יומן מסע – השור הצפוני

נכתב בתאריך 25/6/2015 בשעה 18:36 מאת ליאור

את הפוסט הזה אני כותב בגובה 11,300 רגל, לקראת הנחיתה בטיסת אל על בחזרה לישראל אחרי ביקור קצרצר בבוסטון לרגל הרצאה.

כמו תמיד, אני מתרגש ואפילו די בלחץ לפני הרצאות. הפעם נלחצתי במיוחד. מטיסים אותי מסביב לעולם לתת הרצאה במשך 18 דקות בפני 300 מנהלים באחת מהחברות הגדולות, המצליחות והעשירות ביותר בארה"ב (שביקשו לא להזכיר את שמם).

אבל לפני שנגיע להרצאה (ולשור), אומרים שהדרך חשובה לא פחות מהמטרה, אז הנה הדרך שעברתי.

הטיסה עברה נפלא (בסוף הפוסט תבינו למה). ישנתי כמעט 9 שעות. אני לא זוכר מתי ישנתי 9 שעות בשנים האחרונות. אולי לפני שנולדו הילדים.

כשהתעוררתי הקפטן הזמין אותי לביקור בתא הטייס והסביר שהמטוס טס לבן ונוחת לבד. "אז בשביל מה צריך 4 טייסים שאלתי?". הוא הסביר שחצי מהזמן הם ישנים ובחצי השני, מתסכלים על הנוף ועושים בדיקות. בקיצור, טייס הוא מנהל עבודה. של מחשב.

נחיתה

הגעתי לבוסטון אחרי ביקור נוסף שהתקיים כאן לפני חודש בערך כחלק מהשקת הספר. אז הייתי עסוק ב-4 הרצאות ובסיור ב-MIT Meida Lab בפחות מיומיים. לא היתה לי דקה להרגיש את העיר.

הפעם החלטתי לנצל את חצי היום שעמד לרשותי כדי להסתובב קצת ולספוג את האווירה.

בשדה התעופה חיכה לי נהג נחמד. במקום שלט מודפס, היום רוב הנהגים מניפים מסך iPad עם שם הנוסע לו הם מחכים. אי אפשר לראות כלום כי נמצאים בחוץ והשמש משתקפת על גבי המסך.

20150623_105512

מקלחת קצרה במלון והופ – הצטרפתי לסיור ב-Duck Tour המפורסם. רכב צבאי שעבר הסבה ומסתובב ברחבי העיר על היבשה ובמים תוך כדי שמדריך שהוא סטנדאפיסט בעצם, מספר בצורה מצחיקה על תולדות העיר. בכל פעם שעוברים ליד אנשים או מקומות מיוחדים המדריך נותן הוראה וכולם (נו טוב, חוץ ממני) צועקים "קוואק קוואק!".

20150623_115321

משם המשכתי לחנות הספרים Barnes & Noble בהמשך הרחוב. שאלתי את המוכר אם יש להם את הספר  Mindsharing. הוא אמר בוודאי, שמח לשמוע שאני הסופר והזמין אותי לחתום על העותקים שיש להם בחנות. אני עדיין מתרגש מאוד ונפעם לראות את הספר בכל כך הרבה מקומות.

20150623_133550 20150623_133714

משם סיור בקמפוס היפהפה של אונ' Harvard. יש לי חולשה לאוניברסיטאות, אתם יודעים. ו-Harvard היא אחת הוותיקות ומכובדות למרות שאני יותר בעניין של MIT.

Harvard

חזרה למלון הישר לחדר הכושר. ריצה, שחייה ובעיקר תחושה שאולי עכשיו אני עושה קצת נחת לדיאטנית שלי.

20150623_173344

בדרך לארוחת ערב עברתי בספרייה המרכזית, הלא היא ה-Boston Public Library. מה אני אגיד לכם, האמריקאים יודעים לעשות כבוד לספריות. ובצדק. המבנה מדהים ביופיו. מקום שעושה חשק ללמוד ולקרוא.

20150623_181424 20150623_181541 20150623_181025

כמנהגי בתקופה האחרונה, ניגשתי לספרנית ושאלתי אותה אם יש להם את הספר Mindsharing. היא אמרה שכן אבל כל העותקים נמצאים מושאלים. שאלה אם אני רוצה להירשם בתור לקריאה.

חייכתי. עדיף לשמוע שהספרים בקריאה מאשר שיהיו על המדף.

בדרך ראיתי את המסעדה הזאת שלקחה את טרנד הבריאות למקום יפה (ונראה שגם הולך להם לא רע).

20150623_184310

לארוחת ערב החלטתי ללכת למקום עם נוף יפה (על חשבון אוכל טוב). בקומה האחרונה של המגדל הגבוה בבוסטון (Prudential) יש מסעדה. התיישבתי ליד החלון ומה שנגלה לנגד עיני היתה אחת השקיעות המדהימות ביותר שראיתי אי פעם.

הנה כמה תמונות שלא מצליחות להעביר עשירית מהמראה המדהים שנגלה לנגד עיני.

20150623_203350 20150623_203343 20150623_203202 20150623_201053_HDR

צייצתי בטוויטר את אחת התמונות ותוך שניות התחילו אלפים רבים של Retweets כולל החשבון הרשמי של MIT שמתגאה בשקיעה מעל הקמפוס שלהם ועוד כמה אנשים שיש להם את חשבונות הטוויטר הפופולאריים בבוסטון.

את הבוקר השקעתי בחזרות להרצאה. אמנם העברתי הרצאות דומות מאות אם לא אלפי פעמים, אבל באירועים מסוג זה, אני תמיד עושה עוד 4-5 חזרות, משפר ומשייף את ההרצאה כדי שזה יהיה מושלם.

יצאתי בדרכי לאולם ההרצאות. רכב הזה חיכה לי והסיע אותי לאולם ההרצאות. מרווח משהו.

20150624_114107

הכנס התקיים באולם הקונצרטים המפואר של בוסטון שנהפך למעין אולם הרצאות עם כיסאות מיוחדים ונוחים מאוד שהובאו במיוחד לאולם. הפקה מרשימה עם מאות אנשי צוות ועיר שלמה שהוקמה במרתף לתפעול האירוע.

חיכיתי ב-Green Room ליד אנשים כמו שדרן הטלוויזיה דן האריס, דניאל קיש (אם לא ראיתם את ההרצאה שלו, ממליץ בחום בלינק הזה) ורבים נוספים. ככה אני נראה כשאני בלחץ!

20150624_143833

ואז מנהלת האירועים קוראת לי ואומרת: "השור שלך הגיע. רוצה לראות אותו?"

ירדנו אל מאחורי הקלעים ושם פגשנו את Blue. שור חמוד בן 4 ששוקל 1,205 פאונד (לשם השוואה, השור בטד שקל רק כ-900 פאונד). חתיכת שור.

20150624_142006

כל מי שהיה באיזור עצר הכל ועמד מסביבנו לצפות בשור שהגיע לפתע לרחובות בוסטון.

20150624_142035

אני מתכונן להרצאה. המפיקה לוחשת לי "עוד 60 שניות" ואז מנהל הבמה רץ מתנשף ואומר "השור סיים ברגע זה להתפנות מאחורי הקלעים ונשם לרווחה".

ברגע הזה קצב דפיקות הלב בשיא. הדלת נפתחת, קריין קורא את שמי ואנימציה מרשימה מופיעה על המסך. אני שומע שמישהו אומר למפיקה באוזניות להכניס אותי, והנה אני על הבמה. לוקח כמה נשימות. עוד נשימה אחרונה. מתחיל.

היתה הרצאה נפלאה. הקהל התמסר. צחק, התרחש וגם הופתע מאוד לראות את השור.

הסברתי לאנשים שתוצאות הניסוי לא יהיו מדויקות כי אין מספיק אנשים באולם (היו 300 אנשים מתוכם ענו כ-250). כדי שתתקבל תוצאה מדויקת יש צורך באלפי אנשים. אבל הייתי סקרן לראות כמה קרוב (אם בכלל) התוצאות יהיו.

בסוף ההרצאה הצגתי את משקל השור (1,205 פאוונד), קיבלתי פתק, פתחתי אותו והממוצע (יותר נכון החציון) היה…. 1,220 פאונד! נשמתי לרווחה והקהל מחא כפיים בשמחה גדולה.

20150624_150152

20150624_145909 20150624_150112 20150624_150323

כשירדתי מהבמה וידאתי שקיבלתי את התוצאות האמיתיות ואף אחד מההפקה לא שינה או "שיפר" את התוצאות. הבטיחו לי שהחישוב מבוסס רק על התוצאות שהתקבלו. יופי.

המרצה אחרי היה דן האריס, שדרן בכיר ברשת ABC. הוא העביר הרצאה מדהימה, אחת הטובות ששמעתי, על מדיטציה. עד היום, מעולם לא הבנתי את הקטע. ניסיתי כמה פעמים כולל במקדש של אושו בהודו ותמיד יצאתי בתחושה שכל אלה שמתרגלים מדיטציה, איך נומר זאת, קצת מטורללים (יש לי הרבה חברים טובים ונפלאים שאני אוהב שמתרגלים מדיטציה).

עד ששמעתי את דן. גם הוא, כמוני, אדם ריאלי וסקפטי. עד שהפכו אותו (בעל כורחו) להיות כתב בנושא New Age. הוא החל לחקור את התופעה והגיע לתובנות מרתקות שקשה לכתוב בפוסט קצר. אני רק אגיד שהוא מסביר את התפקיד של מדיצטיה בצורה מאוד רציונאלית מדעית ויצאתי מההרצאה עם חשק לנסות (שוב).

לא הספקתי לראות את סוף ההרצאה שלו וכבר ההסעה לשדה התעופה חיכתה לי. הבן שלי קורא לזה "סרסוריות מנטה".

20150624_160640

ועכשיו כמה מילים על הטיסות…

זאת הפעם הראשונה שאני טס במחלקה ראשונה.

שלא תבינו אותי לא נכון, גם אם היה צומח לי כסף על עצים, לא הייתי מזמין טיסה במחלקה ראשונה. בסופו של דבר, כל הנוסעים מגיעים ליעד באותו הזמן ואני מצליח לישון טוב בכל כיסא. אבל כשהלקוח הזמין לי את כרטיסי הטיסה, אמרתי לעצמי, יהיה נחמד לנסות ולראות מה קורה במקום הזה שמארח נשיאים, ראשי ממשלה ואחת בר רפאלי.

מסתבר שמי שטס במחלקה ראשונה זכאי להסעה של חברת לימוזינות. יש לאונג' נפרד לנוסעים במחלקה והוא משעמם ושקט מידי. הכיסא (2A בהמלצת ליאור מנור) נפתח ל-180 מעלות ושמים עליו מזרן. מקבלים פיג'מה  והרבה מתנות מיותרות. בקיצור, נחמד אם כי אני מסתדר יופי גם בכיסא ליד חלון במחלקת תיירים וקצת שוקולד (אם מוכרים לי!).

20150625_074336

עוד מעט נוחתים.

להתראות בוסטון. נתראה שוב בקרוב.