דורון צברי, הבמאי והיוצר המוערך, אמור היה לנאום אתמול בהפגנת המיליון.
הוא כתב נאום מרשים והגיע להפגנה מלא התרגשות. בכל זאת, לא בכל יום יוצא לך לנאום מול קהל של 300,000 אנשים.
אבל אז, בגלל עיכוב בלוחות הזמנים, המארגנים הודיעו לו שהוא לא ינאם.
מבאס, לא?
הוא הוציא את הטלפון שלו וכתב לעוקבים שלו בטוויטר את העדכון הזה:
חלקם ענו וביקשו שיפרסם את הנאום שכתב. אז הוא החליט לפרסם את הנאום, איך לא, בטוויטר:
אז לפני התובנה, הנה הנאום, כפי שהוא "שודר" אתמול בטוויטר. צריך לקרוא מהסוף להתחלה.
אז מה היה לנו כאן?
נאום טוב בנוי ממשפטים קצרים ולכן כאשר קוראים את זה בטוויטר, זה נראה לא רע בכלל.
הרבה אנשים עשו Retweet לחלק בנאום שאליו הם התחברו. אני מעריך שלנאום בטוויטר נחשפו כמה עשרות אלפים ולא מאות אלפים כפי שהיו בכיכר. אבל האם לא רחוק היום שבו חלקינו יוכל "לנאום" בטוויטר ולהגיע למאות אלפים?
יש משהו במפגן העוצמה המרגש שהיה אתמול בכיכר שלא קיים בטוויטר. אבל דווקא השילוב בין שניהם יוצר חוויה יוצאת דופן.
התשואות לא איחרו להגיע. אמנם לא שומעים את מחיאות הכפיים האלה אבל בהחלט אפשר להרגיש את האהבה וההערכה שהוא מקבל, ובצדק. כמו לדוגמא התגובות האלה (ראשון המגיבים, ליאור פרידמן המקסים מחדשות ערוץ 2):
תכירו את פיטר שנקמן, יזם ויועץ שגר בניו-יורק.
אתמול הוא היה בשדה התעופה והמתין לטיסה פנימית שתיקח אותו בחזרה לניו-יורק.
פיטר אוהב מאוד בשר (כמוני).
כמו שכולנו יודעים, האוכל בשדות תעופה די מזעזע.
תוך כדי שהוא חולם על הסטיקים של Morton's (בצדק!) הוא כתב בהומור את הסטטוס הבא בטוויטר:
כמו שאומרים פחחח….. דאחקה נחמדה ששווה אולי כמה לייקים. לא כך?
אז זהו, שלא.
אחרי הנחיתה בניו-יורק, פיטר נתקל בנציג של מסעדת Morton's עם שקית ובה סטיק פורטרהאוס, מנה של שרימפס, תפוחי אדמה, 2 מפיות, סכין ומזלג.
(אני ממליץ בחום לקרוא את הסיפור המלא בבלוג של פיטר)
בהמשך לפוסט שכתבתי לפני שנה על שירות בעידן הדיגיטלי והפוסט הזה על Random Act of Kindness, מרתק לראות איך כלים דיגיטליים מאפשרים למחלקות השירות והשיווק שפועלים ביחד, להפתיע לקוחות ולתת להם חווית שירות שמייצרת "וואו" אמיתי.
סיפורים מרגשים כאלה לא רק יוצרים באז אלה מובילים לרכישות בפועל!
זוכרים את הפוסט שבו סיפרתי איך מלון ענבל "נעלב" מכך שנתתי תשומת לב בטוויטר למלון אינטרקונטיננטל? ובכן, הפוסט הזה המשיך עם כמה טוויטים למלון ענבל בסופו הזמנתי חופשה אצליהם ואכן בשבוע שעבר שהינו במלון ענבל בחופשה קצרה ומקסימה.
עכשיו כל שנותר לי הוא לעצום עיניים ולחלום על חווית הבשר ב-Morton's.
איך בא לי סטיק שלהם? 🙂
גיא רולניק, בטור מבריק, קרא השבוע לתומכי המחאה – "הבלתי מחוברים". אלה שאין להם שום ייצוג אמיתי כיום בישראל. הם לא חברים באף ועד עובדים גדול. הם לא מחוברים לתקציבי הממשלה ולא מקבלים משכורות עתק מהטייקונים.
אבל המחאה הזו, שביעבעה שנים ארוכות, הוצתה בזכות היותם של "הבלתי מחוברים", מחוברים לרשת אחת. הבלתי מחוברים מחוברים אחד לשני באמצעות האינטרנט. הדרך לשדרות רוטשילד עוברת בפייסבוק.
בהפגנה הגדולה הראשונה בתל אביב, בשעה שערוץ 2 החליט לשדר את רמזור, המחוברים לא הפסיקו לדווח בזמן אמיתי מההפגנות. טוויטר, פייסבוק, פליקר התמלאו בתוך דקות מתחילת האירועים באלפי ועשרות אלפי תמונות וסטטוסים. אלו לא הפסיקו עד שעות הלילה הקטנות.
המחוברים הבינו שיש להם כוח, והכוח שלהם בא לידי ביטוי לא רק בהגעה להפגנות אלה גם באמצעות המקלדת, או נכון יותר, הסמארטפון. כל אחד הפך לערוץ תקשורת שמדווח מהשטח. הדיווחים האלה הפכו להיות מעניינים לא פחות ולפעמים יותר מאשר הפרשנויות הממוחזרות של עוד פאנל פרשנים עייף בערוצי הטלוויזיה המסחריים.
ויש גם את המחוברים הכבדים. אלה שיש להם בלוג פופולארי או חשבון טוויטר עמוס באוהדים. המחוברים הכבדים, אנשים כמו יובל דרור, גדי שמשון, שוקי גלילי , נהפכו למנהיגים דיגיטליים מעוררי השראה. כמעט כל פוסט או ציוץ שלהם מזיז את שאר המחוברים להפגין ולקחת חלק במחאה. ולא רק הם. גם כמה סלבים, שבימים כתיקונם, עושים שימוש במדיה החברתית לנושאים אחרים לגמרי, הפכו אותו בשבועות האחרונים לשופר מחאה בעל עוצמה, נעה תשבי ואסי עזר.. כך למשל ממנף אסי עזר את הכח שצבר כמנחה האח הגדול כדי לכתוב בטוויטר: "לכל חברי התל אביבים, אל תבאסו, תנו עוד מאמץ, צאו מהעיר, המאבק עוד לא נגמר. חיפה זה 40 דק נסיעה".
גם מארגני המחאה משקיעים מאמצים רבים כדי לייצר תשתיות שיאפשרו למחוברים לקחת חלק פעיל במחאה. הקבוצה בפייסבוק ב' זה אוהל מניעה את ההמונים לפעולה, האתר j14.org.il עושה סדר בכל ההתרחשויות, חשבון הטוויטר TLV_Revolution מזניק כאשר צריך עזרה בזמן אמת והקבוצה חכמת העם שעושה שימוש בחכמת ההמונים כדי לשתף את המחוברים בתהליכי קבלת ההחלטות.
אז אם אתם שואלים אותי, מחוברים זאת לא רק סדרת ריאליטי בהוט. מחוברים זה הריאליטי האמיתי של החיים. המהפכה החברתית שאותה אנחנו חווים גרמה לנו להבין שיש משהו גדול ומשמעותי יותר בכוח שיש לכל אחד מאיתנו ברשתות החברתיות.
התבגרנו.
אני זוכר איך בתחילת הדרך של טוויטר בישראל, (מה שהיה לא כל כך מזמן) היו אנשים אומרים לי, "למה אני צריך לספר לעולם מה אכלתי או מתי נרדמתי אתמול". היום, במקום לספר לעולם שהתעוררנו או שאנו בדרכנו לישון, הפכנו למנהיגים.
העם כבר לא דורש צדק חברתי. העם יוצר צדק חברתי.
וידוי קטן – אני חולה על כוכב נולד.
יש משהו מאוד מרגש בדרך שבה אנשים מגשימים את החלום שלהם.
כל פעם שמציגים את החבר'ה מאחורי הקלעים רגע לפני שהם עולים על הבמה, אני נזכר בדפיקות הלב שהיו לי רגע לפני שעליתי על הבמה באודישן בטד… התרגשות עצומה מהולה בפחד וציפייה גדולה.
אז רגע לפני הגמר (חגית יאסו חייבת לזכות, לא? איזה ביצוע הורס היה לה אתמול), הנה סרט שמציג סיפור אנושי מרגש של בחור צעיר שעבר חוויה דומה באנגליה.
הסרט נוצר כחלק ממהלך קראודסורסינג של אתר mofilm בשיתוף עם מותגים גדולים בפסטיבל קאן לפרסום. הנה לינק לעוד סרטים שהשתתפו בפעילות.
תרשו לי לסיים עם ציטוט מפי המשורר הצרפתי פול ואלרי : "The best way to make your dreams come true is to wake up"…
אתמול, כאשר הגעתי לועידה של גלובס במלון דויד אינטרקונטיננטל, עשיתי Check-in ב-Foursqaure (ובכך הודעתי לחברים שלי גם בטוויטר ובפייסבוק שאני בבית המלון).
תוך כמה דקות אני מקבל הודעה מחשבון הטוויטר של בית המלון שאומר לי "ברוך הבא"…
המממ…… בית המלון מדבר איתי. נחמד!
אז כתבתי למלון בתגובה:
לא עוברות כמה דקות, ואני רואה הודעה מחשבון הטוויטר של מלון ענבל בירושלים.
מה אתם יודעים, מלון ענבל נעלב!…
נעלב כי אכן פעם ניהלנו שיחה שפרחה מזכרוני.
לכן מייד שלחתי הודעת התנצלות שכן מי אני שאעליב בית מלון…
התנצלותי התקבלה בקריאות שמחה שזה אומר ב-Retweet.
מה שמעניין בסיפור הזה הוא פחות תוכן השיחה אלה המצב החדש שבו נותני שירותים יוזמים שיחה עם צרכנים בדיוק ברגע שבו הם חווים את המוצר או השירות.
מיכוון שהשיחה הזאת פומבית, נותני שירות נוספים יכולים להצטרף לשיחה וזה הופך להיות משעשע ואולי אפילו שימושי.
לא רחוק היום שבו מישהו יצייץ "אני רעב" ומסעדות ילחמו על הזכות לתת לו שירות.
אנחנו נגיד מה איזה מוצר או שירות מעניין אותנו, והחברות השונות יהיו חייבות לפעול בצורה פומבית כדי לזכות בנו.
טוב… כתבתי יותר מידי. אני רעב. בא לי קוטג' 🙂
המאבק הצרכני להורדת מחיר הקוטג' יירשם בספרי ההיסטוריה בעולם השיווק.
תנובה, כמו כל חברה עסקית, מנהלת מידי פעם דיונים על עליית מחירים.
אני מניח שבדיונים הפנימיים בתנובה, לפני כל החלטה על העלאת מחיר, מונחים הרבה שיקולים על השולחן. עליית חומרי הגלם, התחרות (או נכון יותר, היעדר התחרות) וכמובן ההד התקשורתי. הם העלו מחיר כל פעם בכמה אגורות, וזה עבר בשקט. המחיר עלה ועלה, ואף אחד שם לא לקח בחשבון את פייסבוק כגורם מרכזי בזמן קבלת ההחלטה.
קשה היה לדמיין שבישראל, מדינה שבה אין תרבות מפותחת של חרם צרכני (לא בעולם החילוני, בכל אופן) עשרות אלפי צרכנים יצטרפו לקבוצה שתקרא לחרם. קשה היה לדמיין את מהדורות החדשות שמציגות בשידור חי את קצב ההצטרפות הגדול לדף הפייסבוק.
ההחלטה של תנובה (וגם שטראוס וטרה) להפסיק את הפעילות בדף הפייסבוק ולהתעלם מפניות הצרכנים במשך ימים ארוכים הובילה לחוסר אמון ולא מעט תיאוריות קונספירציה לגבי השאלה האם החברה מוחקת הודעות שליליות וביקורתיות נגדה מהדף שלה.
האם החברה תוכל להמשיך באסטרטגיה הפרסומית שאומרת "לגדול בבית ישראלי" כאשר בבית שלה במקום לנהל תקשורת פתוחה, היא העדיפה לשתוק?
שתיקה זאת שיטת פעולה רעה מאוד.
מבדיקה שערך גלובס לניתוח השיחתיות ברשת ניתן לראות ש-54% מהשיחות בנושא קוטג' התרחשו במדיה החברתית להבדיל מאתרי חדשות ובלוגים. זאת בהשוואה ל-23% בלבד מתוך השיחות שהתרחשו בנושא המאבק להורדת מחירי הדלק.
בנוסף, עוד מעט יהיו 100,000 חברים בקבוצה בפייסבוק שקוראת לחרם על הקוטג'.
הכח של הקבוצה הזאת הוא לא בחרם צרכני (שכן מי שלא קונה קוטג' סביר שהוא קונה גבינה אחרת של תנובה, ששולטת בשוק הגבינות הישראלי ללא עוררין) אלא בעובדה שמנהלי הקבוצה יכולים להפעיל את החברים ולשלוח אותם בצורה מתמשכת לכתוב על ה-Wall של תנובה בפייסבוק. מול מתקפה מסוג זה קשה מאוד יהיה לתנובה להשקיט את הלהבות.
בעידן שבו פייסבוק הוא ערוץ תקשורת של צעירים שבקשים לייצר מהפכות במשטרים אפלים, יש בכירים בעולם הפרסום, כמו לדוגמא הפרסומאי אלכס בוגובסקי, שמנסים להפוך את פייסבוק לתשתית ההתארגנות הצרכנית שתגרום לשינוי השיטה הקפיטליסטית.
הקפיטליזם החדש יבוסס על ערכים של אחריות חברתית, שקיפות וחופש בחירה אמיתי.
בכנס קיסריה שנערך שלשום אמרה עופרה שטראוס "בימים האחרונים הקשבתי לקולות. הקולות כל קח חזקים שהיה צריך לעצור ולהקשיב להם. הבנו שבענף שלנו חייבים להקשיב למה שקורה שם בחוץ". כנראה שמה שגרם לעופרה שטראוס וליתר בכירי הענף לעצור ולהקשיב לראשונה לרוב החילוני בישראל, כמו שהם מקשיבים שנים למגזר החרדי, היה פייסבוק והאפשרות שהוא נתן לחילונים להתאחד במטרה משותפת.
מתוך טור שלי שהתפרסם בגלובס.
אתמול פורסמה בדה-מרקר כתבה שמסכמת את החוויה שעברה עלי באודישן בטד.
הנה לינק לקריאה – http://liorz.co.il/TED.pdf
לצערי לא ניתן לצפות בוידאו עם ההרצאה בשלב הזה (עד לפני שבוע זה היה אפשרי).
אתמול אחה"צ ראיתי את הסטטוס של ערן גפן שסיפר שהוא עולה על טיסה מניו-יורק ללוס אנג'לס וסיפר שיש לו אינטרנט אלחוטי במטוס.
מייד התקשרתי אליו בסקייפ וניהלנו שיחת וידאו חלקה תוך כדי כך שהוא נותן לי להציץ מהנוף דרך החלון.
אינטרנט אלחוטי במטוסים זה לא דבר חדש. הניסיונות הראשונים היו לפני שנים רבות וכנראה שהקדימו את זמנם. גם באל-על היה אינטרנט במטוסים שהופסק כמו גם בחברות תעופה רבות אחרות.
אבל בתקופה האחרונה, לאט לאט, יותר ויותר חברות תעופה מספקות אינטרנט אלחוטי לכל המחלקות בעלות סבירה של 5-10$.
אפשר להתווכח אם זה טוב או רע (אני מודה שאני אוהב את הניתוק שיש מהעולם למשך כמה שעות), אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שיש כאן הזדמנות יוצאת דופן לסוג חדש של אפליקציות.
אחרי השיחה עם ערן, כתבתי את הסטטוס הזה ואז התחיל דיון מרתק ביישומים שאפשר לפתח כדי לעשות מהפיכה בחווית הטיסה.
הנה כמה דוגמאות (אתם מוזמנים להציץ בסטטוס ולראות עוד רעיונות וגם מי כתב כל רעיון).
* חיפוש פרטנר למונית אחרי הנחיתה. לרווקים – חיפוש פרטנר לדייט בשחקים.
* היכרות עם נוסעים אחרים במטוס בהתאם לתחומי העניין המקצועיים או האישיים שלהם. אפשר לחבר את זה ל-Linkedin ובצורה אוטומאטית לראות מי עוד במטוס עוסק באותו תחום.
* משחק לדירוג של הדיילים והטייס. הזוכה מקבל לייק. תחרות מי נרדם ראשון 🙂
* החלפת עיתונים ומגזינים.
* לעשות קניות בדיוטי פרי דרך המחשב. בארה"ב אפשר לקנות בדיוטיפרי ולקבל את המוצר בדואר.
* Augmented Reality בשילוב עם Google Earth שמאפשר להציץ לכיוון תחתית המטוס ולראות מעל מה בדיוק טסים. אפשר גם לטייל באיזור.
* וכמובן שכל המושג "מחשוב ענן" תופס משמעות חדשה שנמצאים ממש בתוך הענן…
אני בטוח שיש עוד המון רעיונות. יש יזמים בקהל? אני מריח סטארטאפ…
טיסה נעימה.
את הפוסט הזה אני כותב בגובה 10,000 מטר בדרך חזרה מניו-יורק לת"א.אתמול הגשמתי חלום.
עליתי על הבמה באירוע שנקרא TED Full Spectrum Auditions והעברתי TED Talk מול קהל של כ-200 טדסטרים (אנשים שהשתתפו בעבר ב-TED).
בשבועיים האחרונים, אנשים שראו אותי כל כך מתרגש הציעו לי לקחת כדורי הרגעה.
ואני… הסתובבתי שם בשיא ההתרגשות וכל מה שרציתי זה לחוות את ההתרגשות הזאת במלואה.
התרגשות נפלאה, תחושה עילאית של הגשמת חלום.
בסוף ההרצאה, כשעמדתי מול הקהל תוך כדי מחיאות הכפיים הסוערות, הרגשתי שזה זה. זה בדיוק מה שחלמתי שיקרה.
ואז, תוך כדי שאני יורד מהבמה, החבר'ה מטד הכינו לי משהו שהפתיע אותי לחלוטין…
בסוף האירוע ניגשו אלי המנהלים של TED ומשתתפים רבים נוספים ואמרו שזאת היתה הרצאה יוצאת מהכלל, ראשונה מסוגה בטד ובהחלט גרמה להם לחשוב.
אז הנה הווידאו עם ההרצאה שלי (תקפצו לדקה 58:00):
הלקח החשוב ביותר שיש לי מכל החוויה הזאת היא שכל אחד צריך לחלום ובגדול. עזבו אתכם מסיסמאות בומבסטיות, פשוט תחלמו על משהו ספציפי שאתם רוצים להגיע ולעשות.
ואז… הקסם האמיתי מתרחש כאשר תספרו ת החלום שלכם לחברים שלכם. ואם יש לכם כמות גדול של חברים/מכרים במדיה החברתית, תופתעו לגלות עד כמה הם נכונים לעזור לכם להגשים את החלום.
עזבו אתכם מסטטוסים בסגנון "התעוררתי" ותחשבו יותר בכיוון של "החלום שלי הוא ___".
שוב תודה לכל אלו שעזרו בבניית המצגת ובכל התהליך שעברתי בהכנות.
אל תפסיקו לחלום…
אני כבר מתחיל לבשל את החלום הבא!
בחודשים האחרונים סיפרתי על החלום שלי להציג ב-TED, הבמה הגדולה והמכובדת בעולם להצגת רעיונות מעניינים. כך זה נראה:
לפני כשלושה שבועות, מאיה אלחלל-להבי (שהיתה שותפה לניהול TEDxTelAviv) כתבה על ה-Wall שלי בפייסבוק ש-TED עורכים מיונים למרצים חדשים.
השלב הבא היה להגיש לצוות של TED וידאו באורך דקה שמסביר מה הרעיון שלי למצגת.
דקה! לא שנייה יותר.
בדקה הזאת התבקשתי להסביר את הרעיון ולהציג אותו בצורה מעניינת, כדי לבלוט אל מול כל המתמודדים האחרים מהעולם.
החלטתי לדבר על קבלת החלטות בחיים, על בסיס חכמת ההמונים. במקרה הזה, ההחלטה לחשוף את החלום שלי גרמה ללא מעט אנשים לרצות לעזור לי להגשים אותו.
וזה האודישן ששלחתי, קטע וידאו בן דקה:
ביום שישי האחרון קיבלתי את המייל הבא שגרם ללב שלי להחסיר פעימה…
We got hundreds of submissions. From this group, we've narrowed it down to 17 and we are pleased to inform you that YOU have been chosen to present live as a finalist
ברוח כוכב נולד, הודיעו לי שהתקבלתי לנבחרת. רק שבמקרה הזה אני לא צריך לשיר (וטוב שכך…).
מדובר בנבחרת של 17 פיינליסטים שמגיעים לניו-יורק להציג בפני הצוות של TED ומול קהל של משתתפי TED לאורך השנים. הנה ההודעה המפורטת בבלוג של TED.
בהמשך הם גם הציעו שיהיה לי בלוג שכתוב באנגלית (מתבקש). אז קבלו את הבלוג החדש שלי באנגלית.
בכל מקרה, אני צריך להכין מצגת באורך 5 דקות!…
בזמן הזה אני צריך להציג את הרעיון, לספר סיפור ובעיקר לרגש.
יש לי כמה כיווני מחשבה אבל אני חושב שגם במקרה הזה אני קודם כל אקשיב לכם. אם יש לכם רעיונות ועצות שיעזרו לי לבנות הרצאה באורך 5 דקות שתגרום לצופים להגיד וואו, זה הזמן שלכם לעזור בעצות טובות.
אם הכל יהיה בסדר ולא יהיו שינויים של הרגע האחרון (טפו טפו), בעוד שבועיים אני עולה על טיסה לניו-יורק להגשים את החלום שלי. לא משנה מה תהיה התוצאה, יום יבוא ואגיד לנכדים שלי שסבא שלהם לא פחד לחלום ובגדול.
תודה…