דיאטה מרשתות חברתיות
אחד הפרקים הטובים בסדרה מראה שחורה לטעמי יצא ב-2016. בפרק 'תגובת שרשרת' (קישור) הוצג עתיד דיסטופי ומפחיד שבו חכמת ההמונים ודירוגים מנהלים את העולם. כולם מכורים לרשתות החברתיות ומדרגים באובססיביות אחד את השני. לכל אזרח יש ציון שקובע את זכויותיו. תושב שקיבל ציון נמוך לא יכול לעלות על טיסה לדוגמא.
לא חלפו שנתיים והחל מ-2018 הממשל הסיני עשה שימוש במערכת לדירוג אזרחים (Social Credit System) ומונע מאזרחים עם ציון נמוך זכויות כדוגמת נסיעה ברכבות ובטיסות.
אמנם אנחנו רחוקים עדיין מעתיד כזה. יחד עם זאת, התמכרנו לדירוגים ואנחנו מדרגים אחד את השני כל הזמן. התמכרנו לרצון שיעקבו אחרינו, יגיבו לנו ויעשו לנו לייק. חלק מהקבלה החברתית, תחושת השייכות ולעיתים גם הקריירה המקצועית שלנו מבוססת על הנוכחות והאהדה שאנחנו זוכים לה ברשתות החברתיות.
אנחנו מקבלים החלטות חשובות על חשיפה ובעיקר על הגבול לפרטיות על בסיס תחושות בטן, בלי שום ידע והכוונה בנושא. כיצד עלינו לחנך את ילדינו בגבולות החשיפה? מה מחיר הטעות?
השחקנית הראשית בפרק מתוך מראה שחורה היא ברייס דאלאס הווארד, ביתו של השחקן, המפיק והבמאי המפורסם, רון הווארד (נפלאות התבונה, אפולו 13 ועוד).
בהרצאה חשובה שהיא העבירה לאחרונה בכנס TED העולמי (קישור) סיפרה ברייס על חיי משפחתה בעין הציבור ומה למדה מאמא שלה על הצורך בהגנה על החיים הפרטיים. לטענתה, עולם פרטי עשיר הוא הבסיס לקיום של עולם ציבורי. הערך של החיים צריך להימדד במה שאנחנו בוחרים לא לשתף.
אחד הכללים שהיא קבעה לה ולבני משפחתה הוא הכלל הבא: להמתין יומיים לפני שיתוף ברשתות החברתיות. בצורה הזאת אפשר להיות נוכחים ברגע ולהחליט מה ואיך לשתף מאוחר יותר תוך הפעלת שיקול דעת. שיקול דעת שמבוסס על השאלה: למה לשתף? ואיך זה משרת את האנשים שאנחנו אוהבים?
התובנה המרכזית היא זו: הערך האמיתי שלנו לא נמדד לפי כמות העוקבים שלנו אלה לפי עוצמת הקשרים שיש לנו עם המעטים שקרובים אלינו באמת.
כל מי שעוקב אחרי ברשתות אולי שם לב שלאחרונה אני משתף הרבה פחות.
התחלתי דיאטת שיתופים.
כמו כל דיאטה, זה לא קל אבל כנראה שזה הדבר הנכון לעשות.