מה הוא באמת, בסוף הלימודים החליטה שהיא לא רוצה לעסוק בתחום.

20151116_150021(1) (660x371)

 

כולם אוהבים עוגיות. ורה אוהבת עוגיות במיוחד. הריח הזה שיש לעוגיות טריות בתנור יכול להוציא אותי (ואת הדיאטנית שלי) משיווי משקל.

היא החליטה לעזוב הכל ולהתחיל לנסות וליצור מתכון של עוגיית שוקולד שתהיה טעימה יותר מכל העוגיות שהכירה.

במשך חצי שנה, כאשר אין לה הכנסה קבועה ואופק ברור, היא עמדה במטבח ביתה, ניסתה חומרי גלם שונים ורקחה מתכון לעוגיית העוגיות. עוגייה המבוססת על שוקולד גורמה ובתוכה ליבת שוקולד לבן נימוחה.

cookie2 (660x440)

 

אחרי שהיתה מרוצה מהתוצאה, היא פתחה חנות קטנה במרכז אמסטרדם שנקראת Van Stapele. את העוגיות שהיא מכינה, היא אופה בתנור הזה שבמרכז החנות. אתם רק יכולים לדמיין את הריח…

20151116_150029 (660x371)

 

ההצלחה היתה מיידית. תורים ארוכים ולקוחות שאומרים שמדובר בעוגייה הטובה ביותר שאכלו אי פעם. ורה מוכרת כל יום את כל העוגיות שהיא מצליחה לייצר ואז No More Cookies !

אחרי שהחנות הקטנה צברה מוניטין ומשכה אליה מבקרים מכל העולם, התחילו להגיע אליה הצעות להפוך את החנות היחידה לרשת, להפוך את הייצור לייצור המוני ולהתרחב.

20151116_150356 (660x358)

 

ורה סירבה (ועדיין מסרבת) בתוקף. שאלתי אותה "למה את לא ממנפת את ההצלחה ומתרחבת". היא ענתה בצניעות "טוב לי בחנות הקטנה שלי. לא בא להתחיל לדאוג מכל מה שקשור ביצירת רשת גדולה".

המשכתי ושאלתי אותה "למה את מייצרת ומוכרת רק עוגייה אחת? חשבת אולי להציע מוצרים נוספים?".

"בשום פנים ואופן לא" היא ענתה. "הצלחתי למצוא את המתכון לעוגייה הכי טעימה שיש. אז למה שאציע ללקוחות משהו אחר? בחנות שלי יש רק עוגייה טעימה אחת. היא כל כך טעימה שכל מי שקונה אותה תמיד יהיה מרוצה. הלקוחות יכולים להחליט רק לגבי שאלה אחת – כמה עוגיות לקנות!".

20151116_150235 (660x371)

 

ורה סיפרה שהיא לוקחת איתה דבר אחד מלימודי הפסיכולוגיה. היא סיפרה שאחד המחקרים שלמדה בדק עד כמה אנשים מאושרים אחרי שקיבלו ממישהו מתנה אחת לעומת מתנה אחת גדולה ועוד 2 מתנות קטנות אשר ניתנו ביחד. המחקר הראה שמי שקיבל מתנה אחת גדולה ועוד 2 קטנות היה מרוצה בהתאם לממוצע מה שחשב על כל אחת מהמתנות ואילו מי שקיבל רק מתנה אחת, בד"כ היה מרוצה יותר כי לא היה לו עם מה להשוות.

ורה החליטה להישאר עם חנות אחת קטנה, מתכון סודי אחד, עוגייה נפלאה אחת והרבה סיפוק מכך שהגשימה את החלום שלה ובאמצעותו היא גורמת אושר למאות האנשים שמחסלים מידי יום עוגייה אחת טרייה וטעימה שיוצאת מהתנור הקטן הזה.

מימוש עצמי ואושר בקריירה לא חייב להיות מבוסס על "התקדמות בסולם הדרגות", "התרחבות וצמיחה מתמדת", "שיתופי פעולה" ועוד. המרדף אחרי "הדבר הבא" חשוב אבל לפעמים לא פחות חשוב להתמקד ולהיות הכי טובים בדבר אחד בלבד. כשזה קורה, לא מוכרחים להיכנס למרדף מתמיד אחרי הצמיחה וההתרחבות.

בסוף השיחה שלנו ואחרי שכמובן טרפתי את העוגייה שיצאה מהתנור, ורה חייכה ואמרה "טוב לי כל כך שבחרתי לייצר עוגיה אחת בלבד" ואז הוסיפה ושאלה "היה לך טעים?".

ואי ואי, כמה שזה היה טעים. ומלמד.

cookie3 (660x438)

 

מעבר לסיור המקסים, העברתי 2 הרצאות והיה נפלא לראות את ההולנדים נהנים ואפילו מקבלים עותק מהמהדורה ההולנדית של הספר.  אם יש לכם חברים בחו"ל שיכולים להתעניין בהרצאה, אשמח אם תמליצו להם. ואם זה יוביל אותי להרפתקאות נוספות, אני מבטיח כמובן להמשיך ולעדכן.

הנה כמה תמונות מהאירועים וההרצאות.

12244846_10153929761404245_2392089458679883551_o (660x371)

12240321_10153929761374245_7218579615092650433_o (660x335)

20151116_190525 (660x371)

כל אחד מהמשתתפים קיבל עותק חתום של המהדורה ההולנדית של המוח המשותף.

20151115_173317 (660x371)

 

תודה מקרב לב לארז מנהיימר על ההזמנה והאירוח הנפלא, לכל הצוות של cia, קרן היסוד, שגריר ישראל בהולנד והקהל הנפלא שבא, חיבק והתלהב כל כך מהמוח המשותף.

 

  

נכתב בתאריך 15/10/2015 בשעה 13:31 מאת ליאור

את הפוסט הזה אני כותב בטיסה בדרך חזרה מסיאול אחרי שעברתי את אחת החוויות המדהימות ביותר שחוויתי אי פעם.

הוזמנתי ע"י הוצאת הספרים המקומית (Mirae) להשיק את הספר שלי אחרי שהוא תורגם לקוריאנית ויצא לאור בדרום קוריאה. בחלומות הפרועים שלי לא דמיינתי שהספר יצליח כל כך ויוביל אותי להרפתקאות במקומות רחוקים ומרתקים כך כך.

במסגרת הביקור הוזמנתי להרצאה, ראיונות לתקשורת, ופגישות עם מובילי דעה תוך כדי שאני צריך לנסות ולהלהיב את הקוריאנים בכל מה שקשור לחכמת ההמונים ו-Crowdsourcing.

החלטתי לנצל את ההזדמנות וללמוד כמה שיותר על סיאול והעם הקוריאני. בשבועות שלפני הביקור עשיתי שיעורי בית. לדוגמא – קראתי את הספר המצוין The Birth of Korean Cool, שוחחתי עם ישראלים וקוריאנים שעוסקים בשיתוף פעולה מסחרי בין המדינות, צפיתי בסרט הקוריאני זוכה הפרסים Old Boy (סרט מדהים אבל אלים מאוד וקשה לצפייה) ונזכרתי בפרק בסדרת הטלוויזיה המצוינת של גידי ואהרוני שנסעו לדרום קוריאה בעקבות הקימצ'י (נגיע לדבר המזעזע הזה בהמשך).

מכיוון שזה הביקור הראשון שלי במזרח אסיה, החלטתי לעצור בדרך ל-24 שעות בהונג-קונג.

אני מתנצל מראש אם אני מגזים בהתלהבות ומשתמש יותר מידי במילה "מדהים" אבל עברתי כל כך הרבה חוויות מרגשות שהוציאו אותי קצת מאיזון…

אז תרשו לי לספר לכם על המסע ונתחיל בביקור קצר בהונג-קונג בדרך לסיאול.

טסתי ביחד עם חבר יקר, עודד טולדנו, שנסע במסגרת עבודתו לתערוכות האלקטרוניקה הגדולות בהונג-קונג וסין.

20151011_215047 (540x304)

באותה שורה שמחנו לגלות את נמרוד קוזלובסי בדרכו לאוסטרליה. איזה חמוד הנמרוד הזה.

20151012_083129 (540x304)

אין מה להגיד, הונג-קונג מדהימה. את התמונה הזאת צילמתי ב-Victoria Peak בראש ההר מעל המבנים המרשימים של העיר. מראה עוצר נשימה. שילוב מרתק בין מראות שהזכירו לי את העוצמה של ניו-יורק, הצפיפות בהודו ומראות מוזרים שלא ראיתי מעולם.

20151012_205055 (540x304)

לדוגמא, אפשר להציע לכם מרק רגל ברוטב סויה?

20151012_195249 (540x504)

או אולי צפרדעים חיות (למאכל) במחיר של כ-11 ₪ לקילו?

20151013_094324 (540x304)

מרגישים לא טוב? למה שלא תיגשו לאחת מבתי המרקחת העתיקים ותנסו תרופה המבוססת על קרן של קרנף (או משהו בסגנון)?

20151013_123202 (540x304)

אחרי פחות מ-24 שעות, חזרתי לשדה התעופה לטיסת המשך לסיאול. יצא לי לבקר בלא מעט טרקילינים בשדות תעופה, אבל ה-Lounge של Cathay Pacific הוא ללא ספק אחד המרשימים.

יש בו מטבח ענק שמכיר אוכל טרי נפלא.

20151013_142553 (540x304)

מקלחת עם זרם מים גדול כל כך שגרם לי להרגיש באמצע סופת גשמים (אבל נעימה).
20151013_141039 (540x304)

מצב הרוח הטוב השתנה ברגע כאשר ראיתי את החדשות ב-CNN ומיד התעדכנתי בנעשה בארץ. ווידאתי שהחברים והמשפחה בסדר והרגשתי ייסורי מצפון שעזבתי את כולם ונסעתי רחוק כל כך.

20151013_142134 (540x304)

עליתי על הטיסה לסיאול עם תחושת ייאוש. לא נראה שהמצב הביטחוני ישתפר בעתיד הנראה לעין.

בסיאול חיכה נהג נחמד.

20151013_215655 (540x304)

הוא סיפר שיצא לו להסיע עוד ישראלי אחד. "אולי שמעת עליו. קוראים לו שהטמן או משהו כזה?". הסברתי לו שמדובר בזוכה פרס נובל, דן שכטמן.

הגעתי למלון שמעוצב כמו ארמון פאר. אבל הגשתי קצת בודד. מסתבר שאין הרבה תיירים שמגיעים לדרום קוריאה, בוודאי שלא מהמערב. המלון היה ריק כמעט.

20151015_000937 (540x304)

אמרו לי שהעם הקוריאני מאוד טכנולוגי. זה לא מקרה שסמסונג ו-LG הן חברות קוריאניות. אבל רק כאשר הגעתי לחדר הבנתי עד כמה זה קיצוני. תרשו לי להציג לכם את השירותים בחדר שלי. מה כבר יכול להיות מיוחד באסלה את אולי שואלים את עצמיכם?

20151015_071657 (540x304)

אז ככה… ניסיתי להוריד את המים. מסתבר שזאת לא אסלה. זאת מעבורת חלל פרי פיתוח של המקבילה הקוריאנית של נאסא. אין על גבי האסלה אף לחצן. לפתע גיליתי את הפאנל הזה שבו יש 34 (!!!) כפתורים. ספרתי. נשבע לכם שבמשך שניות ארוכות ואפילו כמה דקות לא הצלחתי למצוא את הכפתור שמוריד את המים. התואר הראשון והשני מהטכניון גם הם לא באו לעזרתי. בשלב כלשהו לחצתי על כפתור אדום שנמצא ליד האסלה שהפעיל את האזעקה!

אחרי ניסיונות רבים, מצאתי את הכפתור הנעלם. הוא מתחבא בחלק העליון של הפאנל ולא כתוב עליו שום דבר. ברגע הזה הבנתי שהגעתי למדינה שבה דברים נעשים אחרת. אבל הי, לפחות הצלחתי להוריד את המים.

Toiler (540x319)

הגיע היום הגדול. הגעתי למקום שבו התקיים האירוע סקרן ונרגש למדי.

אנשים רבים עם שמות מוזרים חייכו אלי, קדו קידה והציגו את עצמם. לכולם קוראים קים. בשלב כלשהי, אחת מהם נגשה אלי עם שקית ואמרה "הבאתי לך את הספר!".

"הספר שלי?" שאלתי נבוך.

"כן" היא ענתה ומסרה לי 2 עותקים של הספר בקוריאנית. קשה לי לתאר את ההרגשה שהרגשתי כאשר ראיתי את הטקסטים בשפה שהיא רחוקה כל כך מכל מה שאני מכיר. הנה כמה תמונות.

   20151014_102444 (540x304) 20151014_102335 (540x304)

   ואז קראו לי לחדר שבו התקיים ראיון עם אחד העיתונאים המובילים בדרום קוריאה. ראיון עם מתורגמנית שתרגמה עבורו את מה שאמרתי.

20151014_111048 (540x304)

העיתונאי שאל את כל השאלות המתבקשות אבל אז סיים ושאל "מה יש לכם הישראלים במערכת החינוך שגורם לכך שיש כל כך הרבה ישראלים מצליחים בעולם?". רציתי לענות לו שלדעתי ישראלים מצליחים למרות ולא בזכות מערכת החינוך אבל ראיתי שהוא כל כך מתלהב מהשאלה ולא רציתי לאכזב אותו. דיברתי על הצדדים החיוביים שיש בחוצפה הישראלית. כמעט בכל שפה יש מילה שאין לה תרגום והיא מתארת בצורה טובה את המאפיין של אותה מדינה. בדרום קוריאה המילה הזאת היא "האן". זה סוג של תחושת כעס ונקמה ברמה שאנחנו לא מכירים. לנו יש את המילה "חוצפה" (או "הוצפה" כמו שהם אומרים). מי שרוצה להבין למה ישראלים רבים מצליחים צריך לבחון לעומק את המאפיינים של אותה חוצפה.

בשבועות בהם התכוננתי להרצאה, הזהירו אותי שהקהל הקוריאני לא משתף פעולה בהרצאות. "הם יהיו שקטים ואל תנסה להצחיק אותם כי הם לא יצחקו", כך אמר לי אחד הישראלים שמכירים היטב את הקהל הקוריאני.

החלטתי לא לוותר ולנסות. סיפרתי להם על המוח המשותף, כיצד חכמת ההמונים שינתה את חיי ועל הקשר בין חכמת ההמונים להגשמת חלומות. לשמחתי הרבה הם הגיבו בדיוק כמו כל קהל אחר. השתתפו בניסוי שערכתי, צחקו המון, התרגשו ושאלו שאלות נפלאות (מה אתה רוצה הבן שלך הקטן יעשה כשיהיה גדול? אמרתי שכמובן אני מאחל לו לעשות מה שהוא רוצה. סיפרתי להם כמה הוא אוהב לרקוד. הוא לומד לרקוד מסרטוני K-POP קוריאנים ביוטיוב אז ניצלתי את ההזדמנות והודיתי לעם הקוריאני שבזכותו הבן שלי מתפתח כרקדן! הנה וידאו לדוגמא – לבעלי לב חזק).

בסוף ההרצאה עשרות מהמשתתפים ניגשו אלי, קדו קידה ואמרו תודה. אמרו שההרצאה עוררה בהם השראה ורצון לפרוץ כל אחד את דרכו, חיבקו, הצטלמו והיו מקסימים.

בהרצאה

20151014_145622 (540x304) 20151014_143630 (540x304) 20151014_143816 (540x319)

רק אחת מהם ניגשה ונראתה מאוכזבת משהו.

שאלתי אותה לשלומה והיא ענתה שהיא מבינה שהספר יימכר בחנויות רק בעוד יומיים ולכן היא לא תוכל לבקש ממני לכתוב לה הקדשה. ביקשתי ממנה להמתין דקה וניגשתי אל מאחורי הקלעים, שם היתה ערימה של ספרים שהיו מיועדים למוזמנים למסיבת ה-VIP בערב. גנבתי עותק אחד, כתבתי הקדשה מיוחדת והענקתי לה אותו במתנה. כמה שהיא התרגשה…

20151014_162257 (540x304)

המארגנים הזמינו אותי לארוחת צהריים במסעדה קרובה. ומה בתפריט? מרק רגל של שור!

רגל2

בערב היתה "מסיבת Roof Top" לאורחים ומוזמנים מכובדים. הנה אחד מהם לדוגמא, Jungwook Li שמו. יש לו "רק" 200,000 עוקבים בטוויטר. הוא סיפר לי על החלום שלו ונראה לי שהצלחנו למצוא פיצוח כיצד הוא יכול להגשים אותו.

בלוגר

משם יצאתי להכיר סוף סוף קצת את סיאול עם 2 חבר'ה צעירים מקסימים. אלמוג גורוביץ ועומר הר שני. זוג צעיר של ישראלים חמודים. הם גרים בסיאול. אלמוג עובדת בתחום הסרטים הדוקומנטרים ביחד עם דני מנקין ויונתן ניר שמביימים את הסרט הדוקומנטרי בו אני משתתף (החלום הבא). עומר נמצא בחילופי סטודנטים ולומד באחת האוניברסיטאות בסיאול.

20151014_201548 (540x304)

עלינו לתצפית מדהימה בראש המגדל של סיאול. איזה עיר עוצמתית זאת. עיר מדהימה. מלאה אקשן, בניינים מרשימים, רחובות מקסימים, איזורי בילוי מהיפים שראיתי. והכל נקי ומסודר.

20151014_213232 (540x304)

טיילנו בכמה מאיזורי הבילוי. כל חנות שנייה היא חנות איפור. הנשים הקוריאניות מתאפרות איפור כבד (ולכן גם נראות קצת כמו בובות חרסינה). טעמתי שיפוד של תמנון (מוזר) והתפעלתי מהמראה המהפנט של הרחובות הזוהרים.

20151014_203745 (540x304)

המשכו לארוחת ערב קוריאנית מסורתית עם ברביקיו במרכז השולחן.

20151014_225732 (540x304)

זאת הזדמנות טובה להקדיש כמה מילים לאוכל הקוריאני.

תשמעו, רוב הדברים שם לא אכילים למי שרגיל לטעם הישראלי. בשר נא עם אצות וביצה לא מבושלת, מרק רגל של שור (זוכרים?), תמנונים וחיות שקשה לזהות וכמובן השיא הוא המאכל הלאומי הקוריאני, הקימצ'י. כרוב כבוש ברוטב חריף. תשמעו, הדבר הזה מגעיל ברמות שקשה לתאר. מעניין אם כאשר קוריאנים טועמים חומוס גם הם חושבים שזה משהו דוחה. אלמוג סיפרה שהיא צמחונית ואין לצמחונים מה לאכול בקוריאה. היא אמרה שפעם היתה מסעדה צמחונית אחת אבל גם היא נסגרה. אין כמעט ירקות (חוץ מכרוב), אין גבינות ומעט מאוד פחמות. יש בעיקר בשר, פירות ים וקימצ'י! המון קימצ'י. בכל מיני צרות. לדוגמא, משהו שטעמתי היום: פנקייק קימצ'י. כן. זה טעים כמו שזה נשמע.

20151014_082604 (540x304)

הבוקר לקח אותי מדריך נחמד לטיול קצר בעיר. סמטאות ציוריות ומקדשים יפהפיים.

20151015_104244 (540x304)

אז לסיכום, הנה כמה דברים שלמדתי על העם הקוריאני –

הם נחמדים מאוד, מנומסים, שקטים ומלאי הערכה וכבוד לישראלים ויהודים. הם רוצים ללמוד מאיתנו על חדשנות וחשיבה יצירתית. התלמוד זה אחד הספרים הפופולאריים ביותר בדרום קוריאה.

סיאול עיר מדהימה! איזורי שופינג מהפנטים, שילוב בין הרים גבוהים, נהר גדול, גורדי שחקים מודרניים ומבנים עתיקים ציוריים. הכל נקי, מסודר, רכבת תחתית יעילה מאוד. ואם אתם אוהבים בשר ומאכלי ים, אז גם תאהבו את האוכל. רק להיזהר מהקימצ'י.

התרבות הקוריאנית הפוכה כמעט בכל דבר מזו שלנו. אנחנו לא אוהבים שאומרים לנו מה לעשות, הם רגילים להיות חלק בהירארכיה ותמיד אומרים להם מה לעשות. אנחנו מאלתרים בעוד שהם פועלים רק לפי הסדר. אנחנו לא מפחדים להיכשל, הם עושים הכל רק לא להיכשל. אנחנו רועשים, הם שקטים ומסודרים. אצלנו "יהיה בסדר", אצליהם (לפחות מבחינתם) כבר בסדר. אנחנו מחפשים הזדמנויות לחופש, אצליהם מוסר העבודה גבוה מאוד. אנחנו מחבקים, הם קדים קידה מרחוק.

עם נפלא, מרתק, שונה ומסביר פנים לישראלים.

עכשיו אני סקרן לקבל תגובות מקוראים קוריאנים אחרי שיסיימו לקרוא את הספר. מעניין למה הם יתחברו…

תודה שקראתם עד כאן…. הנה עברו להם שלוש שעות של טיסה ועוד מעט הנחיתה בהונג-קונג והמפגש הבלתי נמנע עם נוסעי אל-על כמוני.

אני כבר מתגעגע קצת לקימצ'י…