מרחק נגיעה
רבים אומרים לי שהבן שלי, אורי בן השנתיים וחצי, הוא שכפול גנטי שלי.
מעבר לדמיון החיצוני, תכונות האופי שלו דומות מאוד לתכונות שלי.
אמא שלי מספרת שכשהייתי ילד, כל מה שאהבתי לעשות זה לפרק ולהרכיב מכשירי חשמל. הייתי לוקח מברג, מוצא מכשיר (לדוגמא מכשיר רדיו גדול) ומפרק. כשהייתי מסיים, הייתי מנסה להרכיב בחזרה. סיכויי ההצלחה היו 50%… אורי הולך בהחלט בדרכי ומפרק כל מה שבא בדרכו.
בתקופה האחרונה אורי שיחק ב-iPad שכאילו והומצא עבורו.
המשחק החביב עליו הוא Talking Tom Cat, הוא כמו שהוא קורא לו – "החתול המדבר". חתול שחוזר על כל מה שהוא שומע בטון מצחיק. אפשר גם ללטף / להרביץ לו באמצעות נגיעה.
השבוע אורי דפדף בעיתון מודפס ופתאום ראה תמונה של חתול.
ומכאן התחילה השיחה הבאה:
אמא: אורי, מה אתה עושה?
אורי: אני לוחץ! [תוך כדי שהוא לוחץ עם האצבע על העיתון]
אמא: מה?!
אורי: אמא, העיתון מקולקל!!!
כנראה שהוא צודק… כשהוא יהיה גדול, עיתון שאי אפשר יהיה להפעיל באמצעות מגע, יהיה מקולקל…
שנה טובה ומתוקה לכולם.
-
gal
-
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
-
Lior Zoref