ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

בתום שנת הקורונה הראשונה ובזכות חיסון רוב האוכלוסייה, החודש החלה בישראל החזרה לשגרה.

השגרה החדשה סוחפת את כולנו בסערה. בשבועות האחרונים הספקתי ללכת למסעדה (קלארו הנפלאה), הופעת סטנדאפ (ישראל קטורזה), לשהות במלון בוטיק מצוין (וילה בראון בירושלים), לחזור ללמד בקמפוס של המכללה למנהל, לצאת מהזום ולהעביר סוף סוף הרצאות פיזיות.

הרגשה מוזרה. קצת כמו פוסט טראומה והדחקה של תקופה הזויה שעדיין לא הסתיימה.

איך תראה השגרה החדשה? הנה כמה התנסויות ותובנות מהתקופה האחרונה.

לפני מס' חודשים שאלתי קבוצה של כ-200 מנהלים בכירים בארגונים בינ"ל גדולים (בזום) איזה אחוז מהעובדים בארגונים שלהם להערכתם יחזרו לעבודה במשרד בעוד 5 שנים?

ממוצע ההערכות שלהם היה 50%. זה כמובן תלוי בסוג הארגון ובסוגי התפקידים השונים. מדובר בשינוי גדול ומשמעותי בשגרת החיים ושגרת העבודה. עם כל החסרונות שיש לעבודה מהבית, יש גם הרבה יתרונות.

בשבוע שעבר חזרתי ללמד בקמפוס של המכללה למנהל. אני מלמד סטודנטים לתואר שני בפקולטה למנהל עסקים. עודדנו את הסטודנטים שיש להם תו ירוק להגיע לקמפוס אבל זאת לא חובה. הקורס משודר גם בזום.

מתוך 70 סטודנטים, 10 הגיעו לכיתה ו-60 בחרו להישאר בבית.

בהרצאת זום שהעברתי לאחרונה לעובדים באחת מחברות ההי-טק המצליחות ביותר בישראל, שאלתי את העובדים איך לדעתם צריכה להיראות שגרת העבודה החדשה? רוב העובדים הם מפתחי תוכנה והארגון מתכנן לחזור לשבוע עבודה שבו יהיו 2-3 ימים במשרד ועוד 2-3 ימים בבית. בתשובה לשאלה ששאלתי רובם אמרו: "תנו לנו להמשיך לעבוד בבית!".

האם בעתיד החלוקה בין הבית לעבודה/לימודים תהיה חצי חצי?

נראה שבטווח הקצר, רבים יעדיפו לבחור בקפדנות את המקומות אליהם ירצו לצאת ובמקרים רבים יעדיפו ככל שזה ניתן לעבוד / ללמוד מהבית. לצאת לבילוי? בשמחה. לצאת לפגישה שאפשר לקיים גם בזום? לא תודה.

חג פסח שמח.