על קימצ'י ומוח משותף בדרום קוריאה

נכתב בתאריך 15/10/2015 בשעה 13:31 מאת ליאור

את הפוסט הזה אני כותב בטיסה בדרך חזרה מסיאול אחרי שעברתי את אחת החוויות המדהימות ביותר שחוויתי אי פעם.

הוזמנתי ע"י הוצאת הספרים המקומית (Mirae) להשיק את הספר שלי אחרי שהוא תורגם לקוריאנית ויצא לאור בדרום קוריאה. בחלומות הפרועים שלי לא דמיינתי שהספר יצליח כל כך ויוביל אותי להרפתקאות במקומות רחוקים ומרתקים כך כך.

במסגרת הביקור הוזמנתי להרצאה, ראיונות לתקשורת, ופגישות עם מובילי דעה תוך כדי שאני צריך לנסות ולהלהיב את הקוריאנים בכל מה שקשור לחכמת ההמונים ו-Crowdsourcing.

החלטתי לנצל את ההזדמנות וללמוד כמה שיותר על סיאול והעם הקוריאני. בשבועות שלפני הביקור עשיתי שיעורי בית. לדוגמא – קראתי את הספר המצוין The Birth of Korean Cool, שוחחתי עם ישראלים וקוריאנים שעוסקים בשיתוף פעולה מסחרי בין המדינות, צפיתי בסרט הקוריאני זוכה הפרסים Old Boy (סרט מדהים אבל אלים מאוד וקשה לצפייה) ונזכרתי בפרק בסדרת הטלוויזיה המצוינת של גידי ואהרוני שנסעו לדרום קוריאה בעקבות הקימצ'י (נגיע לדבר המזעזע הזה בהמשך).

מכיוון שזה הביקור הראשון שלי במזרח אסיה, החלטתי לעצור בדרך ל-24 שעות בהונג-קונג.

אני מתנצל מראש אם אני מגזים בהתלהבות ומשתמש יותר מידי במילה "מדהים" אבל עברתי כל כך הרבה חוויות מרגשות שהוציאו אותי קצת מאיזון…

אז תרשו לי לספר לכם על המסע ונתחיל בביקור קצר בהונג-קונג בדרך לסיאול.

טסתי ביחד עם חבר יקר, עודד טולדנו, שנסע במסגרת עבודתו לתערוכות האלקטרוניקה הגדולות בהונג-קונג וסין.

20151011_215047 (540x304)

באותה שורה שמחנו לגלות את נמרוד קוזלובסי בדרכו לאוסטרליה. איזה חמוד הנמרוד הזה.

20151012_083129 (540x304)

אין מה להגיד, הונג-קונג מדהימה. את התמונה הזאת צילמתי ב-Victoria Peak בראש ההר מעל המבנים המרשימים של העיר. מראה עוצר נשימה. שילוב מרתק בין מראות שהזכירו לי את העוצמה של ניו-יורק, הצפיפות בהודו ומראות מוזרים שלא ראיתי מעולם.

20151012_205055 (540x304)

לדוגמא, אפשר להציע לכם מרק רגל ברוטב סויה?

20151012_195249 (540x504)

או אולי צפרדעים חיות (למאכל) במחיר של כ-11 ₪ לקילו?

20151013_094324 (540x304)

מרגישים לא טוב? למה שלא תיגשו לאחת מבתי המרקחת העתיקים ותנסו תרופה המבוססת על קרן של קרנף (או משהו בסגנון)?

20151013_123202 (540x304)

אחרי פחות מ-24 שעות, חזרתי לשדה התעופה לטיסת המשך לסיאול. יצא לי לבקר בלא מעט טרקילינים בשדות תעופה, אבל ה-Lounge של Cathay Pacific הוא ללא ספק אחד המרשימים.

יש בו מטבח ענק שמכיר אוכל טרי נפלא.

20151013_142553 (540x304)

מקלחת עם זרם מים גדול כל כך שגרם לי להרגיש באמצע סופת גשמים (אבל נעימה).
20151013_141039 (540x304)

מצב הרוח הטוב השתנה ברגע כאשר ראיתי את החדשות ב-CNN ומיד התעדכנתי בנעשה בארץ. ווידאתי שהחברים והמשפחה בסדר והרגשתי ייסורי מצפון שעזבתי את כולם ונסעתי רחוק כל כך.

20151013_142134 (540x304)

עליתי על הטיסה לסיאול עם תחושת ייאוש. לא נראה שהמצב הביטחוני ישתפר בעתיד הנראה לעין.

בסיאול חיכה נהג נחמד.

20151013_215655 (540x304)

הוא סיפר שיצא לו להסיע עוד ישראלי אחד. "אולי שמעת עליו. קוראים לו שהטמן או משהו כזה?". הסברתי לו שמדובר בזוכה פרס נובל, דן שכטמן.

הגעתי למלון שמעוצב כמו ארמון פאר. אבל הגשתי קצת בודד. מסתבר שאין הרבה תיירים שמגיעים לדרום קוריאה, בוודאי שלא מהמערב. המלון היה ריק כמעט.

20151015_000937 (540x304)

אמרו לי שהעם הקוריאני מאוד טכנולוגי. זה לא מקרה שסמסונג ו-LG הן חברות קוריאניות. אבל רק כאשר הגעתי לחדר הבנתי עד כמה זה קיצוני. תרשו לי להציג לכם את השירותים בחדר שלי. מה כבר יכול להיות מיוחד באסלה את אולי שואלים את עצמיכם?

20151015_071657 (540x304)

אז ככה… ניסיתי להוריד את המים. מסתבר שזאת לא אסלה. זאת מעבורת חלל פרי פיתוח של המקבילה הקוריאנית של נאסא. אין על גבי האסלה אף לחצן. לפתע גיליתי את הפאנל הזה שבו יש 34 (!!!) כפתורים. ספרתי. נשבע לכם שבמשך שניות ארוכות ואפילו כמה דקות לא הצלחתי למצוא את הכפתור שמוריד את המים. התואר הראשון והשני מהטכניון גם הם לא באו לעזרתי. בשלב כלשהו לחצתי על כפתור אדום שנמצא ליד האסלה שהפעיל את האזעקה!

אחרי ניסיונות רבים, מצאתי את הכפתור הנעלם. הוא מתחבא בחלק העליון של הפאנל ולא כתוב עליו שום דבר. ברגע הזה הבנתי שהגעתי למדינה שבה דברים נעשים אחרת. אבל הי, לפחות הצלחתי להוריד את המים.

Toiler (540x319)

הגיע היום הגדול. הגעתי למקום שבו התקיים האירוע סקרן ונרגש למדי.

אנשים רבים עם שמות מוזרים חייכו אלי, קדו קידה והציגו את עצמם. לכולם קוראים קים. בשלב כלשהי, אחת מהם נגשה אלי עם שקית ואמרה "הבאתי לך את הספר!".

"הספר שלי?" שאלתי נבוך.

"כן" היא ענתה ומסרה לי 2 עותקים של הספר בקוריאנית. קשה לי לתאר את ההרגשה שהרגשתי כאשר ראיתי את הטקסטים בשפה שהיא רחוקה כל כך מכל מה שאני מכיר. הנה כמה תמונות.

   20151014_102444 (540x304) 20151014_102335 (540x304)

   ואז קראו לי לחדר שבו התקיים ראיון עם אחד העיתונאים המובילים בדרום קוריאה. ראיון עם מתורגמנית שתרגמה עבורו את מה שאמרתי.

20151014_111048 (540x304)

העיתונאי שאל את כל השאלות המתבקשות אבל אז סיים ושאל "מה יש לכם הישראלים במערכת החינוך שגורם לכך שיש כל כך הרבה ישראלים מצליחים בעולם?". רציתי לענות לו שלדעתי ישראלים מצליחים למרות ולא בזכות מערכת החינוך אבל ראיתי שהוא כל כך מתלהב מהשאלה ולא רציתי לאכזב אותו. דיברתי על הצדדים החיוביים שיש בחוצפה הישראלית. כמעט בכל שפה יש מילה שאין לה תרגום והיא מתארת בצורה טובה את המאפיין של אותה מדינה. בדרום קוריאה המילה הזאת היא "האן". זה סוג של תחושת כעס ונקמה ברמה שאנחנו לא מכירים. לנו יש את המילה "חוצפה" (או "הוצפה" כמו שהם אומרים). מי שרוצה להבין למה ישראלים רבים מצליחים צריך לבחון לעומק את המאפיינים של אותה חוצפה.

בשבועות בהם התכוננתי להרצאה, הזהירו אותי שהקהל הקוריאני לא משתף פעולה בהרצאות. "הם יהיו שקטים ואל תנסה להצחיק אותם כי הם לא יצחקו", כך אמר לי אחד הישראלים שמכירים היטב את הקהל הקוריאני.

החלטתי לא לוותר ולנסות. סיפרתי להם על המוח המשותף, כיצד חכמת ההמונים שינתה את חיי ועל הקשר בין חכמת ההמונים להגשמת חלומות. לשמחתי הרבה הם הגיבו בדיוק כמו כל קהל אחר. השתתפו בניסוי שערכתי, צחקו המון, התרגשו ושאלו שאלות נפלאות (מה אתה רוצה הבן שלך הקטן יעשה כשיהיה גדול? אמרתי שכמובן אני מאחל לו לעשות מה שהוא רוצה. סיפרתי להם כמה הוא אוהב לרקוד. הוא לומד לרקוד מסרטוני K-POP קוריאנים ביוטיוב אז ניצלתי את ההזדמנות והודיתי לעם הקוריאני שבזכותו הבן שלי מתפתח כרקדן! הנה וידאו לדוגמא – לבעלי לב חזק).

בסוף ההרצאה עשרות מהמשתתפים ניגשו אלי, קדו קידה ואמרו תודה. אמרו שההרצאה עוררה בהם השראה ורצון לפרוץ כל אחד את דרכו, חיבקו, הצטלמו והיו מקסימים.

בהרצאה

20151014_145622 (540x304) 20151014_143630 (540x304) 20151014_143816 (540x319)

רק אחת מהם ניגשה ונראתה מאוכזבת משהו.

שאלתי אותה לשלומה והיא ענתה שהיא מבינה שהספר יימכר בחנויות רק בעוד יומיים ולכן היא לא תוכל לבקש ממני לכתוב לה הקדשה. ביקשתי ממנה להמתין דקה וניגשתי אל מאחורי הקלעים, שם היתה ערימה של ספרים שהיו מיועדים למוזמנים למסיבת ה-VIP בערב. גנבתי עותק אחד, כתבתי הקדשה מיוחדת והענקתי לה אותו במתנה. כמה שהיא התרגשה…

20151014_162257 (540x304)

המארגנים הזמינו אותי לארוחת צהריים במסעדה קרובה. ומה בתפריט? מרק רגל של שור!

רגל2

בערב היתה "מסיבת Roof Top" לאורחים ומוזמנים מכובדים. הנה אחד מהם לדוגמא, Jungwook Li שמו. יש לו "רק" 200,000 עוקבים בטוויטר. הוא סיפר לי על החלום שלו ונראה לי שהצלחנו למצוא פיצוח כיצד הוא יכול להגשים אותו.

בלוגר

משם יצאתי להכיר סוף סוף קצת את סיאול עם 2 חבר'ה צעירים מקסימים. אלמוג גורוביץ ועומר הר שני. זוג צעיר של ישראלים חמודים. הם גרים בסיאול. אלמוג עובדת בתחום הסרטים הדוקומנטרים ביחד עם דני מנקין ויונתן ניר שמביימים את הסרט הדוקומנטרי בו אני משתתף (החלום הבא). עומר נמצא בחילופי סטודנטים ולומד באחת האוניברסיטאות בסיאול.

20151014_201548 (540x304)

עלינו לתצפית מדהימה בראש המגדל של סיאול. איזה עיר עוצמתית זאת. עיר מדהימה. מלאה אקשן, בניינים מרשימים, רחובות מקסימים, איזורי בילוי מהיפים שראיתי. והכל נקי ומסודר.

20151014_213232 (540x304)

טיילנו בכמה מאיזורי הבילוי. כל חנות שנייה היא חנות איפור. הנשים הקוריאניות מתאפרות איפור כבד (ולכן גם נראות קצת כמו בובות חרסינה). טעמתי שיפוד של תמנון (מוזר) והתפעלתי מהמראה המהפנט של הרחובות הזוהרים.

20151014_203745 (540x304)

המשכו לארוחת ערב קוריאנית מסורתית עם ברביקיו במרכז השולחן.

20151014_225732 (540x304)

זאת הזדמנות טובה להקדיש כמה מילים לאוכל הקוריאני.

תשמעו, רוב הדברים שם לא אכילים למי שרגיל לטעם הישראלי. בשר נא עם אצות וביצה לא מבושלת, מרק רגל של שור (זוכרים?), תמנונים וחיות שקשה לזהות וכמובן השיא הוא המאכל הלאומי הקוריאני, הקימצ'י. כרוב כבוש ברוטב חריף. תשמעו, הדבר הזה מגעיל ברמות שקשה לתאר. מעניין אם כאשר קוריאנים טועמים חומוס גם הם חושבים שזה משהו דוחה. אלמוג סיפרה שהיא צמחונית ואין לצמחונים מה לאכול בקוריאה. היא אמרה שפעם היתה מסעדה צמחונית אחת אבל גם היא נסגרה. אין כמעט ירקות (חוץ מכרוב), אין גבינות ומעט מאוד פחמות. יש בעיקר בשר, פירות ים וקימצ'י! המון קימצ'י. בכל מיני צרות. לדוגמא, משהו שטעמתי היום: פנקייק קימצ'י. כן. זה טעים כמו שזה נשמע.

20151014_082604 (540x304)

הבוקר לקח אותי מדריך נחמד לטיול קצר בעיר. סמטאות ציוריות ומקדשים יפהפיים.

20151015_104244 (540x304)

אז לסיכום, הנה כמה דברים שלמדתי על העם הקוריאני –

הם נחמדים מאוד, מנומסים, שקטים ומלאי הערכה וכבוד לישראלים ויהודים. הם רוצים ללמוד מאיתנו על חדשנות וחשיבה יצירתית. התלמוד זה אחד הספרים הפופולאריים ביותר בדרום קוריאה.

סיאול עיר מדהימה! איזורי שופינג מהפנטים, שילוב בין הרים גבוהים, נהר גדול, גורדי שחקים מודרניים ומבנים עתיקים ציוריים. הכל נקי, מסודר, רכבת תחתית יעילה מאוד. ואם אתם אוהבים בשר ומאכלי ים, אז גם תאהבו את האוכל. רק להיזהר מהקימצ'י.

התרבות הקוריאנית הפוכה כמעט בכל דבר מזו שלנו. אנחנו לא אוהבים שאומרים לנו מה לעשות, הם רגילים להיות חלק בהירארכיה ותמיד אומרים להם מה לעשות. אנחנו מאלתרים בעוד שהם פועלים רק לפי הסדר. אנחנו לא מפחדים להיכשל, הם עושים הכל רק לא להיכשל. אנחנו רועשים, הם שקטים ומסודרים. אצלנו "יהיה בסדר", אצליהם (לפחות מבחינתם) כבר בסדר. אנחנו מחפשים הזדמנויות לחופש, אצליהם מוסר העבודה גבוה מאוד. אנחנו מחבקים, הם קדים קידה מרחוק.

עם נפלא, מרתק, שונה ומסביר פנים לישראלים.

עכשיו אני סקרן לקבל תגובות מקוראים קוריאנים אחרי שיסיימו לקרוא את הספר. מעניין למה הם יתחברו…

תודה שקראתם עד כאן…. הנה עברו להם שלוש שעות של טיסה ועוד מעט הנחיתה בהונג-קונג והמפגש הבלתי נמנע עם נוסעי אל-על כמוני.

אני כבר מתגעגע קצת לקימצ'י…