ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

לפני שבועיים העברתי הרצאה בתיכון בהרצליה. הזמינו אותי להרצאה לתלמידים המצטיינים שלומדים בכיתות מיוחדות שנקראות "כיתות נחשון" (תלמידים בעלי פוטנציאל גבוה להשתלבות בתוכנית תלפיות בצבא). 

שאלתי האם אפשר להזמין להרצאה את הכיתות עם התלמידים הפחות מצטיינים. אלה שאין להם שם יוקרתי. אלה שלא מביאים להם הרצאות אורח.
 

אין דבר שאני אוהב לעשות יותר (בהתנדבות) מאשר לדבר עם תלמידים, במיוחד אלה שלא מסומנים כמוצלחים במיוחד.

אבל תמיד מזמינים אותי לתלמידים המצטיינים. כשהייתי תלמיד, לא הייתי מתקבל לתוכנית כזאת. הייתי תלמיד בינוני מינוס ורק שנים רבות אחרי הלימודים הבנתי שהסיבה העיקרית היתה שהיו לי מורים גרועים. אני לא מאשים אותם, כל כך קשה להיות מורה במערכת שעושה כמעט הכל כדי לדכא יצירתיות והתלהבות.

בנוסף, יש היום תעשייה שלמה של קורסי הכנה למבחנים לאיתור "מחוננים". מישהו חשב פעם על אלה שלא עוברים את המבחן? מה הם חושבים על עצמם? האם יש להם סיכוי נמוך יותר להצליח בחיים? ברור שלא. כולם, אם ירצו, יאמינו בעצמם ויעבדו קשה, יכולים להצליח ובגדול.

אבל איך רוצים שהם יאמינו בעצמם, אם מראים להם שיש "מחוננים" והם לא כאלה? האם הם חסרי כשרון? תלמידים סוג ב'?

אני בעד ההשקעה בתלמידים שיש להם פוטנציאל גבוה במקצועות ריאליים וכאשר יש משאבים מוגבלים אני יכול להבין מדוע בוחרים להשקיע בהם. אבל לא צריך לתייג אותם ולקרוא להם "מחוננים". כל ילד, אם יתנו לו את ההזדמנות הנכונה, יגלה שיש משהו שבו גם הוא מחונן.
לשמחתי בית הספר הסכים וצירפו להרצאה כיתות נוספות. התלמידים היו נפלאים, מוכשרים ומקסימים. כולם!

לסיום, הנה דוגמא נפלאה למורה שמחזקת את התחושה שכל תלמיד מוכשר.

הנה הודעה שקיבלה הבת שלי מאיה וכל חבריה לכיתה מהמורה לספרות.

אם יש סימן לכך שמורה אוהבת את התלמידים, אוהבת ללמד ואוהבת את המקצוע שהיא מלמדת, זה הסימן. וזה לא מפתיע שמאיה אוהבת ללמוד ספרות ואוהבת את המורה.

אין כזה דבר תלמידים לא מוכשרים. כל מורה (וכל הורה) חייב לפרגן, לפאר ולהעצים את הילדים בכל הזדמנות ראויה.