ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

עבר זמן רב מאז העדכון האחרון בבלוג. מאז ה-7 באוקטובר עדכנתי פחות והתמקדתי בעיקר בעשייה למען נוער בסיכוי בעמותת יש מצב.

החלטתי לנצל את סיום 2025, לעצור רגע, לסכם ובעיקר לחשוב על העתיד.

אני מדמיין שיחה עם הנכדים בעתיד הרחוק.

אני מקווה לספר להם על הדברים המשמעותיים ביותר שעברתי והשפיעו עלי לאורך החיים. שיחה על  נתינה, חלומות, אסונות, מהפיכות ומשברים.

למה תהיה השפעה גדולה יותר על החיים שלי באופן אישי והחיים שלנו בישראל? האם זה יהיה ה-7 באוקטובר? או אולי מהפיכת ה-AI?

ה-7 באוקטובר יישאר צרוב בכולנו וישפיע על עתיד ישראל. אבל בטווח הרחוק מהפיכת ה-AI אולי תשפיע עלינו באופן משמעותי אף יותר.

נתתי ל-Chat GPT לנתח את הדוקטורט שכתבתי ולשלוח הצעות לשיפור.

7 שנים עבדתי על הדוקטורט (קישור). מה כבר הוא יכול להבין?

ל-GPT לקח דקה וחצי לשלוח לי משוב משמעותי הרבה יותר מכל פרופ' ששלח לי ביקורת.

אח"כ GPT כתב מאמר באנגלית אקדמית ע"ב הדוקטורט וגם יצר ציור בהשראתו.

באחת ההמלצות בתחילת המייל, המלצתי על הסרט "התיאום החסר" (Twinless). בלי לעשות ספוילר, הסרט עוסק בחייהם ומותם של תאומים זהים.

האם לכל אחד מאיתנו יהיה בקרוב תאום זהה?

בהרצאה שהעברתי לאחרונה בכנס של קרדיולוגים בברצלונה (קישור לצפייה), דיברתי על רעיון התיאום הדיגיטלי. 

לכל אחד מאיתנו יהיה בעתיד תיאום דיגיטלי. התאום שלנו יעקוב אחרי מה שאנחנו עושים ויעזור לנו לקבל החלטות טובות יותר.

כמו שאנחנו מקבלים אזהרה ב-Waze על "משטרה בהמשך הדרך". כך נקבל מהתאום שלנו אזהרה בזמן אמת לפני שאנחנו טועים. 

אז עד כמה העתיד יהיה שונה ממה שאנחנו מכירים?

הנה סיפור קצר על רגע שבו טעמתי טעימה קטנה מהעתיד.

לפני כן, שאלה. האם נסעת אי פעם ברכב אוטונומי ללא נהג?

הנסיעה הראשונה שלי ברכב אוטונומי הזכירה לי את הפעם הראשונה שגלשתי באינטרנט, באמצעות מחשב במעבדה בטכניון. רגע ראשוני של הבנה איזו השפעה תהיה לטכנולוגיה על חיינו.

לפני מספר שבועות הייתי בכנס TED AI בסן פרנסיסקו. החוויה המשמעותית ביותר לא היתה ההרצאות (המצוינות). היא היתה הנסיעה ב-Waymo, המונית האוטונומית  (קישור לסרטון שצילמתי).

חשבתי על הורי המבוגרים שמתקשים להתנייד. חשבתי על עצמי בגילם.

תוך כדי הנסיעה, הרגל שלי ניסתה ללחוץ על ברקס דמיוני בצורה לא רצונית.

כעבור דקות ספורות, התמסרתי לנסיעה מופלאה מסוג חדש לגמרי.

דמיינתי עתיד עם רכב ובו כיסא שהופך למיטה, נסעתי לחוף הים לקראת השקיעה, בפקקים של תל אביב, תוך כדי שאני מנמנם. הרכב מוריד אותי בטיילת ת"א. בלי שצריך לשלם על חניון במחיר מופקע. בלי לחפש חנייה. שהרכב יחפש לעצמו חנייה תוך כדי שאני צופה בשקיעה…

לרגל כניסת שנת 2026, אני מאחל שנה של בריאות, חדשות טובות, שיקום ותקווה.