אדוני ראש העיר
לפני כמה ימים קיבלתי המייל הזה מאלעד גלמן. התחלתי לענות עליו ואז חשבתי שאולי אנשים נוספים יתעניינו בתשובה ולכן ביקשתי את רשותו להציג את השאלה והתשובה בבלוג.
לפני שאתן תשובה מסודרת, תרשו לי לספר לכם סיפור.
מידי כמה ימים אני מבקר בבית הקפה השכונתי שלי, קפה שקד ברמת חן. בין אם מדובר בפגישות עבודה או בילוי עם הילדים, מדובר במקום שאני מבקר בו לעיתים קרובות.
בכל פעם שעשיתי Check-in (כלומר דיווחתי באמצעות Foursqaure שעכשיו אני בקפה שקד) הופיעה לי הודעה שגיא אליאב, ידידי הטוב, הוא ראש העיר של קפה שקד (מי שעשה Check-in במספר הגדול ביותר של פעמים מוגדר ע"י Foursauqre כ-"ראש העיר" של המקום).
בכל מקרה, זה די הגיוני מכיוון שמשרדי נענע10 קרובים לבית הקפה ולכן גם הוא מבלה בו לעיתים קרובות.
אבל בשלב הזה ההיגיון מפסיק לעבוד והרגש נכנס לפעולה.
בכל פעם שראיתי את ההודעה שגיא אליאב הוא ראש העיר של בית הקפה, הרגשתי, איך נגיד, עצבני משהו.
אני מת על גיא, אבל סליחה?! לי מגיע להיות ראש העיר של הקפה השכונתי. לא לאף אחד אחר!
וכן לפני כמה ימים, בעודי עושה Check-in תוך כדי ביקור בבית הקפה, הופיעה לי ההודעה הבאה:
אמא ואמא יקרים, עשיתי זאת. שנים גידלתם אותי, השקעתם בי את מיטב הזמן והכסף שלכם, ומה יצא בסוף? בסוף אני ראש העיר! כן כן. ועוד הדחתי ראש עיר אחר, נחמד ככל שיהיה, אני הדחתי אותו! אתם מבינים? כשהייתי ילד אמרתי בגן "אבא שלי הכי חזק"… מאז ועד היום לא השתנה כלום רק שהיום אני אומר "אני הכי חזק! אני ראש העיר! אני ולא גיא".
ואז, כעבור יום, יצא לי לבקר שוב בקפה שקד. הפעם עם הילדים שהיו נחושים לאכול גלידת "אוקולד" (כך הבן שלי קורא לגלישת שוקולד).
נכנסתי לבית הקפה מלא כבוד והדר (שכן אני ראש העיר, רק שאף אחד חוץ ממני ומגיא לא יודע את זה), ואת מי אני רואה שם?….
כן כן, את ראש העיר בדימוס, גיא אליאב.
גיא פנה אלי במבט מופתע ומאוכזב "אני לא מאמין שאתה באמת כאן! היה כתוב לי שעוד Check-in אחד אני מדיח אותך מראשות העיר!".
אמר וכתב את הסטטוס הזה תוך כדי שאני עושה Check-in נוסף שמרחיק אותו מהמטרה הנכספת.
אתם מבינים מה קורה כאן?…
המשחק הילדותי משהו שנותן לאנשים את התג "ראש עיר" (ועוד עשרות תגים נוספים) הוא מניע מרכזי שבגללו אנשים מתמכרים לעשות Check-in במקומות שבהם הם נמצאים.
כמו שאני רואה את זה, מי שאהב לקנות בניינים במונופול בצעירותו, והרגיש גבר מזה שהוא "מחזיק בכלבו-שלום", אוהב עכשיו להיות ראש עיר ב-Foursquare, המונופול של ימינו.
אחרי התקופה הראשונה שבה משחקים במשחק התגים, פתאום מגלים את הערך האמיתי והוא כמובן קשור לערך שיש ברגע שאנשים יודעים איפה החברים שלהם.
לדוגמא, חברים טובים שלי שעדכנו ביום שישי בבוקר שהם קונים שטיח בשוק הפשפשים, מייד הרמתי אליהם טלפון וקבענו לאכול ארוחת בוקר אצל פיני בחצר. כלומר, Foursqaure עוזר לי להדק את הקשר עם החברים הטובים שלי.
לסיכום, Foursquare כמו גם Gowalla ועכשיו גם פייסבוק, מאפשר לאנשים ליזום פגישה עם חברים / מכרים במידה והם מעוניינים בכך.
יש מועדונים בארה"ב שמבקשים מאנשים שמגיעים אליהם לא לעשות Check-in מכיוון שהיו מקרים שזה גרם לעומס עצום ולכן גם לעגמת נפש עבור אנשים רבים שהחליטו פתאום להגיע.
ועוד לא דיברתי על הפוטנציאל העצום שיש למפרסמים שידעו היכן אנשים נמצאים… אולי בפוסט נפרד…
שלכם,
כבוד ראש האיש
Pingback: משתמש אנונימי (לא מזוהה)()
Pingback: 5 lessons learned from Club Seat Foursquare campaign | Dvir Reznik()
Pingback: talkofthevines.com()