ילד של אבא
יש לי שלושה ילדים נפלאים. טפו טפו.
מאז שהפכתי לאבא, לפני 12 שנה, אני שואל את עצמי איך להיות אבא טוב. מה חשוב ללמד את הילדים? מה אני רוצה שהם יזכרו ממני כשיגדלו? איך אוכל לחזק את הקשר איתם?
הפעם אני רוצה לספר לכם על הטיסה שהיתה לי השבוע לאילת עם הבן שלי בן ה-8, אורי. זה סיפור עם כמה תובנות על הורות, משפחה וחלומות הילדות שלנו ושל הילדים שלנו.
רקע קצר. העיתונאית קרן צוריאל הררי בדקה "מה הילדים שלנו יזכרו מאיתנו בבגרותם" ובכתבה המרתקת הזאת בעיתון כלכליסט היא טוענת שהם יזכרו בראש ובראשונה את הזמן שהוקדש רק להם, בלי האחים שלהם.
השגרה בגידול ילדים מוקדשת רוב הזמן למטלות. ארוחת צהריים, שיעורים, חוגים, חברים, מריבות, עשיית שולם, ארוחת ערב, אמבטיות, סיפור לפני השינה ועוד. אתם מכירים את זה.
כשאנחנו מבלים איתם אחד על אחד, קורה משהו אחר לחלוטין.
הכירו את בני האמצעי, אורי. אורי בן ה-8 הוא שכפול גנטי שלי. אנחנו לא רק דומים חיצונית אלה גם כמעט בכל תכונות האופי.
כאשר הוזמנתי לעוד הרצאה באילת, הצעתי הפעם לאורי להצטרף אלי ל-24 שעות באילת. רק אני והוא.
כמו תמיד, גם כאן השתמשתי בחכמת ההמונים ע"מ לקבל רעיונות מה לעשות איתו באילת (אם אתם מתכננים ביקור עם הילדים באילת, אל תפספסו את כל הרעיונות שמופיעים בתגובה לסטטוס הזה).
אחד הרעיונות שכתב שי ורדי היה לקחת אותו לצלילת ניסיון בריף האלמוגים. מעולם לא צללתי. לא היה לי מושג שיש צלילת ניסיון ושזה מתאים גם לילדים החל מגיל 8.
שאלתי את אורי אם בא לו לצלול והוא התלהב מאוד.
אורי עזר לי להתארגן להרצאה.
בסופה, חצינו את הכביש ממלון קוראל ביץ' למועדון אקווה ספורט.
החלפתי את החליפה שלבשתי בחליפת צלילה. המדריך עזר לאורי להתלבש.
עברנו הדרכה קצרה ונכנסנו למים.
אורי צלל כמו גדול. אני לא יודע ממה נהניתי יותר, מהצלילה או מהעובדה ששנינו צוללים ביחד בפעם הראשונה.
הנה כמה תמונות מהצלילה.
יצאנו ואורי אמר מילה אחת.
וואו.
לקח לו זמן לעכל את מה שעברנו. הוא ישב בשקט במונית בדרך חזרה למלון ורק אחרי שעה אמר שזה היה הדבר הכי כיפי שהוא עשה.
ואז התחילו שיחות על משמעות החיים, אלוהים ("אם יש אלוהים, מתי הוא הבין שהוא אלוהים?" "מי המציא את השואה?").
בהמשך, אורי ראה חנות ספרים, רץ פנימה לחפש את "המוח המשותף" וכאשר מצא אותו, החזיק בגאווה ואמר למוכרת "זה הספר של אבא שלי!".
אורי לא וויתר והכריח אותי לקפוץ איתו למים הקפואים בבריכה.
בעלייה למטוס בדרך חזרה הוא עשה פרצוף ושאל "מה, זה כבר נגמר?"
ישבנו יחד, נזכרנו בכל החוויות שהספקנו לעבור ב-24 השעות תוך כדי שאנחנו צופים באחת מהשקיעות היפות ביותר שראיתי אי פעם.
כאשר נחתנו, הטייס הזמין אותו לתא הטייס ושאל אותו "איך זה מרגיש להיות בתא הטייס?". אורי חשב וענה "כיף אבל הכי כיף להיות עם אבא!"
אחד היתרונות במקצוע של מרצה הוא האפשרות לבקר במקומות נפלאים ולצרף כל פעם מישהו אחר מבין בני המשפחה.
בשנים האחרונות הילדים שלי מצטרפים אלי להרצאות מעניינות, אבל בנפרד. ביקרנו בספינות טילים של חיל הים (אחרי הרצאה לפיקוד חיל הים), בניו-יורק (בהשקת הספר), בבסיס חיל אויר (אחרי הרצאה למטה הכללי) ועוד.
אז מה הילדים שלי יזכרו מאבא שלהם כשהם יהיו גדולים? אני לא יודע. אבל יש לי תחושה שהם ישמרו מקום מיוחד בלב לנסיעות ל"עבודה של אבא".
לא חייבים להיות מרצים או לטוס רחוק כדי ליצור חוויות משותפות מיוחדות. את אספי הקטן שלי אני לוקח לצפות בשקיעה בראש גבעה ליד הבית.
מחקרים רבים בנושא אושר כבר מצאו שכדי להיות מאושר עדיף לשלם על חוויות, ולא על מוצרים.
האושר שלי זאת המשפחה שלי. לפני הכל. ואין דבר יותר נפלא מהחוויות המשותפות שעוברים אחד על אחד.
Pingback: Watch Star Wars Rebels Online()
Pingback: nulled seo software download()
Pingback: http://www.voucherslug.co.uk()
Pingback: http://bizbook.psedcambodia.com/()
Pingback: united kingdom cheapest hotels()