זכרונות מאפריקה

נכתב בתאריך 11/8/2022 בשעה 8:40 מאת ליאור

חזרתי לאחרונה מחופשה משפחתית בזנזיבר שבאפריקה.

מעבר לנופים עוצרי נשימה, המפגש הראשון עם אפריקה מורכב.

סיירנו בכפרים ובבתי ספר מקומיים. אי אפשר להיות אדיש לעוני ולקשיים שחווים תושבי אפריקה.

כך נראה בית ספר שביקרנו בו.

תלמידי בית ספר יסודי שמצליחים בבחינות יכולים לקבל מלגה מתרומות (או כמו שקוראים לזה באפריקה – Sponsor) ולהמשיך בלימודים.

כמו רבים אחרים, גם אנחנו שאלנו למה העוני באפריקה עדיין כל כך גדול ומה אפשר לעשות כדי לעזור?

בחיפוש תשובות, נתקלתי בתשובה אחת שקיבלה דירוג גבוה ע"י חכמת ההמונים. תשובה מורכבת שאומרת: "תפסיקו להתבונן עלינו כאל קורבנות", כותבת תושבת קנייה שזכתה להסכמה רחבה מתוך ומחוץ לאפריקה. "אנחנו במסע והמסע הזה הוא שלנו. תנו לנו לעבור אותו בצורה הטובה ביותר כפי שאנחנו מבינים" (קישור לתשובה המלאה).

נזכרתי בהרצאה הנפלאה והמשעשעת של ארנסטו סירולי ב-TED שמסיבר למה כמעט כל פרויקט של עמותות  מערביות באפריקה נכשל (קישור).

התובנה המרכזית היא שינוי גישה. במקום גישה פטרונית, לסייע לשינוי מבפנים. לתמוך בתושבים שחולמים ורוצים להוביל לשינוי. ובעיקר לשתוק. ולהקשיב לחכמת ההמונים מקרב התושבים המקומיים. קל להגיד, קשה לעשות, במיוחד במקום שבו יש עדיין שחיתות רבה.

לאחרונה נפגשתי עם כמה מנכ"לים של עמותות שעושות עבודה מדהימה במדינות אפריקה. יחד עם זאת, כאיש חינוך שפועל להצלת נוער בסיכוי, היום אני יודע שכמעט בלתי אפשרי להציל את מי שלא רוצה להציל את עצמו.

איך עושים את זה באפריקה? קטונתי.

איך עושים את זה בישראל? אחרי שהגענו ל-50,000 בני נוער ומעל 1,000 מורות ומורים בכל הארץ, אנחנו מתחילים לראות את השינוי קורה. וזאת הסיבה שהחלטנו להפוך את 'יש מצב' לעמותה רשומה. בסוף החודש נחגוג את השקת העמותה בתחושת שליחות גדולה להוביל לשינוי במוטיבציה צעירים שהחיים לא חייכו אליהם.

בישראל, באפריקה ואולי בכל מקום, מוטיבציה היא המפתח לשינוי.