ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

לאחרונה לקחתי חלק באחד האירועים המשמעותיים והמרגשים ביותר שבהם התמזל מזלי לקח חלק. מדובר באירוע שהתקיים בחוות השומר בו הציגו בוגרי החווה הרצאות קצרות בהשראת TED. עבור רובם זאת היתה הפעם הראשונה בה הם עמדו על במה וסיפרו את סיפור חייהם.

קצת רקע: חוות השומר הוא בסיס צבאי יפהפה בגליל התחתון בו עוברים טירונות, חיילים עם קשיים. צה"ל קורא להם חיילי מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות) והם ידועים יותר בכינוי "נערי רפול". הם מגיעים לחוות השומר אחרי שבמהלך חייהם רוב מי שהיה סביבם לא האמין בהם. לא ההורים. לא האחים. לא החברים. לא המורים. אחרי שהרשויות שאמורות לסייע להם כמו משרד החינוך והרווחה נכשלות (למרות מאמצים רבים), מגיע הצבא ועושה מעשה מופלא שמציל, ממש ככה, נפשות של צעירים רבים כל כך.

במרכז הבסיס ניצבת חומה ועליה הכיתוב "בזכות האמונה באדם" – הסיסמא שמלווה את כל מי שנמצא במקום הזה, יום יום, שעה שעה. זאת לא רק סיסמא אלא המהות של המקום שמנסה להראות למתגייסים הצעירים – חלקם מגיע עם תיקים פליליים, חלקם מרקע של אלימות ועוני – שהם מסוגלים להצליח ויש מי שמאמין בהם.

בחודש שעבר הגעתי לחוות השומר אחרי חודשים ארוכים של הכנות, נרגש לקראת האירוע.

האירוע נפתח בגרסה מרגשת מאוד לסרט "אלא החיים שלנו" (מומלץ לצפות עד הסוף).

המרצה הראשון היה טוביה פנחסוביץ'.

טוביה נולד בירושלים למשפחה חרדית. בגיל 12 החליט לחזור בשאלה וברח מהבית. כשפגשתי את טוביה לראשונה, שאלתי אותו "תגיד, יש החלטה כלשהי שאתה מתחרט עליה?" הוא חייך וענה "אני לא מתחרט על שום דבר". היא סיפר לי איך הוא מוצא את הדבר הטוב בכל החלטה שקיבל וחי חיים מלאי משמעות ואושר. היום טוביה מדריך ניווט ביחידת דובדבן. הוא סיים את ההרצאה שלו במשפט המפורסם: "אולי עשיתי הרבה טעויות בחיים שלי אבל גם עשיתי הרבה חיים בטעויות שלי".

המרצה הבאה היתה נטלי ספירו

בתחילת הרצאה נטלי החזיקה בידה צנצנת פלסטיק וסיפרה איך מאלפים פרעושים: מכניסים פרעושים לצנצנת שקופה. בהתחלה הפרעושים קופצים וחוטפים מכה בראש. קופצים שוב, מקבלים עוד מכה. כך הם ממשיכים לקפוץ עד שהם לומדים עד איזה גובה הם יכולים לקפוץ בלי לקבל מכה. מאותו הרגע הם יקפצו לגובה הזה לאורך כל ימי חייהם.

היא המשיכה וסיפרה איך בגיל 8 נסעה ברכב עם אמא שלה שהיתה בהריון ועם אחיה. ואז, ברגע אחד, חייהם השתנו. ממשפחה רגילה הפכו למשפחה במצוקה בעקבות תאונת דרכים קשה שעברו. נטלי מצאה משמעות בכל הקשיים ונלחמה להגיע לשרת כמפקדת בחוות השומר והרגישה הזדהות עם רבים מהחיילים שנמצאים שם.

אחרי שהשתחררה, היא הופתעה לשמוע שאחרי הצבא אף אחד לא באמת דואג ומלווה את החיילים בהמשך דרכם באזרחות. לכן היא החליטה לעשות מעשה והקימה יחד עם ענבל אלישע את עמותת "עמית לדרך" שמלווה ומעצימה חיילי איתן משוחררים.

בסוף ההרצאה היא חזרה להחזיק את הצנצנת, הסירה את המכסה, ואיחלה לכולם לפרוץ את תקרת הזכוכית ולקפוץ כמה שיותר גבוה בחיים. אתם מוזמנים לצפות בכתבה ששודרה לאחרונה בחדשות סוף השבוע על נטלי והעמותה שהקימה – לינק.

המרצה הבא היה שמואל בן זכריה

שמואל נולד בירושלים למשפחה חרדית. אביו נפצע במלחמת שלום הגליל והפך לנכה צה"ל. החל מגיל 14 הוא עבד כדי לפרנס את המשפחה. הוא סיפר בהרצאה איך כל שנה הוא חוסך כדי לממן חופשה משפחתית באילת "כי אם אני לא אקח אותם לחופש, אף אחד אחר לא יעשה את זה". העבודה באה על חשבון לימודים וכך הוא מצא את עצמו נושר מהלימודים ובגיל 18 מתגייס לחוות השומר.

אחרי שהשתחרר, עמותת "עמית לדרך" הכירה לו מנטור שמלווה ומדריך אותו בחייו האזרחיים. שמואל סיפר איך המנטור דחף אותו לחזור ללימודים. העיניים שלו נצצו כאשר סיפר כיצד כל חייו נכשל בלימודים, עכשיו, אחרי שחזר ללמוד, הוא קיבל בבחינה במתמטיקה ציון 100. היא סיפר איך אחרי שנים שהוא דאג רק לאחרים הוא הבין שהוא צריך לדאוג גם לעצמו. בסוף ההרצאה הוא קרא לכולם לא לוותר לעצמם.

לאחר עלתה לבמה להקת חיל החינוך אחד מחיילי החווה, שגיא שאטה, והם שרו יחד את השיר "לפני שייגמר" (לא לפחד) של עידן רייכל. הקהל יצא מגדרו מהתלהבות.

הבא בתור היה ברק ביטון.

ברק גדל בשכונת יד אליהו. הסביבה בה גדל עודדה אותו להשתמט משירות צבאי ואף אחד לא האמין שיצא ממנו משהו. כשהתגייס שלחו אותו לחוות השומר וסימנו בתיקו האישי שיש לו קשיי הסתגלות רבים (ציון קה"ס גבוה). כמו רבים אחרים בחווה, גם המפקדת שלו היתה האדם הראשון שהאמין בו. זה היה הרגע שבו הוא התחיל להאמין בעצמו והתחיל להצטיין בכל מה שעשה.

כשהחליט שהוא רוצה לצאת לקורס קצינים הוא המתין למיון האחרון לפני קורס הקצינים. שבוע לפני המיונים הודיעו לו שהוא לא יוכל לעבור אותם כי יש לו בתיק האישי קה"ס גבוה ורק קב"ן (קצין בריאות נפש) יכול להוריד את זה.

אחרי מאמצים רבים הוא הצליח לפגוש קב"נית. הוא היה בטוח שהיא תשמע על המוטיבציה והמהפך שעשה ומיד תיתן לו את ברכת הדרך לקורס קצינים. לתדהמתו, היא אמרה: "גם אם הייתי רוצה, אני לא יכולה לבטל את סעיף ה-קה"ס שלך. שינוי אפשרי רק אחרי שלושה חודשים שבהם תהיה בתקופת מבחן בבסיס אחר. אני מצטערת אבל זה לא אפשרי עכשיו".

בשלב הזה שבו רבים אולי היו בוחרים אולי לוותר לעצמם, ברק לא וויתר וענה לה: "תני לי רק עוד 10 דקות מזמנך. אני אספר לך מה עבר עלי בחיים. אם בסוף תחליטי שאי אפשר לעשות כלום, אני אצא ואניח לך". בסוף אותם 10 דקות שניהם ישבו בחדר בוכים. היא יצאה להתייעץ עם המפקדת שלה, חזרה ואמרה לו: "מעולם לא עשינו את זה. אנחנו מורידים לך את סעיף קשיי ההסתגלות ואתה מוזמן להמשיך לקורס קצינים".

לימים, ברק חזר לחוות השומר, הפעם כקצין. היום סרן ברק ביטון הוא קצין כושר קרבי בביה"ס ללוחמה בטרור. הנה קישור לכתבה על ברק בחדשות השבת.

הוא סיים את הרצאתו בסיפור על האחות שכתבה את הספר "חמשת החרטות של אנשים לפני המוות". הוא ציטט את החרטה שהיתה במקום הראשון: "הלוואי שהיה לי את האומץ לחיות את החיים כפי שאני רוצה, לא את החיים שאנשים אחרים ציפו ממני לחיות".

אחריו דיבר מיכאל בן שטרית

מיכאל נולד וגדל בטבריה. מגיל 15 פרנס את עצמו כעובד מוסך ואף הסתבך עם החוק. הוא התגייס כנער מקא"ם וחייו השתנו כאשר גם המפקדת שלו אמרה לו שהיא מאמינה בו.

מיכאל סיפר איך אחרי הצבא הפך להיות נהג משאית. יום אחד כאשר נסע בדרכים, הוא ראה שלט ליד מכללת אחווה עם פרסומת ללימודים. ברגע אחד הוא החליט להירשם ללימודים ושינה את מסלול חייו. הוא המשיך ללמוד באוניברסיטה והפך להיות המנהל המיתולוגי של תיכון ברנקו וייס במודיעין. היום הוא אחד מאנשי החינוך הבולטים בארץ.

אתם מוזמנים לצפות בכתבה ששודרה עליו בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין – לינק.

אחרון חביב דיבר ישראל פרץ.

ישראל סיפר איך עזב את הבית בגיל 13 וחי שנתיים ברחוב. הוא סיפר איך יצר ההישרדות מוביל צעירים חסרי בית לחפש אוכל בפחי זבל מתחת לאולמות אירועים, איך מוצאים חדרי מדרגות לישון בהם ואיך מנסים לשרוד כשאין מי שיאמין בך.

הוא המשיך לנסות ולשרוד במוסדות שונים עד שתגייס. אז הוא נשלח לטירונות בחוות השומר. ביום ההרצאה, הוא אמר לי "חכה רגע, אני רוצה להראות לך משהו". הוא הוציא בהתרגשות מכתב שכתבה המפקדת שלו.

מהרגע הזה הוא התחיל להאמין בעצמו והפך להיות חייל למופת. מאז ישראל מתקדם ומצליח בכל מה שהוא בוחר לעשות. היום הוא נהג משאית ומנהל מחסן במחלבת יניר.

"כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו". המשפט המפורסם של הרב קרליבך מסכם בצורה נפלאה את המשותף לכל ההרצאות. בחוות השומר נמצאים המבוגרים האלה שעבור רבים כל כך בחברה הישראלית הם הראשונים להאמין בהם. ובזכות האמונה הזאת, בזכות האמונה באדם, חייהם משתנים לבלי הכר.

בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לכל המרצים ולצוות המופלא של חוות השומר בראשות סא"ל סמואל בומנדיל שחלם יחד איתי על האירוע הזה והוביל את החלום למציאות. תודה שנתתם לי הזדמנות להכיר, ללוות ולאמן את המרצים הנפלאים ולהיות חלק מערב בלתי נשכח.