ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

כמו שאתם יודעים, אני כותב לעיתים קרובות על הבת שלי, מאיה.

אני חושב שהגיע הזמן לשתף אתכם בהגיגים של הבן שלי, אוֹרי.

מכיוון שזאת הפעם הראשונה שאני כותב עליו, ברשותכם – היכרות קצרה.

אורי בן שנתיים וחצי, מדבר מעט יחסית (בן) ופועל לפי האלגוריתם הפשוט הבא:

הנה השיחה שקיימנו אתמול:

אני: אורי, מה אתה רוצה לאכול לארוחת ערב?

אורי: [עושה פרצוף תמהוני משהו]

אני: אתה רוצה קציקה?

אורי: לא.

אני: רוצה פסטה?

אורי: לא.

אני: רוצה פיצה???

אורי: לא!

אני: אז מה אתה רוצה לאכול?

אורי: [חושב…..] שוקולד!

אני: שוקולד זה לא ארוחת ערב. אתה צריך לבחור משהו אחר.

אורי: [מופתע וחושב עמוקות עד שנמצא כיוון חדש ומפתיע] פיתה!

אני: יופי חמוד. מה לשים לך בפיתה? אולי חומוס?

אורי: לא.

אני: גבינה?

אורי: לא!

אני: אז מה אתה רוצה בתוך הפיתה

אורי: [חושב ארוכות ומוצא פתרון] שוקולד!!!