ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

את הפוסט הזה אני כותב בטיסה מישראל ל-Washington DC.
 

מכירים את זה שאתם מתיישבים בטיסה ליד מישהו שאתם לא מכירים ופתאום נוצר חיבור מיוחד ושיחה יוצאת דופן? הפעם אספר על שיחה כזאת שהשאירה אותי עם כמה תובנות.

רקע קצר. הוזמנתי להגיע ל-DC להרצאה. אחרי הנחיתה בניו-יורק המתנתי לטיסת ההמשך ל-DC. 
 

ניצלתי את ההמתנה לשיחת וידאו עם המשפחה. יום שישי, חג שמחת תורה, בניו-יורק השעה 6 בבוקר ובישראל 13:00. איילה זוגתי והילדים בדיוק סיימו ארוחת בוקר בבנדיקט במרכז שרונה. נזכרתי בימים בהם שיחה מחו"ל הייתה פרויקט מורכב והיום תוך 2 שניות אפשר לקיים שיחת וידאו.
 

שני מושבים לידי ישב בחור שחשבתי שהוא אמריקאי. בסוף השיחה הוא פנה אלי בעברית: "שלום. אפשר לשאול אותך מה זה שנת שנאים?".
"סליחה?" עניתי, "על מה אתה מדבר?".

הוא המשך "אני מקווה שזה בסדר, אבל לא יכולתי שלא לשמוע שבסוף השיחה עם אישתך איחלת שתהיה לה שנת סנאים נעימה".
"שנ"צ נעים! לא שנת סנאים. סנאים עדיין אין לנו…".

צחקנו.

זה הרקע לשיחה מסוג השיחות בין שני זרים שמוצאים את עצמם לפתע ממתינים עד שכל אחד ימשיך לטיסה שלו.

הבחור הוא ישראלי שגר כבר שנים רבות במרכז בארה"ב. נשוי, עם 3 ילדים, כולם נולדו בארה"ב. עובד כיועץ ואיש מכירות בחברה טכנולוגית גדולה.
כמו כל שני ישראלים, תוך 5 דקות גילינו שאנחנו בני אותו גיל בערך, יש לנו חבר משותף מתקופת הצבא, מצאנו תחביב משותף (הפלגות בים) ולמדנו שיש לנו ילדים בגילאים דומים.

תוך כדי השיחה שאלתי אותו: "תגיד, מה הסיפור הזה עם חוקי הנשק שיש לכם ארה"ב?".
הוא נאנח ואפשר היה לראות שהוא מרגיש לא בנוח עם המצב. "אני יודע שקשה להסביר את זה אבל אני אנסה. אפשר לעשות הקבלה בין הנחישות והרגשות העזים של אמריקאים כלפי הזכות לשאת נשק לבין זאת של קהילת הלהט"ב בישראל בכל מה שקשור לשוויון זכויות. מדובר בתחושה עמוקה שמדובר בזכות בסיסית שמאפשר לאזרח להרגיש מוגן יותר. זכות יסוד שאסור לשלול".
"אבל תפקיד המדינה להגן על האזרחים. לכן יש משטרה", עניתי.
"נכון, אבל אמריקאים רבים משוכנעים שחופש אמיתי (freedom) בא לידי ביטוי גם בזכות להחזיק נשק. בנוסף, יש אזרחים רבים שמאמינים שעליהם לשאת נשק כדי להרתיע ממשלות עתידיות לפעול נגד רצון העם".
"וזה הגיוני לדעתך?" שאלתי.
"מה פתאום!" הוא ענה. "לא מזמן הייתי במכירת גראז' (Garage Sale) של אחד השכנים שלי. הם מכרו צעצועים ישנים, כלי מטבח, כיסא, 2 רובים ורובה סער M16! כך, בצורה שהיא כל כך טבעית מבחינתם, כלי הנשק הוצעו למכירה לשכנים וכל מי שהיה באיזור. זה הזוי. אבל מבחינתם זאת זכות בסיסית, כמו הזכות להצביע והזכות להביע דעה חופשית".
 

לפני ההרצאה ביקרתי בבניין הסנאט תוך כדי שאני מהרהר בסיפור הזה.

בפרספקטיבה של מי שעוסק בחכמת ההמונים, האם זאת דוגמא לחכמת ההמונים? העולם כולו הזדעזע ממקרה הירי האחרון בלאס וגאס בו אזרח אמריקאי רכש ללא הפרעה 47 כלי נשק ורצח כמעט 60 אזרחים.
 

הסטטיסטיקה היבשה עוד יותר מזעזעת. לפי נתוני משרד הבריאות האמריקאי, בכל יום (רגיל) נהרגים בממוצע 93 אמריקאים מירי בכלי נשק מתוכם 7 ילדים. 7 ילדים כל יום. הזוי.  
 

סקרים שנערכים בנושא מראים שחצי מהאמריקאים מרוצים מחוקי הנשק או חושבים שצריך להקל בהם עוד יותר. זאת חכמת ההמונים לפי אזרחי ארה"ב.
 

לחכמת ההמונים כמה תנאים. האם הם מתקיימת במקרה הזה? קהל גדול ומגוון – מתקיים. אבל האם בנושא הזה האמריקאים חושבים בצורה עצמאית ובאופן רציונאלי? אני לא בטוח. מדובר בנושא מאוד אמוציונאלי עבורם ואלי זאת דוגמא למקרה בו קיימת הטיה רגשית או תרבותית. מקרים בהם חשיבה לא רציונאלית מובילה לקבלת החלטה שגויה.

משם המשכתי לאנדרטה לזכרו של מרטין לותר קינג. 

החלק האחורי של גופו עדיין נמצא בתוך גוש אבן ענק. למדתי שהאמן ביקש לסמל בכך שעבודתי של מרטין לותר קינג עדיין לא הסתיימה. מילות הנאום המפורסם שלו, I have a dream, הדהדו בראשי.
למחרת התקיימה ההרצאה במרכז כנסים גדול על שפת נהר הפוטומק. המארגנים הכניסו רכב שברולט תוך כדי ההרצאה למרכז האולם ושאלתי את המשתתפים למשקל הרכב. 

(צלם Edwin Remsberg)

הפעם חכמת ההמונים עבדה וההרצאה היתה נפלאה. אני חוזר לארץ, מקום בו יש אמנם עוד הרבה מה לשפר אבל לפחות בכל מה שקשור לאחזקת נשק, ההמונים חכמים קצת יותר. אולי. 
 

בדרך לארץ, עצרתי לביקור קצר באמסטרדם. עברתי בחנות העוגיות של ורה (למי שלא קרא את הסיפור שכתבתי "מעשה בעוגייה", אני ממליץ לקרוא אותו בקישור הזה). כמו תמיד, היה תור ארוך מאוד. הפעם נוסף שלט בו כתוב שצפויה המתנה של 45 דקות.

המתנתי בסבלנות. כשהגיע תורי קניתי 4 עוגיות (סליחה מהדיאטנית שלי) ושאלתי את ורה: "איך זה שאת עדיין לא משנה את דעתך ומחליטה לפתוח סניפים נוספים?". היא חייכה וענתה: "כי רק כך אני מאושרת".
לקחתי ביס מהעוגייה. רגע קטן של אושר.