ארכיון קטגוריית: ‘שיווק’
משרד הפרסום באומן בר ריבנאי נכנס השבוע לדפי ההיסטוריה של עולם הפרסום הישראלי, לאחר שזכה ב-5 אריות זהב בפסטיבל הפרסום בקאן, אחד מהם בקטגוריית הסרטים, קטגוריה שמעולם לא זכה בה משרד ישראלי בזהב.
הקמפיין הזוכה הוא פרוייקט בשם "קשרי דם" שנעשה עבור מרכז פרס לשלום.
האתגר היה למצוא רעיון יצירתי אשר ייתן השראה לקידום השלום בין הפלסטינאים לישראלים.
חשיבה על רעיונות יצירתיים לקמפיינים זה לב העיסוק של משרדי פרסום.
במקרה הזה, באומן בר בחרו לפנות לחכמת ההמונים כדי לקבל רעיונות פורצי דרך.
הם יצרו אתר שנקרא The Impossible Brief ובו הם הזמינו אנשים לשלוח רעיונות לפיצוח הבריף.
הרעיון שנבחר היה לקחת תרומות דם מישראלים ולהעביר אותם לפלסטינאים ולהיפך. מספיק עם שפיכות דמים. הדם של כולנו זהה (לינק לסרט הסבר)
מעבר לרעיון היצירתי, זאת דוגמא נפלאה כיצד משרד פרסום פונה לחכמת ההמונים לפיצוח בריף קשה. התוצאה היא 5 פרסים יוקרתיים בפסטיבל הפרסום החשוב בעולם.
אין לי ספק שבמקרים שבהם הסביבה התחרותית תאפשר לחשוף הבריף או האתגר השיווקי, חכמת ההמונים תהפוך להיות הדרך הטובה ביותר לקבל רעיונות יצירתיים ופורצי דרך.
במקרים אלה, התפקיד של משרד הפרסום משתנה. במקום ליצור רעיונות התפקיד שלהם יהיה לגרום להמון להציע רעיונות ואז ליישם את הרעיון הטוב ביותר בצורה מצנחת.
אני עושה הפסקה קצרה ברצף הפוסטים לגבי טד כדי לשתף אתכם בהרצאה קצרה שהעברתי בכנס שיווק דיגיטלי האחרון של איגוד השיווק הישראלי.
ההרצאה עוסקת בקשר שבין גל המחאות החברתיות לעולם השיווק.
ההרצאה פורסמה אתמול כחלק מערוץ ה-YouTube החדש של איגוד השיווק שכולל את כל ההרצאות שהיו בכנס. אתם מוזמנים להציץ.
לפני כמה חודשים פנו אלי מהוצאת מטר וביקשו שאכתוב פתיח למהדורה העברית של הספר Crush It מאת גורו המיתוג האישי, גרי ויינרצ'ק.
הספר מסביר איך לעשות שימוש ברשתות חברתיות ככלי למיתוג אישי, בניית קריירה ופרנסה מהדבר שכל אחד מכם אוהב לעשות.
היום בערב יתקיים אירוע חגיגי להשקת הספר ולכבוד האירוע החלטתי לשתף אתכם בפתיח שכתבתי:
כשבני היה בן שלוש, לפני מספר חודשים, הוא ראה תמונה של חתול בדף עיתון שהיה מונח בסלון. הוא לקח את העיתון ולחץ עם האצבע על החתול. "אבא, העיתון מקולקל", הוא אמר לי. מבחינתו, כל מה שלא מגיב מיידית באופן אלקטרוני, מקולקל.
אם במשך שנים נהגנו לומר שעל כל קורא של עיתון שמת, נולד קורא חדש, האמירה הזו כבר לא בתוקף. למעשה, על כל קורא ספר מודפס שמת נולד קורא אייפד, ועל כל קורא עיתון שמבטל את המנוי שלו, נולד אחר שמצפה לקבל את התכנים בחינם ברשת.
אבל המהפכה העיקרית היא לא טכנולוגית, היא לא האייפד, או פייסבוק שהולכת וצומחת, היא מהפכה חברתית וצרכנית. הרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק, הביאו לכך שרבים מאיתנו נמצאים בקשר יום יומי עם כמות גדולה של אנשים.
בעידן הדיגיטלי, כל אחד יכול להפוך להיות גוף שידור, כזה שמנהל קשר רצוף וארוך טווח עם כמות גדולה של אנשים. קשר שיכול להוביל לבניית קריירה חדשה, התקדמות בקריירה הנוכחית ואפילו הגשמת חלומות אישיים.
הספר הזה מתמקד בשוק האמריקאי עם מעל 300 מיליון בני אדם. שאלתי את גרי ויינרצ'וק האם לדעתו אפשר ליישם את מה שכתוב בספר גם בישראל הקטנה?
הוא סיפר בהתלהבות שאמנם אנחנו מדינה קטנה עם קהל קטן אבל גם התחרות על תשומת הלב קטנה הרבה יותר מארה"ב. בכל תחום שתבחרו לעסוק, בארה"ב הייתם מתמודדים בתחרות מול מאות או אלפי אחרים שמנסים לעשות את אותו הדבר. הוא הוסיף בהתלהבות "6 מיליון לקוחות פוטנציאלים זה ביזנס לא רע בכלל".
ישראל זאת המדינה הפעילה ביותר בפייסבוק מבין כל אומות העולם (באחוזי חדירה לשוק ביחס לכמות האוכלוסיה). יש בישראל משהו שלא קיים באף מדינה אחרת: הקוטן מייצר רשת חברתית אמיתית, גם מחוץ לאינטרנט: אצלנו כולם מכירים את כולם מהשכונה בילדות, מהתיכון, מהצבא, מהאוניברסיטה או מאחד ממקומות העבודה שלנו לאורך השנים. המהירות שבה מתפשטות בישראל שמועות או המידע שעובר בקלות מפה לאוזן, כל אלו הופכים את ישראל לכר פורה של פעילות חברתית לבניית פעילות מסחרית, מחוץ ובתוך האינטרנט.
הספר הזה מתאים לכל מי שרוצה לעשות שימוש במדיה החברתית ככלי לקידום הקריירה שלו, בין אם הוא בעל מקצוע חופשי או עובד בארגון גדול. בעלי מקצועות חופשיים כמו רופאים, עו"ד, רואי חשבון או ארכיטקטים מבססים את שמם האישי כשם המותג. ההצלחה המסחרית שלהם קשורה קשר ישיר לביקוש שהם מצליחים לייצר למותג שלהם. עבורם – המדיה החברתית מהווה הזדמנות יוצאת מהכלל לבניית המותג האישי שלהם.
גם נותני שירותים בקהילה, כמו רופאים, מורים או בעלי גני ילדים, יכולים לעשות שימוש במדיה החברתית כדי לבלוט לטובה, להעצים את המעמד שלהם בקרב "לקוחותיהם" ותוך כדי כך להביא ליצירת ביקוש רב או קידום מקצועי משמעותי.
כל מי שמעוניין להתקדם בתוך הארגון או מחוצה לו, יכול לעשות שימוש במדיה חברתית כדי לחזק את מעמדו ולגרום לכך שיגיעו אליו הצעות עבודה טובות בהמשך הדרך.
את מה שכתוב בספר אני גיליתי ממש במקרה. עבדתי במיקרוסופט במשך 14 שנה. במהלך השנים עשיתי שימוש רב במדיה חברתית כחלק מהתפקידים השונים שביצעתי. בתפקידי האחרון הייתי סמנכ"ל השיווק של חטיבת האונליין בחברה. במהלך עבודתי התחילו להגיע אלי הרבה הצעות עבודה. שאלתי את עצמי איך זה קרה? וההסבר היה פשוט – בלי שהתכוונתי לכך, הפעילות שהובלתי במדיה החברתית עזרה לי להיות ממותג כמומחה בתחום.
לאחר פרישתי ממיקרוסופט התחלתי לעסוק בייעוץ בתחום השיווק הדיגיטלי. גם כאן, המדיה החברתית היתה זאת שנתנה לי את המקפצה לקריירה החדשה.
גרי ויינרצ'וק היה בין הראשונים לחוות את מה שאני חוויתי לאחרונה ורבים מכם, אם תיישמו את העצות שמופיעות בספר, תחוו – פריצת דרך בקריירה, הגשמה עצמית, פרנסה וסיפוק רב.
אז נכון, יש גם חסרונות לפעילות משמעותית במדיה החברתית אבל לראשונה בהיסטוריה, כל אחד יכול מנהל השיווק של עצמו, לעסוק בנושאים שמעניינים אותו וכן, גם להרוויח מזה כסף.
(אפשר לקנות את הספר ב-30% הנחה באמצעות PayPal דרך דף הפייסבוק של מטר. בלי טיפת אובייקטיביות – אני ממליץ בחום).
תכירו את פיטר שנקמן, יזם ויועץ שגר בניו-יורק.
אתמול הוא היה בשדה התעופה והמתין לטיסה פנימית שתיקח אותו בחזרה לניו-יורק.
פיטר אוהב מאוד בשר (כמוני).
כמו שכולנו יודעים, האוכל בשדות תעופה די מזעזע.
תוך כדי שהוא חולם על הסטיקים של Morton's (בצדק!) הוא כתב בהומור את הסטטוס הבא בטוויטר:
כמו שאומרים פחחח….. דאחקה נחמדה ששווה אולי כמה לייקים. לא כך?
אז זהו, שלא.
אחרי הנחיתה בניו-יורק, פיטר נתקל בנציג של מסעדת Morton's עם שקית ובה סטיק פורטרהאוס, מנה של שרימפס, תפוחי אדמה, 2 מפיות, סכין ומזלג.
(אני ממליץ בחום לקרוא את הסיפור המלא בבלוג של פיטר)
בהמשך לפוסט שכתבתי לפני שנה על שירות בעידן הדיגיטלי והפוסט הזה על Random Act of Kindness, מרתק לראות איך כלים דיגיטליים מאפשרים למחלקות השירות והשיווק שפועלים ביחד, להפתיע לקוחות ולתת להם חווית שירות שמייצרת "וואו" אמיתי.
סיפורים מרגשים כאלה לא רק יוצרים באז אלה מובילים לרכישות בפועל!
זוכרים את הפוסט שבו סיפרתי איך מלון ענבל "נעלב" מכך שנתתי תשומת לב בטוויטר למלון אינטרקונטיננטל? ובכן, הפוסט הזה המשיך עם כמה טוויטים למלון ענבל בסופו הזמנתי חופשה אצליהם ואכן בשבוע שעבר שהינו במלון ענבל בחופשה קצרה ומקסימה.
עכשיו כל שנותר לי הוא לעצום עיניים ולחלום על חווית הבשר ב-Morton's.
איך בא לי סטיק שלהם? 🙂
המאבק הצרכני להורדת מחיר הקוטג' יירשם בספרי ההיסטוריה בעולם השיווק.
תנובה, כמו כל חברה עסקית, מנהלת מידי פעם דיונים על עליית מחירים.
אני מניח שבדיונים הפנימיים בתנובה, לפני כל החלטה על העלאת מחיר, מונחים הרבה שיקולים על השולחן. עליית חומרי הגלם, התחרות (או נכון יותר, היעדר התחרות) וכמובן ההד התקשורתי. הם העלו מחיר כל פעם בכמה אגורות, וזה עבר בשקט. המחיר עלה ועלה, ואף אחד שם לא לקח בחשבון את פייסבוק כגורם מרכזי בזמן קבלת ההחלטה.
קשה היה לדמיין שבישראל, מדינה שבה אין תרבות מפותחת של חרם צרכני (לא בעולם החילוני, בכל אופן) עשרות אלפי צרכנים יצטרפו לקבוצה שתקרא לחרם. קשה היה לדמיין את מהדורות החדשות שמציגות בשידור חי את קצב ההצטרפות הגדול לדף הפייסבוק.
ההחלטה של תנובה (וגם שטראוס וטרה) להפסיק את הפעילות בדף הפייסבוק ולהתעלם מפניות הצרכנים במשך ימים ארוכים הובילה לחוסר אמון ולא מעט תיאוריות קונספירציה לגבי השאלה האם החברה מוחקת הודעות שליליות וביקורתיות נגדה מהדף שלה.
האם החברה תוכל להמשיך באסטרטגיה הפרסומית שאומרת "לגדול בבית ישראלי" כאשר בבית שלה במקום לנהל תקשורת פתוחה, היא העדיפה לשתוק?
שתיקה זאת שיטת פעולה רעה מאוד.
מבדיקה שערך גלובס לניתוח השיחתיות ברשת ניתן לראות ש-54% מהשיחות בנושא קוטג' התרחשו במדיה החברתית להבדיל מאתרי חדשות ובלוגים. זאת בהשוואה ל-23% בלבד מתוך השיחות שהתרחשו בנושא המאבק להורדת מחירי הדלק.
בנוסף, עוד מעט יהיו 100,000 חברים בקבוצה בפייסבוק שקוראת לחרם על הקוטג'.
הכח של הקבוצה הזאת הוא לא בחרם צרכני (שכן מי שלא קונה קוטג' סביר שהוא קונה גבינה אחרת של תנובה, ששולטת בשוק הגבינות הישראלי ללא עוררין) אלא בעובדה שמנהלי הקבוצה יכולים להפעיל את החברים ולשלוח אותם בצורה מתמשכת לכתוב על ה-Wall של תנובה בפייסבוק. מול מתקפה מסוג זה קשה מאוד יהיה לתנובה להשקיט את הלהבות.
בעידן שבו פייסבוק הוא ערוץ תקשורת של צעירים שבקשים לייצר מהפכות במשטרים אפלים, יש בכירים בעולם הפרסום, כמו לדוגמא הפרסומאי אלכס בוגובסקי, שמנסים להפוך את פייסבוק לתשתית ההתארגנות הצרכנית שתגרום לשינוי השיטה הקפיטליסטית.
הקפיטליזם החדש יבוסס על ערכים של אחריות חברתית, שקיפות וחופש בחירה אמיתי.
בכנס קיסריה שנערך שלשום אמרה עופרה שטראוס "בימים האחרונים הקשבתי לקולות. הקולות כל קח חזקים שהיה צריך לעצור ולהקשיב להם. הבנו שבענף שלנו חייבים להקשיב למה שקורה שם בחוץ". כנראה שמה שגרם לעופרה שטראוס וליתר בכירי הענף לעצור ולהקשיב לראשונה לרוב החילוני בישראל, כמו שהם מקשיבים שנים למגזר החרדי, היה פייסבוק והאפשרות שהוא נתן לחילונים להתאחד במטרה משותפת.
מתוך טור שלי שהתפרסם בגלובס.
אתמול אחה"צ ראיתי את הסטטוס של ערן גפן שסיפר שהוא עולה על טיסה מניו-יורק ללוס אנג'לס וסיפר שיש לו אינטרנט אלחוטי במטוס.
מייד התקשרתי אליו בסקייפ וניהלנו שיחת וידאו חלקה תוך כדי כך שהוא נותן לי להציץ מהנוף דרך החלון.
אינטרנט אלחוטי במטוסים זה לא דבר חדש. הניסיונות הראשונים היו לפני שנים רבות וכנראה שהקדימו את זמנם. גם באל-על היה אינטרנט במטוסים שהופסק כמו גם בחברות תעופה רבות אחרות.
אבל בתקופה האחרונה, לאט לאט, יותר ויותר חברות תעופה מספקות אינטרנט אלחוטי לכל המחלקות בעלות סבירה של 5-10$.
אפשר להתווכח אם זה טוב או רע (אני מודה שאני אוהב את הניתוק שיש מהעולם למשך כמה שעות), אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שיש כאן הזדמנות יוצאת דופן לסוג חדש של אפליקציות.
אחרי השיחה עם ערן, כתבתי את הסטטוס הזה ואז התחיל דיון מרתק ביישומים שאפשר לפתח כדי לעשות מהפיכה בחווית הטיסה.
הנה כמה דוגמאות (אתם מוזמנים להציץ בסטטוס ולראות עוד רעיונות וגם מי כתב כל רעיון).
* חיפוש פרטנר למונית אחרי הנחיתה. לרווקים – חיפוש פרטנר לדייט בשחקים.
* היכרות עם נוסעים אחרים במטוס בהתאם לתחומי העניין המקצועיים או האישיים שלהם. אפשר לחבר את זה ל-Linkedin ובצורה אוטומאטית לראות מי עוד במטוס עוסק באותו תחום.
* משחק לדירוג של הדיילים והטייס. הזוכה מקבל לייק. תחרות מי נרדם ראשון 🙂
* החלפת עיתונים ומגזינים.
* לעשות קניות בדיוטי פרי דרך המחשב. בארה"ב אפשר לקנות בדיוטיפרי ולקבל את המוצר בדואר.
* Augmented Reality בשילוב עם Google Earth שמאפשר להציץ לכיוון תחתית המטוס ולראות מעל מה בדיוק טסים. אפשר גם לטייל באיזור.
* וכמובן שכל המושג "מחשוב ענן" תופס משמעות חדשה שנמצאים ממש בתוך הענן…
אני בטוח שיש עוד המון רעיונות. יש יזמים בקהל? אני מריח סטארטאפ…
טיסה נעימה.
לרוב, אני לא נוטה לכתוב ביקורת שלילית על מהלכי שיווק דיגיטלי. הסיבה: מדובר בתעשייה חדשה שבה אחת הדרכים ללמוד היא לנסות ומידי פעם גם לטעות. כולנו מתנסים, וכולנו טועים. אף אחד לא נולד עם הניסיון.
אבל במקרה של בנק דיסקונט, אני מתאפק כבר חודשיים ולא יכול להתאפק יותר. פשוט לא מסוגל.
כחלק מההחלטה לתת חסויות למרבית הקונצרטים והמופעים הבינלאומיים בשנתיים האחרונות בישראל, החליטו אנשי השיווק בבנק לתת חסות גם להופעה של ג'סטין ביבר. הם ויצאו בקמפיין גדול שהציע כרטיסים בהנחה ללקוחות הבנק או לכל מי שיעשה Like לעמוד של הבנק בפייסבוק. ככל הנראה, בניסיון לנצל את החסות כדי לבנות לבנק קבוצה גדולה של אוהדים בפייסבוק. רק מה, המעריצים של ביבר, בניגוד למשל למי שהלך לראות את המופע של ליאונרד כהן (שגם לו נתן הבנק חסות) הן בעיקר מעריצות בנות 8-12, שמתנהלות בפייסבוק בהתאם לגילן.
ומה התוצאה של המהלך, שבו שפך הבנק הרבה מאד כסף על פרסום בטלוויזיה שקורא למעריצים ג'סטין ביבר לעשות לייק לקבוצה של הבנק בפייסבוק? יש להם מעל ל 40,000 ילדים מקללים ומתלוננים.
כן כן… אתם מוזמנים להציץ ולהתרשם בעצמיכם.
ואני לא מדבר על מה שקורה בימים האחרונים תוך כדי הביקור "ההיסטורי" של אלוהים הלא הוא ג'סטין ביבר, אלה בהתרחשות היום יומית בדף. הנה דוגמא מייצגת לפני כחודש:
האמת היא שאף אחד לא יכול לדעת מה באמת הגיל של האוהדים כי ילדים חייבים להיות מעל גיל 13 ולכן הם מזייפים את תאריך הלידה שלהם כדי לפתוח פרופיל בפייסבוק.
אני מעריך שיש לא מעט ילדים בני 8-12 בדף. שמעתי על לא מעט ילדים שפתחו חשבון בפייסבוק "בזכות" הקמפיין הזה.
אז מה יכול לעשות בנק שיש לו 40,000 ילדים בדף הרשמי? לא מדובר בדף שנקרא "דיסקונט צעירים" אלא "בנק דיסקונט".
האמת… לא הרבה. כל מה שהם כותבים (לדוגמא מידע בנושא משכנתאות) זוכה לשלל קללות נמרצות. עכשיו תשאלו את עצמכם מה יחשוב לקוח הבנק שיחפש דרך לתקשר עם הבנק בפייסבוק. הוא יכנס לשם, יעשה פרסה ומיד יחזור אחורה. סביר שהוא לא ירצה ששמו, תמונתו, ושאלתו יופיעו באותו עמוד עם רותם ביבר, טל ביבר ומאיה ביבר.
אם היה אפשר לשנות את שם הדף (מה שעדיין לא ניתן), הייתי מציע להם לשנות אותו ל-"דיסקונט בייבי" ולפתוח בו משפחתון שבו הם יעבירו את הזמן ב-5-6 השנים הקרובות עד שאפשר יהיה לדבר איתם על פתיחת חשבון בבנק.
מה אפשר ללמוד מהדוגמא הזאת?
אחת הטעות הנפוצות של מותגים שנכנסים למדיה החברתית היא שהם הופכים את המתנות לסיבה העיקרית להיכנס לדף. הרבה יותר חשוב לדאוג להביא את קהל המטרה הנכון מאשר להשקיע במתנות.
מי שעדיין עושה תחרויות לייקים צריך להיכנס לכלא. צריך לפתוח באבו כביר אגף חדש שייקרא "לייקרים" ואליו יכנסו אנשי שיווק שתמכו בתחרויות מסוג זה.
ה-Wall הוא המקום העיקרי לפעילות בכל דף. לא Tabים ולא אפליקציות. אי אפשר לצאת בפעילות שיווקית בלי לחשוב היטב מה יכול להתרחש שם.
והכי חשוב, השאלה הראשונה בכל פעילות שיווקית היא מי קהל היעד. זה לא קשור לפייסבוק אלא לאסטרטגיה השיווקית. אני בספק אם ג'סטין ביבר הוא הבחירה הנכונה כאשר מנסים לפנות לבני נוער אלא יותר לילדים.
אבל להבדיל מעולם השיווק הישן, שבו אחרי שעושים טעות מפיקים לקחים ומתכננים פעילות שיווקית אחרת, במקרה של החברים בדיסקונט, ביום שאחרי המופע, 40,000 הילדים יישארו בדף.
ככה זה עם ילדים… קל להביא אותם אבל קשה לגדל אותם…
בהמשך לכנס "שיווק דיגיטלי פורץ דרך" של איגוד השיווק הישראלי (שזכה לתגובות חיוביות חסרות תקדים), הרבה אנשים שאלו האם אפשר לצפות בצילום וידאו של ההרצאות…
לשמחתי התשובה היא בהחלט כן.
לכל מי שעוסק ומתעניין בתחום, אני ממליץ לפנות קצת זמן, לקחת כוס קפה ולצפות בצילומי הוידאו של ההרצאות (תתחילו בהרצאה של גיא זוהר, אח"כ איריס בק ותמשיכו גם להרצאות הנוספות).
הנה לינק לכל צילומי הוידאו של ההרצאות.
ואם נשאר לכם זמן, לא בא לכם לקרוא ספר טוב, לא בא לכם לראות טלוויזיה, אתם לא רוצים לנוח קצת. בקיצור, אם אין לכם שום דבר יותר טוב לעשות, אז הנה הוידאו עם ההרצאה שלי שעסקה בטרנדים החמים בתחום השיווק הדיגיטלי לשנה הקרובה.
היום נפלה בחלקי הזכות להעביר את הרצאת הפתיחה בכנס שיווק דיגיטלי פורץ דרך של איגוד השיווק הישראלי.
בסוף ההרצאה הצגתי את הרעיון שגורם לי בזמן האחרון להרבה השראה ולכן בחרתי להקדיש את הפוסט הזה כולו לאותו רעיון.
אם מישהו היה אומר לנו לפני כמה חודשים שפייסבוק וטוויטר יהיו הפלטפורמה שתאפשר למהפיכה במצריים להתרחש, רבים היו אומרים לו שהוא לא שפוי.
אם מישהו יגיד לנו היום שהמדיה החברתית תהיה הפלטפורמה תוביל למהפיכה כלכלית ושינוי בשיטה הקפיטליסטית, בוודאי רבים מכם יגידו שהוא משוגע.
אבל מי שאומר את הדברים האלה הוא אלכס בוגוסקי, האיש שחזה את מהפיכת השיווק הדיגיטלי בשנת 2003 (זוכרים את הקמפיין התרנגולת של ברגר קינג?) ואחד מאנשי הפרסום המוערכים ביותר בעולם.
בוגוסקי, שהיה שותף במשרד הפרסום Crispin, Porter + Bogusky, פרש לאחרונה מעולם הפרסום והוא מקדיש את חייו לקידום הרעיון הזה.
בבסיס הרעיון עומדת הטענה שהערך שמותגים מייצרים עבור חברות נשאר רק בגבולות בעלי המניות ולא חוזר חזרה לחברה. הצרכנים הם הכוח הגדול ביותר בכלכלה המודרנית. העידן הדיגיטלי מאפשר לצרכנים להתאגד ולהכריח את החברות והמותגים לפעול בצורה שונה.
שינוי כזה יוביל לכך שחלק משמעותי מהרווחים של החברות יוקדש למטרות חברתיות ולמען הדורות הבאים. הוא קורא לזה קפיטליזם לייט.
במקום שתהיה רק שורה תחתונה אחת והיא הרווח, יהיו עוד מדדים לפיהם חברות עסקיות ימדדו.
הוא הקים גוף שנקרא COMMON ואשר שם לעצמו למטרה לשתף מידע ולאפשר לגופים רבים שמעוניינים לעסוק בקידום הרעיון להחליף דעות ולפעול בצורה משותפת.
אלכס בוגוסקי חשף את הרעיון לראשונה ב-"שידורי הניסיון" שלו שנקראים FearLess לפני מספר שבועות בשידור חי. בוידאו הזה (מומלץ) צפו כבר מעל 50,000 אנשים.
הנה וידאו קצר שמציג את הרעיון.
אני מלא השראה והתלהבות מהשינוי שהרשתות החברתיות יכולות לעשות בשיטה הקפיטליסטית. כמו שאומרים: I'm in.
"פייסבוק הוא שילוט החוצות של הדור החדש, לא הרבה יותר מזה", כך כתב היום ידידי יוני סער בטור שלו ב-TheMarker. אני אוהב מאוד הטור, ומקפיד לקרוא אותו, ולרוב גם מסכים עם מה שכתוב שם. אבל היום הוא גרם לי להרים גבה…האם באמת פייסבוק הוא לא הרבה יותר משלט חוצות עבור מפרסמים?
אז ברשותכם, הנה חמישה הבדלים מהותיים בין שילט חוצות לבין מה שמותגים עושים בפייסבוק.
1. פעילות ארוכת טווח.
שלט חוצות או באנר פרסומי באינטרנט זוכה לחשיפה במסגרת תקופת זמן מוגבלת. לעומת זאת פעילות בפייסבוק יוצרת קשר ארוך טווח עם הצרכנים. בשיווק יש משמעות רבה לקשר ארוך טווח…
2. שיחה.
מתי בפעם האחרונה דיברתם עם שלט חוצות? בפייסבוק אנשים פשוטו כמשמעו כותבים מסרים אל ה"מותג" כאילו היה אנושי, וה"מותג" עונה להם. מדובר בשיחה דו כיוונית, לה מקשיבים גולשים רבים אחרים, שמתקיימת באופן כזה לראשונה מאז המצאת הדפוס, הטלוויזיה ובוודאי שלא מתקיימת בעולם שילוט החוצות. (אלא אם אתם טום קרוז בסרט Minority Report) האם יש משהו רחוק יותר משלט חוצות? מעבר לשיחות שנוצרות תוך כדי הפעילות השיווקית, מותגים שפועלים נכון גורמים לחלק מהאוהדים לשתף את המידע עם החברים שלהם. אז מגיעים לחשיפה עקיפה שיכולה להיות פי 5 או 10 מכמות האוהדים של המותג.
3. Engagement.
האמת שכבר נמאס מהמונח Engagement שהפך להיות Buzzword שכולם מדקלמים. אבל למעט כמה קמפיינים של שילוט חוצות נדירים, רוב שלטי החוצות לא מייצרים שום קשר עם הצרכנים. הם פשוט תקועים מול הפרצוף של אנשים תוך כדי נסיעה בדיוק כמו שבאנרים תקועים מול הפנים של הגולשים. יש לא מעט מותגים שמצליחים לייצר עניין ושיחה בקבוצות שלהם בפייסבוק. אם זה לא קורה, אני מסכים שאין שום טעם בפעילות בפייסבוק. אבל כאשר זה קורה, זה מצויין, ותורם גם לצרכנים שקולם נשמע וחשוב גם למותג שמקבל פידבק. זה חשוב גם לא רק למי שמגיב אלה גם לרוב השקט שמביט מהצד. יש הבדל מהותי בין מי שמביט בשלט חוצות לבין מי שמביט בפעילות תוססת ומלאה בתגובות, ומגבש בעקבותיה עמדות ודעות על המותג.
4. בחירה חופשית
כמו שכתב בתגובה לפוסט הזה ניר לבני, להבדיל משלט חוצות, בפייסבוק הצרכן מחליט להקשיב רק למותגים שמעניינים אותו. בדיוק כמו שאפשר לעשות Like, אפשר לעשות Unlike ואז לא לשמוע יותר לעולם מאותו מותג בפייסבוק. הבחירה הזאת גורמת לכך שמידע שמגיע דרך פייסבוק זוכה לתשומת לב רבה וסינון נמוך לעומת הסינון שאנחנו עושים לפרסום מסוג Interruption Advertising כמו שילוט חוצות.
5. אמינות.
זה ההבדל האחרון ואולי החשוב ביותר בין עולם הפרסום המסורתי לבין פעילויות שיווק בפייסבוק. צרכנים מאמינים לחברים שלהם הרבה יותר מאשר לכל סוג של פרסומת. המדיה החברתית, שסער נוטה לזלזל בה בטור שלו, עושה מהפיכה היסטורית בעולם השיווק מכיוון שהוא מאפשר כמעט לכל אחד להתייעץ עם החברים שלו לפני כל החלטה צרכנית.
אז נכון, פייסבוק הוא לא חזות הכל. צריך לקחת את הבאזז בפרופורציות ולעשות שימוש בפייסבוק בצורה מושכלת. אבל להגיד שזה בסה"כ שלט חוצות זאת לדעתי טעות…
מה דעתכם?