ארכיון קטגוריית: ‘אורי’
יש לי שלושה ילדים נפלאים. טפו טפו.
מאז שהפכתי לאבא, לפני 12 שנה, אני שואל את עצמי איך להיות אבא טוב. מה חשוב ללמד את הילדים? מה אני רוצה שהם יזכרו ממני כשיגדלו? איך אוכל לחזק את הקשר איתם?
הפעם אני רוצה לספר לכם על הטיסה שהיתה לי השבוע לאילת עם הבן שלי בן ה-8, אורי. זה סיפור עם כמה תובנות על הורות, משפחה וחלומות הילדות שלנו ושל הילדים שלנו.
רקע קצר. העיתונאית קרן צוריאל הררי בדקה "מה הילדים שלנו יזכרו מאיתנו בבגרותם" ובכתבה המרתקת הזאת בעיתון כלכליסט היא טוענת שהם יזכרו בראש ובראשונה את הזמן שהוקדש רק להם, בלי האחים שלהם.
השגרה בגידול ילדים מוקדשת רוב הזמן למטלות. ארוחת צהריים, שיעורים, חוגים, חברים, מריבות, עשיית שולם, ארוחת ערב, אמבטיות, סיפור לפני השינה ועוד. אתם מכירים את זה.
כשאנחנו מבלים איתם אחד על אחד, קורה משהו אחר לחלוטין.
הכירו את בני האמצעי, אורי. אורי בן ה-8 הוא שכפול גנטי שלי. אנחנו לא רק דומים חיצונית אלה גם כמעט בכל תכונות האופי.
כאשר הוזמנתי לעוד הרצאה באילת, הצעתי הפעם לאורי להצטרף אלי ל-24 שעות באילת. רק אני והוא.
כמו תמיד, גם כאן השתמשתי בחכמת ההמונים ע"מ לקבל רעיונות מה לעשות איתו באילת (אם אתם מתכננים ביקור עם הילדים באילת, אל תפספסו את כל הרעיונות שמופיעים בתגובה לסטטוס הזה).
אחד הרעיונות שכתב שי ורדי היה לקחת אותו לצלילת ניסיון בריף האלמוגים. מעולם לא צללתי. לא היה לי מושג שיש צלילת ניסיון ושזה מתאים גם לילדים החל מגיל 8.
שאלתי את אורי אם בא לו לצלול והוא התלהב מאוד.
אורי עזר לי להתארגן להרצאה.
בסופה, חצינו את הכביש ממלון קוראל ביץ' למועדון אקווה ספורט.
החלפתי את החליפה שלבשתי בחליפת צלילה. המדריך עזר לאורי להתלבש.
עברנו הדרכה קצרה ונכנסנו למים.
אורי צלל כמו גדול. אני לא יודע ממה נהניתי יותר, מהצלילה או מהעובדה ששנינו צוללים ביחד בפעם הראשונה.
הנה כמה תמונות מהצלילה.
יצאנו ואורי אמר מילה אחת.
וואו.
לקח לו זמן לעכל את מה שעברנו. הוא ישב בשקט במונית בדרך חזרה למלון ורק אחרי שעה אמר שזה היה הדבר הכי כיפי שהוא עשה.
ואז התחילו שיחות על משמעות החיים, אלוהים ("אם יש אלוהים, מתי הוא הבין שהוא אלוהים?" "מי המציא את השואה?").
בהמשך, אורי ראה חנות ספרים, רץ פנימה לחפש את "המוח המשותף" וכאשר מצא אותו, החזיק בגאווה ואמר למוכרת "זה הספר של אבא שלי!".
אורי לא וויתר והכריח אותי לקפוץ איתו למים הקפואים בבריכה.
בעלייה למטוס בדרך חזרה הוא עשה פרצוף ושאל "מה, זה כבר נגמר?"
ישבנו יחד, נזכרנו בכל החוויות שהספקנו לעבור ב-24 השעות תוך כדי שאנחנו צופים באחת מהשקיעות היפות ביותר שראיתי אי פעם.
כאשר נחתנו, הטייס הזמין אותו לתא הטייס ושאל אותו "איך זה מרגיש להיות בתא הטייס?". אורי חשב וענה "כיף אבל הכי כיף להיות עם אבא!"
אחד היתרונות במקצוע של מרצה הוא האפשרות לבקר במקומות נפלאים ולצרף כל פעם מישהו אחר מבין בני המשפחה.
בשנים האחרונות הילדים שלי מצטרפים אלי להרצאות מעניינות, אבל בנפרד. ביקרנו בספינות טילים של חיל הים (אחרי הרצאה לפיקוד חיל הים), בניו-יורק (בהשקת הספר), בבסיס חיל אויר (אחרי הרצאה למטה הכללי) ועוד.
אז מה הילדים שלי יזכרו מאבא שלהם כשהם יהיו גדולים? אני לא יודע. אבל יש לי תחושה שהם ישמרו מקום מיוחד בלב לנסיעות ל"עבודה של אבא".
לא חייבים להיות מרצים או לטוס רחוק כדי ליצור חוויות משותפות מיוחדות. את אספי הקטן שלי אני לוקח לצפות בשקיעה בראש גבעה ליד הבית.
מחקרים רבים בנושא אושר כבר מצאו שכדי להיות מאושר עדיף לשלם על חוויות, ולא על מוצרים.
האושר שלי זאת המשפחה שלי. לפני הכל. ואין דבר יותר נפלא מהחוויות המשותפות שעוברים אחד על אחד.
אורי מתוק שלי,
היום יש לך יום הולדת ואתה בן 3.
אתה לא יודע לקרוא וקטן מידי כדי להבין את מה שאני רוצה להגיד לך אז החלטתי לכתוב לך ברכה שתישאר. מי יודע, אולי יבוא היום שבו תהיה סקרן ותרצה לקרוא את פירורי המידע שאבא שלך פיזר לאורך השנים ותגיע גם לברכה הזאת.
לפני שנולדת, לא האמנתי שהלב שלי יוכל להכיל אהבה כל כך גדולה כמו זאת שקיימת אצלי עבור אחותך הגדולה.
ואז הגעת ויום אחרי יום אתה מצליח לשבות את ליבי.
כל מי שרואה אותך אומר שאתה שיבוט מדויק שלי. העתק גנטי מושלם.
אני יודע שאתה גרסה משודרגת הרבה יותר מתוחכמת ממני.
כשהייתי ילד, כל מה שעניין אותי זה מכשירי חשמל ולאחר מכן מחשבים. פירקתי כל מכשיר חשמלי בבית לגורמים, הרכבתי מכונות מלגו עם מנועים בקיצור אם היה בזה חשמל – זה עניין אותי.
ואתה… בדיוק כמוני. יושב לך במסיבת חנוכה בגן, כל הילדים מסביבך רוקדים "סורה חושך" ורק אתה מתעניין בנורות הצבעוניות שמחוברות ובחשמל שמפעיל אותם.
אתמול, אלוהים יודע איך, נגעת במכונת הקפה המקולקלת ופתאום היא התחילה לעבוד, אחרי ש-3 פעמים היא חזרה מתיקון ולא עבדה.
אני זוכר את היום שבו ההורים שלי שלחו אותי לחוג אלקטרוניקה. הרגשתי שאני מרחף.
אחרי שנה הם שלחו אותי לחוג מחשבים, בתקופה שבה נולד המחשב האישי הראשון. לא עברו 10 דקות בחוג ומייד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים.
ואתה… אחרי 10 דקות עם האייפון והאייפד קרנת מאושר. הפעלת אותם בכשרון גדול הרבה יותר ממני.
כמי שנולד לעולם שבו אייפד זה מובן מאיליו, אני מנסה לחלום לאיזה עולם טכנולוגי אתה גדל…
עולם שבו כל מה שראינו בסרטי מדע בדיוני יתגמד לעומת המציאות.
כשהייתי ילד, אהבתי לצפות בסדרה Star Trek. אחרי כל פרק הייתי נפגש עם החברים בשכונה, היינו לוקחים קופסת פלסטיק קטנה ומדמיינים כאילו ואנחנו מדברים אחד עם השני באמצעותה.
אם מישהו היה אומר לי אז, שהקופסא הזאת תאפשר לי לא רק לדבר עם חברים אלה גם תחבר אותי לכל הידע שקיים בעולם, הייתי חושב שהוא משוגע.
אם אני אגיד לך שיבוא היום והקופסא הזאת תבין אותך, תרגיש אותך ותהיה חכמה לא פחות ממך, יהיו רבים שיחשבו שאני משוגע.
אז בן קטן שלי,
ילד מתוק, חכם ומוכשר שלי,
אין לך מושג כמה אני אוהב אותך.
כמה אני דואג לך,
וכמה אני שמח לחגוג איתך את היום הולדתך.
יום הולדת שבו ביקשת מכל מי ששאל אותך מה אתה רוצה מתנה, אמרת לו "משהו עם חשמל".
אותי אתה מחשמל כל יום מחדש.
אוהב אותך,
אבא
כמו שכתבתי כבר בעבר, הבן שלי פושע שובב גדול.
בין היתר, הוא אוהב מאוד להכניס דברים שונים לתוך מכונת הכביסה. הוא מכניס את האובייקט בחשאי, בלי שהוא מדווח. כך קורה שאנחנו מכבסים פריטים שאיך נסח את זה – מקומם אינו במכונת הכביסה
הנה רשימת פריטים שכבר כובסו בבית משפחת צורף:
בורקס (גבינה, משולש), מפתחות, שלט של הטלוויזיה ואפילו דרכון ישראלי בתוקף.
אתמול שמענו רעש של דפיקות חזקות במיוחד מכיוון מייבש הכביסה שעבד כ-10 דקות עמוס בכביסה נקייה ממכונת הכביסה.
ומה גילינו בתוך המייבש?
טלפון סלולרי!
אורי החליט שהטלפון הסלולרי מלוכלך ולכן הגדיל ראש והכניס אותו בשקט בשקט למכונת הכביסה.
הטלפון עבר כביסה כולל הרתחה וסחיטה. כלומר, במשך שעתיים היה בתוך הרבה מאוד מים.
לאחר מכן נכנס אחר כבוד למייבש הכביסה.
כשהוצאנו אותו הוא היה נקי מאוד וגם עם ריח טוב.
היום חיברנו את הטלפון למטען ומה לדעתכם קרה?
ובכן, הטלפון עובד!
ולראייה הנה תמונה של הטלפון מבית סמסונג.
לידיעת אנשי השיווק של סמסונג, כל הטלפונים הסלולרים קטנים, מתוחכמים, מתחברים לאינטרנט וכו'. אבל רק הטלפון שלכם עמיד בפני כביסה.
ולכן ברשותכם – הנה רעיון לקמפיין: "בלעדי לסמסונג, סלולרי שהילד שלכם ישמח לכבס!".
אפשר גם לצלם סדרת וידאו בהשראת Will it blend ולקרוא לה Will it wash.
סוף סוף משהו שה-iPhone לא יכול לעשות….
כמו שאתם יודעים, אני כותב לעיתים קרובות על הבת שלי, מאיה.
אני חושב שהגיע הזמן לשתף אתכם בהגיגים של הבן שלי, אוֹרי.
מכיוון שזאת הפעם הראשונה שאני כותב עליו, ברשותכם – היכרות קצרה.
אורי בן שנתיים וחצי, מדבר מעט יחסית (בן) ופועל לפי האלגוריתם הפשוט הבא:
הנה השיחה שקיימנו אתמול:
אני: אורי, מה אתה רוצה לאכול לארוחת ערב?
אורי: [עושה פרצוף תמהוני משהו]
אני: אתה רוצה קציקה?
אורי: לא.
אני: רוצה פסטה?
אורי: לא.
אני: רוצה פיצה???
אורי: לא!
אני: אז מה אתה רוצה לאכול?
אורי: [חושב…..] שוקולד!
אני: שוקולד זה לא ארוחת ערב. אתה צריך לבחור משהו אחר.
אורי: [מופתע וחושב עמוקות עד שנמצא כיוון חדש ומפתיע] פיתה!
אני: יופי חמוד. מה לשים לך בפיתה? אולי חומוס?
אורי: לא.
אני: גבינה?
אורי: לא!
אני: אז מה אתה רוצה בתוך הפיתה
אורי: [חושב ארוכות ומוצא פתרון] שוקולד!!!