ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

אין כמו סן פרנסיסקו וסיליקון ואלי.

כמעט בכל מקום שתתבוננו, תמצאו מישהו שמנסה לשנות את העולם.

כאן גם התקבצנו הצוות המלא שמוביל את יצירת הסרט הדוקומנטרי. דני מנקין הגיע היישר מלוס אנג'לס שם הוא גר. שותפו יונתן ניר, דני דויטש היזם והמפיק ועבדיכם.

הגענו לבית מלון שבו הזמנו מקום ואז פקידת הקבלה אומרת לנו:

I apologize but the hotel is completely full tonight.

אחרי 6 וחצי שעות טיסה מבוסטון, זה לא משהו שהיינו מוכנים לשמוע.

ואז היא המשיכה:

We would like to upgrade you to the Fairment hotel just across the street and you will not have to pay for tonight. It's a 5 stars hotel so you should be fine…

אני לא בטוח שהיינו בקליטה מה קורה כאן. חצינו את הכביש ונכנסו לגן עדן.

אחד מהמלונות היפים ביותר בהם הייתי אי פעם. 

המלון במיקום גבוה וכאשר פתחנו את החלון בקומה ה-21, כל סן פרנסיסקו היתה פרוסה בפנינו. מראה מרהיב.

גיל ונילי פרץ הזמינו אותנו ועוד כמה חברים טובים לארוחת ערב אצליהם בבית. הצטרפו אלינו ערן ארבל (בצד שמאל), חבר טוב מתקופת גיל ההתבגרות, דן פלד (שני משמאל), חבר שעובד בגוגל ואורי אייזן (בצד ימין), חבר טוב מתקופת ביה"ס היסודי שגר באריזונה והגיע במיוחד.

זה היה ערב מקסים וטעים במיוחד.

למחרת הייתה לי הרצאה ב-WeWork Golden Gate, מקום נפלא שבו יזמים שוכרים משרדים, נפגשים יחד וגם שומעים הרצאות.

לאחר מכן המשכנו לעיר הנמל המקסימה סוסליטו תוך כדי שאנחנו עוברים כמובן על גשר ה-Golden Gate. לא משנה כמה פעמים אהיה שם, המראה תמיד מרהיב.

בסוסליטו, על גדות המפרץ כאשר כל סן פרנסיסקו לפנינו, צילמנו סצנה מרגשת במיוחד.

סגירת מעגל.

כשהייתי בן 8 אורי היה החבר היחיד שלי ובעקבות חרם של החברים בכיתה, אחרי כמה שנים הוא הפסיק להיות חבר שלי ונשארתי בלי חברים. עכשיו, אחרי 30 שנה, הוא חידש את הקשר וביקש סליחה שעזב אותי אז.

כך מצאנו את עצמנו יושבים באחד המקומות היפים ביותר בעולם, חוזרים להיות אותם ילדים בני שמונה, ובוכים. כמה בכינו… אני רק כותב את זה וכבר הדמעות חוזרות…

אורי מצא פתק ישן שבו המורה למלאכה ביקשה ממנו למסור פתח למחנכת שלי שבו כתוב שאני מפריע בשיעור!

למחרת היה אחד הימים העמוסים והמיוחדים במסע הזה.

את הבוקר פתחתי בסקייפ עם מאיה שלי המהממת. כמה שאני מתגעגע…

היעד הראשון – הקמפוס של גוגל ב-Mountain View. בדרך ממשיכים לצלם כל הזמן ואני מתחיל להתרגל לכך שמהרגע שבו אני מתעורר ועד שאני הולך לישון, יש מצלמה לידי.

 

בגוגל הצטרפו אלינו שני אנשים יקרים מאוד לליבי (עומדים צמוד אלי): Doug Abram חבר, מנטור והסוכן הספרותי שלי. ו-Lara Love השותפה שלי לכתיבת הספר (או כמו שקוראים לזה כאן – Ghost Writer) אנשים מדהימים שיש להם מקום מיוחד אצלי בלב.

התרגשתי מאוד לקראת ההרצאה בגוגל שכן היא שודרה בלייב לכל עובדי גוגל, תעבור עריכה ותעלה ליוטיוב בשבועות הקרובים.

בקהל ישב וחייך גם ליאור רון שהיה מפקד שלי ביחידת המחשבים של חיל מודיעין. היום הוא בכיר בחטיבת המובייל של גוגל (אתם יכולים לקרוא עליו כאן).

בסוף ההרצאה עובדי גוגל יכלו לקנות את הספר במחיר מסובסד. 10$ בלבד. לא רע…

משם המשכנו לקמפוס של LinkedIn. את פנינו קיבל השלט הזה.

בסוף ההרצאה התפתחה שיחה מרתקת עם סגן נשיא לפיתוח מוצרים. הוא סיפר שכאשר LinkedIn נוסדה, גיוס הכסף הראשון נעשה כאשר המייסדים הציגו את LinkedIn כפלטפורמה ל-Crowdsourcing וכך זכו בהשקעה הראשונית.

גם ב-LinkedIn מפנקים את העובדים. יש שולחנות פינג-פונג, כדורגל שולחן.

יש גם מים "קדושים" ובירות. לא רק למקום עבודה…

אה כן, הם גם הביאו לכבודי חומוס (הומוס)! כמעט לכל מקום אליו הגעתי הביאו חומוס. ליד החומוס היה משהו לא אכיל שנקרא Pita Chips שזה שילוב בין פיתה וצ'יפס. כן, זה מזעזע כמו שזה נשמע.

משם המשכנו ל-JCC Palo Alto. סוג של "מתנס" של הקהילה היהודית והישראלית. רק שבמקום להיראות כמו מתנ"ס זה נראה כמו היכל אומנויות הבמה.

האירוע היה מלא עם 150 אנשים שהגיעו מכל איזור המפרץ.

ואז נודע לי שאודי ענתבי חברי היקר עומד להציג אותי. הוא ישב בצד עם פתק וחייך חיוך קטן. אני מכיר טוב את אודי והיתה לי תחושה שזה יהיה מיוחד.

אודי בירך את כולם ואמר: "לפני הרבה שנים כאשר התחלתי לעבוד במיקרוסופט הייתי איש תמיכה. זה שמתקן את המחשב כשמשהו לא בסדר. יום אחד ליאור דופק בדלק המשרד שלי ואומר לי – אודי, אני חושב שאתה צריך להציג על הבמה. וזה שינה אחת חיי".

אני חייב התנצלות לכל מי שחושב שאני רגשן מידי בנסיעה הזאת. בשגרת היום אני בוכה לעיתים קרובות. הפעם האחרונה שבכיתי לפני הנסיעה היתה אולי לפני שנה אם בכלל. אבל כשישבתי מול אודי והוא מספר איזה איך דבר קטן שעשיתי (בלי לייחס לזה חשיבות כל כך גדולה) שינה לו את החיים, הדמעות לא הפסיקו לזלוג.

עליתי לבמה כאשר הדמעות ממשיכות לרדת ואני לא מסוגל לדבר.

ניגבתי את הדמעות, לקחתי כמה נשימות ארוכות והתחלתי את ההרצאה.

איזה ערב קסום זה היה. באמת…  דני מנקין אמר לי אחר כך – "ליאור, הערב פרקת את המחסנית". ואכן שחררתי את כל מה שצברתי בשבועיים האחרונים והתמסרתי למשתתפים באופן טוטאלי.

בסוף נשארתי לחתום על ספרים שהמשתתפים רכשו (במחיר מופקע, אבל מה לעשות, זה פאלו אלטו).

למחרת בבוקר הלכתי עם דני דויטש לסיור קטן בעיר. בסופו, עלינו על חשמלית בחזרה למלון. חולה על החשמליות שלהם…

משם המשכנו לארוחת בוקר במלון של אורי. מיותר לציין שאנחנו אוכלים כאן כמו משוגעים (לידיעת הדיאטנית, אני חוסך ממך את התמונות אבל תאמינו לי שקרו כאן דברים חמורים מאוד).

התחנה הבאה – הקמפוס היפהפה של פייסבוק. מכל החברות כאן, זה הקמפוס המרשים ביותר. גיל הירש התותח, מייסד face.com שנרכשה על ידי פייסבוק אירח אותנו (הבחור עם החולצה הירוקה).

איזה מקום קסום.

ואז הגיע הזמן למסור ספר אחד עבור מארק צוקרברג. מרגש…

בסוף אכלנו צהריים, כאילו לא תקענו ארוחת שחיתות שעתיים קודם לכן. אבל אין ברירה, האוכל בקמפוס חינם וחבל לזרוק אוכל טוב…

משם המשכנו לעשות ישיבת סיכום. הצעתי שנקיים אותה בסטפורד, אחת האוניברסיטאות היפות ביותר בעולם לטעמי.

ליונתן יש ניסיון רב כצלם סטילס וגם וידאו. הוא אמר לי "ליאור, בוא תעמוד כאן, ועכשיו – תקפוץ!".

במסע הזה נוצר בין ארבעתנו קשר יוצא מהכלל. כל אחד מהם הוא איש מקצוע בתחומו. אנשים מעוררי השראה שהתאספו כדי ליצור סרט דוקומנטרי חדשני כמותו לא נעשה אף פעם – סרט על חכמת המונים שנוצר באמצעות חכמת ההמונים.

תוך כדי הנסיעות ממקום למקום, הפעילות השכיחה היתה שיונתן מחכה אותי מרצה. תאמינו לי, הבן אדם קורע מצחוק. סיכמנו שבהשקת הספר בארץ אני אזמין אותו לעשות חיקוי שלי על הבמה אז יש למה לצפות.

בסוף היום נפרדנו. יונתן ודני (מנקין) ממשיכים ללוס אנג'לס. דני דויטש בדרך לניו-יורק וחזרה לארץ. איזה אנשים נפלאים. זאת זכות גדולה להיות עם צוות כזה. אין לי ספר שזה יהיה סרט מרגש ומיוחד.

את היום האחרון ביליתי עם ערן ועינת חברי הטובים שגרים בלוס אלטוס.

בביקור אצליהם בבית, הם מצאו תמונה מהחתונה שלהם שבהם כולנו צעירים ויפים. נזכרנו בימים שבהם גרנו ליד כיכר המדינה והדאגה היחידה שלנו היתה איזה סרט לקחת מבלוקבאסטר בסוף שבוע.

בדרך לארוחת ערב, ערן לקח אותי לחנות הספרים המרכזית בעמק הסיליקון. קוראים לה Books Inc והיא נמצאת ב-Mountain View.

נכנסנו לחנות והספר שלי כיכב על המדף הראשון בכניסה לחנות.

שוב מצאתי את עצמי נרגש מאוד (תוך כדי שערן משוויץ בפני המוכרת שאני הסופר).

בהמשך הערב נסענו לעיירה בשם Pleasanton להרצאה בפני קבוצה של ישראלים ויהודים שגרים באיזור.

הרב המקומי פתח ואמר שבדיוק באותו היום הוא קרא בפרשת השבוע את המשפט "איזהו החכם הלומד מכל אדם". זה הפך להיות הנושא של ההרצאה.

בשעת בוקר מוקדמת הבוקר נסעתי לשדה התעופה בדרכי לוושינגטון די.סי.

הטיסה התעכבה אז יצאתי להסתובב קצת בטרמינל. והנה שוב, Mindsharing מוצג בגאווה בחנות הספרים.

איזה כיף.

שיחת סקייפ עם הבית. אני קרוע מגעגועים. קרוע.

את השורות האלה אני כותב במטוס. עוד שעה ננחת בוושינגטון ועוד יומיים המסע הזה מגיע לסיימו.

מבין כל החוויות הנפלאות שעברתי במסע הזה, דבר אחד מרגש אותי יותר מהכל.

בעוד 10 או 20 שנה, הילדים שלי יבקשו לראות את כל מה שצולם כאן. אז הם יוכלו לצפות באבא שלהם כשהיה צעיר יותר כאשר הוא הגשים חלום והשיק את הספר בארה"ב.

זה שווה הכל.

קישור לעדכון האחרון במסע ההשקה.