ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

עוד כמה ימים מסתיימת לה שנת 2010 והעיתונים מלאים בסיכומי שנה.

תרשו לי להציע את הגרסה שלי לסיכום השנה, אבל בסגנון טיפה שונה…

הנה כמה דברים שקרו לי לראשונה בשנה האחרונה:

הבן שלי לקח עיתון, לחץ עליו ואמר "אבא, העיתון מקולקל".

הטלפון הנייד שלי התחיל להודיע מי מהחברים שלי נמצא קרוב למקום שבו אני נמצא.

כשרציתי לקנות רכב, שאלתי את החברים שלי בפייסבוק והם אפשרו לי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר.

הם גם החליטו איך עלי להתנהג בתחום הביטוח הפנסיוני, איך ייראה הבלוג החדש שלי, עיצבו את כרטיס הביקור החדש שלי ועוד.

שוחחתי שיחת טלפון תוך כדי נסיעה ברכב עם חבר טוב שגר בסן פרנסיסקו במשך שעה. רק שבמקום לשלם על זה כסף, עשיתי את זה דרך האינטרנט ובחינם.

התחלתי להעביר בשידור חי את ההרצאות שלי בקורס שאני מלמד במכללה למנהל. בשעה שבכיתה יש כ-30 סטודנטים, בשידור החי צופים מעל 200 בניהם צלם החתונה שלי בגר ברמת הגולן וחבר אחר שגר בסיאטל.

הפסקתי לחלוטין לראות פרסומות בטלוויזיה.

האנשים שמגישים את החדשות בטלוויזיה התחילו לדבר איתי והם לא עושים את זה דרך הטלוויזיה.

פרשתי ממיקרוסופט וגיליתי שאני מוכר הרבה יותר ממה שחשבתי. ושזה מביא לי פרנסה לא רעה…

הבנתי שעצם העובדה שאני חנון ושכשהייתי ילד, הייתי "ילד כאפות" בלי חברים, הביאה אותי להיות מי שאני היום (תודה לאל).

שמחתי לראות ש-Time בחרו באיש השנה "ילד כאפות" בן 26 ש-"נותן כאפות" עם הרשת החברתית שלו לחברות הגדולות והחזקות ביותר בעולם.

וגם התמכרתי למשהו חדש… זריקת ציפורים ברוגטקה.

אומרים שכמות החידושים שסבא וסבתא שלנו חוו במשך כל ימי חיהם זהה לכמות החידושים שאנחנו חווים בשבוע…

אבל כאשר שחיים במהפיכה, קשה להבין את העוצמה שלה…

סוף שנה זה זמן טוב לנשום, לקחת אויר ולהבין עד כמה המהפיכה הטכנולוגית והחברתית שעוברת על האנושות גדולה ומשמעותית. ועד כמה זאת זכות גדולה להיות חלק מהמהפיכה הזאת…