בשבועות האחרונים אני בקושי מצליח להתאפק מלספר לכם על חלום חדש שנולד לאחרונה ויוצא לדרך במסע הזה.
רקע קצר.
לפני כמה שנים אמרתי לכם שאני חולם להרצות בטד. לא היה לי מושג איך לעשות את זה ועשיתי את זה בזכותכם. לאחר מכן אמרתי לכם שאני חולם לכתוב ספר. מעולם לא כתבתי ספר ולא היה לי מושג מה יהיה בו. ואתם באתם לעזרה ויצרנו אותו ביחד.
אז עכשיו תרשו לי לספר לכם על חלום חדש שנולד בזכות חברי היקר דני דויטש – לעשות סרט דוקומנטרי על תופעת חכמת ההמונים.
נפגשנו עם ערוץ 8 שהתלהבו מאוד מהרעיון וגם נתנו את המימון ההתחלתי. הם גם הכירו לנו 2 במאים נפלאים ומוערכים. הראשון שהצטרף אלי למסע הזה הוא דני דויטש שזכור לרבים מכם מחדשות ערוץ 2 (הכרנו בכתבה שהוא עשה עלי לאולפן שישי).
עכשיו, כשאנחנו בצוות מלא, אני נרגש לספר לכם על חלום חדש שנולד עכשיו ואני כל כך שמח לקחת בו חלק. פרויקט שדורש תקציב גדול (מישהו רוצה להשקיע? באמת) תחקיר, צילומים ועריכה.
סרט דוקומנטרי שמטרתו להציג את תופעת חכמת ההמונים, לרגש ולעורר השראה על מנת שאנשים נוספים יעשו שימוש בחכמת ההמונים לשנות את חייהם.
מה יהיה בסרט?
אין לי מושג.
בדיוק כמו שלא היה לי מושג כאשר הכנתי את ההרצאה לטד ולא היה לי מושג כשהתחלתי לכתוב את הספר.
אם יש לכם רעיונות, כולנו נשמח לשמוע. כולם עכשיו בחדר ואנחנו מצלמים בין היתר גם את התגובות שלכם לסטטוס הזה. מי יודע, אולי הרעיון שלכם יהיה הסיפור המרכזי בסרט!
ממתינים לשמוע מה אתם חושבים ואת הרעיונות שלכם.
הנה כמה תמונות מהצילומים בימים האחרונים.
אני עכשיו בטיסה מבוסטון לסן פרנסיסקו (6 וחצי שעות).
זאת הפעם הראשונה שיש לי קצת זמן לכתוב ולספר לך מה עבר עלי בימים האחרונים, וזה לא מעט…
בואו נחזור רגע שלושה ימים אחורה, לניו-יורק.
נסענו ברכבת ל-Long Island לפגוש את ג'ף פולבר לשיחה על Crowdsourcing. ביקרנו אצלו בבית, טיילו בפארק קרוב ומצאנו את עצמינו על נדנדה בגן משחקים…
תוך כדי השיחה, ג'ף פתאום אומר לנו: "אתם יודעים? יש שיר אחד שהמילים שלו מתארות בצורה מאוד מדויקת את תופעת חכמת ההמונים והקשר שלה להגשמת חלומות".
"איזה שיר?" שאלתי בסקרנות.
הוא ענה: "Sweet Dreams" של יוריתמיקס ומתחיל להקריא את חלק ממילות השיר:
Sweet dreams are made of these
Everybody's looking for something.
Some of them want to use you.
Some of them want to be used by you.
Some of them want to abuse you.
Some of them would be abused.
מאז, תוך כדי המסע הזה, השיר מלווה אותי כל הזמן.
למחרת היו לנו שעתיים אחרונות במנהטן. החלטנו להוריד את ארוחת הערב של אתמול (לידיעת הדיאטנית – אי אפשר להיות בניו-יורק בלי לאכול New York Cheese Cake, פשוט אי אפשר!) ויצאנו לריצה על גדות ההאדסון.
לאחר מכן עלינו על הרכבת לבוסטון.
את הערב פתחנו בצאת לארוחת ערב אצל יפתח ויזל.
אני מכיר את יפתח היכרות קטנה. כשהוא ראה שאני מגיע, הוא כתב "בואו אלינו לארוחת ערב. אני מכין משהו קטן"…
דיאטנית, את עוד כאן? אם כן, עזבי, לכי לקרוא משהו אחר. חבל עליך, באמת.
היו שם סטיק פילה, שיפודים עסיסיים, חזה עוף, סלטים, מה לא.
"משהו קטן".
משם נכנסנו לרכב שלו (לא קשה לזהות) ונסענו לאולם ההרצאות של ארגון ה-IAC Boston לישראלים שגרים באיזור.
מכל ההרצאות במסע הזה, בזאת הרגשתי קצת כמו בהופעת סטנדאפ. הקהל צחק כמו שאף פעם לא ראיתי. זה היה ערב נפלא ומרגש מאוד.
למחרת (אתמול) היה אחת הימים העמוסים והמרתקים ביותר בביקור.
את הבוקר פתחנו במשרדים של TripAdvisor.
לובי יפה ובו מחלקים לכל מי שרוצה קוביה הונגרית ומדבקות ממותגות (מתנות לילדים.
על הקירות תמונות ענקיות ממקומות שמופיעים ב-TripAdvisor.
ינשופים מכל עבר.
בפינות הקפה יש תמונות עם משפטים קצרים של עובדי החברה ובהם תשובה לשאלה "למה את/ה אוהב/ת לטייל?".
התשובה הזאת תפסה לי את העין.
לוח ההודעות האלקטרוני קורא לעובדים לנצל את התקציב שכל אחד מהם יכול לקבל (5000$! בשנה) לפיתוח אישי.
לייק.
הם קנו עותקים של הספרים למשתתפים בהרצאה.
לייק נוסף.
TripAdvisor זאת אחת החברות המובילות בעולם שעושות שימוש בחכמת ההמונים, חברה שהצליחה לשנות תעשייה שלמה ולגרום לאנשים לעשות שימוש בחכמת ההמונים בכל מה שקשור לחופשות שלהם.
השיחה איתם בסוף ההרצאה היתה מרתקת. הם התעניינו כצד עליהם לעשות שימוש בחכמת ההמונים כדי לגרום ליותר אנשים לכתוב Reviews, לוודא שאיכות ה-Reviews גבוהה ועוד.
בסוף נשארתי לחתום על הספרים. זה עדיין מוזר לי… מתי יגיע הרגע שבו לא אהיה נבוך לחתום על הספר שלי?…
משם לקחנו מונית ל-MIT Media Lab.
MIT Media Lab זה ה-Mecca של עולם הטכנולוגיה. המקום שבו לחוקרים יש תקציבים אינסופיים לשחק. המקום שבו מפתחים היום את מה שכולנו נראה בעוד 5-10 ו-20 שנה. הם פיתחו את מסך ה- Multi Touch 20 שנה לפני שסטיב ג'ובס השיק את ה-iPhone הראשון.
עכשיו ברשותכם, כמה מילות אזהרה.
אני חולה על המקום הזה.
כאשר נכנסו לבניין, היה לי עור ברווז.
קשה לי לתאר כמה המקום הזה מיוחד ויוצא דופן. אם יש מקום שבו הייתי רוצה לעשות פוסט דוקטורט או Fellowship זה כאן.
טל אחיטוב קיבלת את פנינו. טל הוא סטודנט ישראלי ששמע שאני מגיע וכתב לי: "אתה חייב לבוא ל-Media Lab". אני חושב שזאת היתה ההודעה אליה הגבתי הכי מהר אי פעם!
הקמפוס של MIT יפה (אם כי לא מדהים כמו קמפוסים אחרים בהם ביקרנו).
בכניסה הראשית שלט שמזמין את כולם להרצאה שלי.
לייק.
בשעות הקרובות עשינו סיור במעבדות, פגשנו חוקרים, סטודנטים, פרופסורים, מה לא.
תכירו לדוגמא נטאשה. חוקרת באחת המעבדות שבוחנת את ההשפעה של מחשוב לביש על חיינו.
יש לה על הגוף 2 חיישנים שבודקים את מצב החמצן בעור, חגורה שמחוברת לבטן (שלא רואים) ומודדת את פעילות המעיים, מצלמה קטנה שמקליטה וידאו כל הזמן על החולצה ועוד ועוד. אה כן, יש לה גם שעון חכם, אבל זה Old News.
אחרי הסיור המרתק, חשבתי שאולי כדאי שאמצא שק שינה ופשוט אשאר לגור שם.
זוכרים את הפרק של סיינפלד שפשוט הגיע למקום עבודה כל בוקר (I just show up every morning).
זה מה שאני צריך לעשות. פשוט להגיע כל בוקר, להגיד Good Morning ולהתחיל לשחק.
בשלב הזה שתיתי כוס קפה (בוא נגיד שהם חזקים יותר בגאדג'טים) והתכוננתי להרצאה.
אם מישהו היה מודד את ה-IQ של כל המשתתפים בהרצאה, המכשיר שלו היה מתפוצץ.
המשתתפים שאלו שאלות שונות לחלוטין מאלה שאני מכיר. כל שאלה יכולה להיות שאלת מחקר לדוקטורט.
היתה שיחה מרתקת ונפלאה. אחת החוויות הנפלאות ביותר במסע הזה.
כשאשר שאלתי אותם "למי יש חלום?" כולם הרימו יש ואז רבים אמרו "החלום שלנו זה להיות כאן!"
תוך כדי שאני משוחח עם אנשים שנשארו לשאול אותי שאלות, טורי מהקונסוליה הישראלית לחשה לי באוזן: "ליאור, ההרצאה הבאה מתחילה עוד 20 דקות ויש לנו נסיעה של 10 דקות".
(עכשיו אתם מבינים למה לא כתבתי ביומיים האחרונים?)
לבשתי את הג'קט תוך כדי שאני נזכר בסרט סופרמן (עליו סיפרתי למשתתפים כמה דקות קודם לכן).
נסיעה קצרה בחזרה למרכז העיר לבניין מדהים שבו נמצא ארגון Cambridge Innovation Center, מרכז ליזמים שפועלים בבוסטון.
זאת היתה אומרה להיות הרצאה קטנה עד שלפני כמה ימים Eventbrite (אתר פופולארי לאירועים) בחר בהרצאה הזאת כהרצאה המעניינת ביותר בבוסטון בחודש מאי.
תוך כמה שעות האירוע הפך להיות Sold Out.
שלט יפה קיבל את פנינו.
הגענו בדיוק כאשר השמש שקעה מכל הבניינים של בוסטון.
הכיבוד היה חומוס. יותר נכון, הומוס. ביחד עם משהו לא מזוהה ללא גלוטן (וללא טעם).
ויתרתי על ה-הומוס. אני את ה-הומוס שלי אוכל אצל אבו חסן. עם פיתה מלאה בגלוטן. המון גלוטן!
ההרצאה היתה כיפית. קהל חם ואוהב. אם בניו-יורק כולם היו בגישה של "Who are you?", כאן הגישה היתה "It's so nice to see you".
בסוף האולם היתה חנות ספרים מקומית שהציע את הספר למכירה. זאת פעם ראשונה שאני בהרצאה שבה מוכרים את הספר שלי.
נלחצתי.
מה יהיה אם בסוף אף אחד לא יקנה את הספר? זה אומר שהנושא לא כל כך מעניין, לא?
לשמחתי רוב המשתתפים נשארו וקנו עותק של הספר וביקשו חתימה.
לא ברור לי למה זה ממשיך להביך אותי. מישהו מוכן להסביר לי?
ואז ניגשו אלי גבר ואישה ואמרו:
"ליאור, קנינו את הספר שלך ביחד. אנחנו לא מכירים. אבל כאשר כל אחד מאיתנו שאל אותך שאלה, הבנו שאנחנו מתעניינים בנושאים משותפים. לכן קנינו את הספר ביחד על מנת שזה יכריח אותנו להמשיך ולשמור על קשר. האם אתה מוכן לחתום לנו על הספר? אבל אנא ממך, תקדיש אותו לשנינו ביחד".
איזה מקסימים! הקדשתי להם את הספר וביקשתי שנצטלם.
בסוף היום הזה היה לי כל כך הרבה אדרנלין בגוף אז המשכנו למלון ברגל תוך כדי שאנחנו מסתובבים במרכז בוסטון. עיר פשוט יפהפיה וגם מזג האויר מושלם (אחרי חורף של 20- מעלות!).
פתאום אנחנו רואים מסעדה מפוצצת עם מוסיקה קצבית והמון סינים בפנים.
נכנסנו.
מסתבר זאת מסעדה מונגולית. לא הבנו כלום בתפריט אז בדקנו ב-Food Spotting מה המנה הכי מומלצת. מנת חכמת ההמונים. המנה היא Hot Pot.
למי שלא מכיר, זאת קערה שמונחת על משטח חימום ומכילה 2 מרקים מבעבעים. בצד יש רצועות סטיק סירליון שמכניסים לבישול קצר ואז מוסיפים רטבים (חריפים אש).
תקשיבו, הדבר הזה טעים משהו משהו.
דיאטנית שלי – את עדיין כאן? אם כן, אז עכשיו את חייבת להיות מרוצה ממני. אכלתי נודלס, ירקות וקצת בשר.
כל הדרך חזרה נזכרתי בקינוח בננות מ-Nobu. איזה קינוח זה היה…
היום בבוקר ארזנו ויצאנו לכיוון שדה התעופה.
עכשיו אני במטוס בדרך לחוף המערבי כדי לספר גם להם על Mindsharing.
זהו. חצי מהמסע מאחורי ואני נהנה מכל רגע.
לא יכולתי לדמיין מסע יותר מהנה מזה.
תודה לכולם על התגובות! אל תשכחו – אני כאן בזכותכם ומרגיש חובה גדולה לכתוב לכם ולהודות לכם על כל מה שקורה לי.
תודה!
נ.ב. העדכון הבא יהיה מרגש במיוחד.
היום הזה אמור היה להיות רגוע.
הרצאה בקונסוליה הישראלית בניו-יורק, ראיונות ומענה לשאלות של עיתונאים (הנה לינק לדוגמא לכתבה ב-Huffington Post).
ואכן זה התחיל רגוע, אבל אז קרו כמה דברים בלתי צפויים.
את הבוקר פתחנו בגילוח ב-New York Shaving Company. מעולם לא התגלחתי אצל ספר מקצועי ודני אמר שזאת חוויה נפלאה שאני חייב לנסות.
תכירו את חיים. ספר יהודי ממוצא רוסי שעוסק במקצוע כבר 30 שנה.
כאשר גבר זר מצמיד סכין חדה לפנים שלי זאת בהחלט הרגשה מיוחדת. התמסרתי לחוויה תוך כדי שאין ספור קרמים, שמנים, מגבות וכמובן הרבה קצף עוטף את פני.
שאלתי את חיים "תגיד, אתה עדיין אוהב לגלח גם אחרי 30 שנה במקצוע?".
הוא ענה: "בוודאי!" בהתלהבות.
אז שאלתי אותו למה?
הוא ענה: "כי אני אוהב שקט וכשעובדים רק עם גברים, יש הרבה שקט!".
בשלב הזה הבנתי שכנראה שאני מדבר יותר מידי ושתקתי 🙂
בסוף הוא הוציא בקבוק ויסקי מאיזה חדרון קטן, חייך ואמר: "ועכשיו נשתה לחיים".
זאת היתה חוויה נפלאה. העור שלי היה חלק יותר מאשר ביום שבו נולדתי.
בדרך לקונסוליה הישראלית עברנו ליד בניין האומות המאוחדות. ניגשתי לשומר ושאלתי אותו אם אפשר להיכנס והוא אמר שיש תור ארוך, ובכלל חייבים להזמין כרטיסים מראש אם רוצים ממש להיכנס לתוך הבניין.
דני אמר: "איזה כיף זה היה יכול להיות לעמוד מעל דוכן הנואמים באולם המליאה!" אז עניתי לו: "זה באמת משהו מיוחד, אבל אין סיכוי שזה יקרה! לא לי ולא לך".
בהמשך הדרך עצרנו בגינה ציבורית קטנה.
השלט הזה תפס את תשומת ליבי. שלט שבו קוראים לתושבים לקחת חלק בשתילת פרחים בגינה. איזה יוזמה נפלאה שפותחת פתח לפעילות משפחתית עם ילדים וגיבוש של תושבי השכונה. מקסים.
הגענו לקונסוליה הישראלית בהזמנת עידו אהרוני, קונסול ישראל בניו-יורק.
להרצאה הגיעו עובדי הקונסוליה, המשלחת הישראלית לאו"ם ומשלחת משרד הבטחון. קבוצה מקסימה של אנשים שמייצגים את האינטרסים של ישראל בניו-יורק.
קשה לי להסביר במילים את תחושת הגאווה והזכות הגדולה שאני מרגיש בימים האחרונים כמי שמייצג, גם אם בקנה מידה קטן, את ישראל. התרגשתי מאוד לעמוד עם דגל ישראל לצידי אל מול עובדי הקונסוליה.
ההרצאה היתה אחת המיוחדות והנפלאות שהעברתי אי פעם.
בסופה הנושא עליו כמעט כולם שאלו שאלות היה הגשמת חלומות. דיברנו על החלומות שאפשר לחלום ולהגשים בעיר המטורפת הזאת שבה הכל אפשרי. דיברנו על האנשים מסביבנו שהאהבה שלהם עוצרת אותנו מלחלום בגדול כי הם חוששים שנכשל. דיברנו על טראומות שיש לנו כילדים כשמישהי קרוב אלינו אומר לנו שאין לנו סיכוי.
דני אמר בסוף שהוא ראה כמה מהמשתתפים מזילים דמעה. גם אני התרגשתי מאוד.
בסוף ההרצאה ניגשה אלי בחורה נחמדה מאוד בשם מירב טוראל שעובדת במשלחת הישראלית באו"ם ושאלה: "תגידו, בא לכם לקפוץ לביקור בבניין האו"ם?"
ניגשתי לדני ואמרתי לו: "דני, אתה זוכר איך לפני שעתיים חשבנו שאין סיכוי שנוכל להיכנס לבניין האו"ם? אז זהו…. אנחנו הולכים עכשיו לשם".
בשלב הזה אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן.
דיברנו על הקשר בין חכמת המונים למה שקורה בבניין הזה. הסברתי לה שלפי עקרונות חכמת ההמונים, במקום שבו כל כך הרבה מניפולציה שמבוססת על אינטרסים מנוגדים, אין סיכוי לייצר חכמת המונים.
האו"ם זה אולי רעיון יפה ובניין מרשים, אבל במבחן המציאות, הרעיון פשוט לא עובד.
באולם מועצת הביטחון הכרזתי על Mindsharing כנכס אסטרטגי 🙂 וברחתי משם לפני שיגיע מאבטח לגרש אותי…
זה הנוף מהמרפסת של הבניין.
השטח בתוך בניין האו"ם הוא שטח שבו לא חל החוק האמריקאי. מירב סיפרה לנו על דיון שהתקיים שבו רצו להגדיל החל מאיזה גיל מותר למכור אלכוהול בבר של הדיפלומטים. האם בגיל 18 כמו במדינות רבות? או אולי בגיל 21 כמו במדינות אחרות?
לאחר מכן ישבתי לשיחה עם יותם גורן, מזכיר המשלחת הישראלית באו"ם לשיחה מרתקת על הקשר בין חכמת המונים לבין גיבוש אסטרטגיה מדינית וקבלת רעיונות יצירתיים להתמודדות בזירה הבינ"ל.
בתוך ומחוץ לבניין מסתובבים המון טיפוסים יוצאי דופן, כמו הצ'יף הזה. הוא סיפר שהוא ביג צ'יף מהמקום שבו הוא הגיע ושאין לי מושג איפה זה.
משם המשכתי לספרייה העירונית – The New York Public Library.
ניגשתי לספרנית ושאלתי בלחש: "יש לכם אולי את הספר Mindsharing?"
חיפוש קצר במחשב והיא עונה: "כן! זה ספר חדש, בדיוק קיבלנו אותו" ומראה לי את תוצאות החיפוש על גבי מסך המחשב.
אמרתי: "איזה יופי. איפה אפשר למצוא אותו?"
ואז היא קמה מהכיסא והתחילה ללכת לעבר הכניסה לבניין.
חשבתי שזה מוזר… האזור שבו נמצאים כל הספרים נמצא בתוך הספרייה ולא בכניסה.
ואז אנחנו מגיעים לדוכן הבולט ביותר בכניסה לבניין, היא מצביעה עליו בשמחה ואומרת:
This is your book is. You should be proud.
הרגשתי שוב כמו ילד קטן שלא מאמין במתרחש מסביבו.
ישבתי לנוח בתוך הספרייה ואז אני מקבל וידאו עם אורי ואספי שאומרים לי כמה הם מתגעגעים אלי ואוהבים אותי והרגשתי מחנק בגרון. כמה שאני מתגעגע אליהם….
בדרך חזרה למלון עברתי ליד התיאטרון שבו מציגה ההצעה הכי חמה בעיר – Fish in the Dark שכתב לארי דיוויד היוצר של סיינפלד והוא גם משחק בה בתפקיד הראשי. בחודש האחרון עשיתי כמה מאמצים להשיג כרטיסים ללא הצלחה.
אמרתי לעצמי, ננסה לבדוק, מקסימום נצליח. שאלתי בקופה "יש אולי במקרה כרטיסים להצגה הערב?". הוא חייך ואמר "כן. לפני דקה קיבלנו ביטול של 2 כרטיסים בשורה חמישית באמצע".
ולסיום, עדכון קטן לדיאטנית שלי. את הערב סיימנו ב-Nobu כאשר זה מונח לפנינו (Soy Caramelized Banana, Candied Pecans, Malaga Gelato).
סוף מתוק לעוד יום מדהים.
לפני העדכון היומי, אזהרה. יש לי חולשה לאונ' קולומביה.
לפני שהתחלתי את לימודי הדוקטורט, החלום היה לעשות את הדוקטורט בקולומביה. אחרי שהבנתי שלא אוכל לקבל הכרה בתואר השני מהטכניון, הבנתי שזה יהיה חלום שלא מתגשם.
אני מאוהב בקמפוס ואפשר להגיד שגם מקנא קצת במי שלומד ומלמד שם…
אז לפני קולומביה, כך התחיל הבוקר.
ריצת בוקר בסנטרל פארק (להוריד את ההמבורגר של הערב הקודם). מאז שהתחלתי לרוץ אני מפנטז על ריצה בסנטרל פארק. זאת חוויה פשוט נפלאה. מזג אויר קריר בבוקר, הכל פורח ואלפי אנשים רצים בנוף מושלם.
כאשר סיימנו את הריצה, ראינו מולנו את חנות ה- Apple Store שצמודה לסנטרל פארק. לא נכנס לבדוק את ה-Apple Watch?
אז לא רק בדקנו, גם מדדנו את הגרסה שעשויה מזהב ועולה בסה"כ 12,000 דולר. שאלתי את הנציג מי המשוגע שקנה שעון אפל ב-12,000 דולר והוא אמר שספייק לי הגיע להתעניין.
לידיעת הדיאטנית שלי: ליד ה-Apple Store עצרנו לארוחת בוקר וראינו את הפנקייקים האלה. לא נאכל אותם? אז אכלנו!
את המשך היום הקדשתי לראיונות ומענה על שאלות של עיתונאים. זה כיף גדול לראות עיתונאים שקוראים את הספר וכותבים עשרות שאלות, חלקן מפילות אותי מהכיסא.
לקראת הצהריים הגענו לאוניברסיטת קולומביה.
ראל פוגל, סטודנט ישראלי מקסים שלומד תואר שני במדעים אירח אותנו לסיור בקמפוס.
הכל פורח, סטודנטים שוכבים על הדשא ונהנים משמש אביבית נעימה. הנה כמה תמונות.
עצרנו בקפיטריה. שאלתי אם יש דיאט קולה והמוכרת ענתה: "לא, אבל יש לנו קולה אורגאנית". קולה אורגאנית? האמריקאים האלה שיהיו בריאים.
ואז הגענו להרצאה בפני סטודנטים וחברי סגל. אני חייב להודות שזה היה הקהל ששאל את השאלות החכמות ביותר שנשאלתי מעולם. אנשים פשוט מבריקים.
ואז דיברתי קצת על החוצפה הישראלית. תוך כדי שכולם חייכו, סטודנט אחד מחא כפיים בעוצמה.
אז שאלתי אותו האם הוא ישראלי?
והוא ענה: "לא".
אז שאלתי אותו: "מותר לשאול מאיפה אתה?"
והוא ענה: "אני מאיראן. נולדתי בטהרן ועכשיו אני לומד כאן". והוא הוסיף ואמר: "ומי שיושב לידי זה החבר הכי טוב שלי, סשה מישראל!".
הקהל כולו מחא כפיים וזה היה רגע מרגש מאוד.
הוצאתי מהתיק את הספר שלי, כתבתי לו הקדשה והענקתי לו אותו במתנה.
אז תרשו לי להכיר לכם את מייסם, סטודנט איראני פשוט מקסים.
את הערב סיימנו בארוחת ערב אל מול השקיעה הנפלאה הזאת מברוקלין.
שבת שלום 🙂
לפני שאתאר לכם את אירועי היום, תרשו לי לחזור רגע לכמה רגעים מיוחדים אתמול.
מסיבת ההשקה של הספר בחסות ארגון ה-IAC היתה חוויה כל כך מיוחדת שאני חייב לשתף אתכם בכמה מהרגעים המיוחדים שהתרחשו שם.
בראש ובראשונה, אני מרגיש שיש לי מזל גדול שחוויתי את היום הזה עם איילה ומאיה שלי. הם, ביחד עם אורי ואספי הם האושר הגדול ביותר של חיי.
רוני דויטש המקסים שיזם את האירוע ופתח אותו ריגש את הקהל כאשר סיפר איך היכרנו. לפני שנתיים, כאשר חזרתי מ-TED בקליפורניה (כצופה), עצרתי בניו-יורק לכמה שעות עד טיסת ההמשך בחזרה לארץ.
כתבתי סטטוס בפייסבוק שאני במנהטן לכמה שעות וביקשתי המלצות מה לעשות.
את רוני לא הכרתי באופן אישי (מה שנקרא Weak Ties). הוא כתב לי "אם בא לך, אתה מוזמן לקפוץ למשרד שלי לארוחת בוקר". עניתי לו "בשמחה" ונסעתי למשרד שלו שהיה בבנין Bank of America עם נוף עוצר נשימה לכל מנהטן. אכלנו ארוחת בוקר טובה תוך כדי שהכרתי אדם מרתק ונפלא.
אתמול רוני אירח אותי לאירוע מרשים והכל בזכות פייסבוק והעוצמה של הקשרים החלשים שהיא חלק מרכזי מהסיבה שחכמת ההמונים עוצמתית כל כך ברשתות החברתיות.
לחתום על 150 ספרים זאת אחת ה"מטלות" הכי כיפיות שאפשר לדמיין!
זה היה אירוע קסום ומרגש, אחד המרגשים ביותר שחוויתי אי פעם. זכות גדולה.
תודה לרוני, שרון וכל הצוות הנפלא ב-IAC על האירוח הנפלא. תודה לנעמי הירשמן-נווה שצילמה את התמונות הנפלאות האלה. אם אתם מחפשים צלם באיזור ניו-יורק, אל תהססו לפנות אליה. הנה לינק לעמוד שלה בפייסבוק.
תובנה נוספת. ההרצאה אתמול באירוע הבכירים של פורום ה-CIOs הבהירה לי שוב שלא משנה כמה האנשים בכירים, כולם, אבל כולם, רוצים לשמוע סיפור מעניין. לא מצגות עמוסות במידע, לא נתונים משעממים. סיפורים!
ועכשיו לאירועי היום.
היום בבוקר הצטרף אלי למסע חברי הטוב דני דויטש לפרויקט חדש ונפלא עליו נספר לכם בקרוב.
ב-08:15 התייצבנו בבית קפה נחמד לארוחת בוקר שאירח ג'ף פולבר לכבוד השקת הספר. הגיעו כ-70 משתתפים שהתעניינו ושאלו שאלות מרתקות. לספר קוראים "אומנות ה-Crowdsourcing". אם יש מישהו בדרגת רב אומן, זהו ג'ף פולבר. אני אסיר תודה על נדיבות הלב שלו בתמיכה בספר החל מהשלבים הראשונים.
לאחר מכן הלכתי לפגישה לצילומים באיגוד הניהול האמריקאי.
נפגשתי עם מנהלת ההדרכה שלהם במשרדים שצופים לעבר Times Square. שאלתי אותה אם היא מעריכה את הנוף או שהיא כבר התרגלה אליו…
ולאחר מכן הצטלמתי לסרטון קצר שבו התבקשתי לספר על הספר ואיך חכמת ההמונים יכולה לסייע למנהלים ומנהיגים בעידן הדיגיטלי.
בצהריים, אחרי 4 ימים כמעט ללא שינה, ישנתי שנ"צ קצר. או כמו שקוראים לזה כאן, Power Nap. את זה לא צילמתי 🙂
אחה"צ נפרדתי מאיילה ומאיה שחוזרות לארץ ואני כבר מתגעגע אליהם ואל כל המשפחה והחברים בארץ.
בערב דני ואני יצאנו לארוחת ערב עם החבר היקר גדעון עמיחי.
גדעון הזמין לנו מקום במסעדת Hillstone ואמר: "כאן יש את ההמבורגר הכי טעים שאכלתי אי פעם!".
אחרי כזאת המלצה, הזמנו כולם את ההמבורגר, ומה אני אגיד לכם, החיים מתחלקים ל-2 חלקים, לפני שאוכלים את ההמבורגר הזה ואחרי שאוכלים אותו.
הורדנו חלק מהקלוריות בהליכה ברחובות ניו-יורק. מזג אויר נפלא, שמים בהירים ומראות מקסימים.
ב-Times Square יש את שלט הפרסומת היפה ביותר שראיתי מזה זמן רב. שלט שעומדים מולו המוני אנשים מחייכים שלוקחים חלק בפרסומת.
מדובר בקמפיין שנקרא Love Is On של Revlon.
מידי כמה דקות, על גבי השלט הענק מוצב וידאו של האנשים שעומדים מול השלט. ואז המצלמה מתקרבת לחלק מהאנשים ויש ספירה לאחור תוך כדי שכתוב על המסך "Kiss".
אנשים מתחבקים ומתנשקים וצופים בעצמם על גבי השלט ולאחר מכן גם באתר האינטרנט של הקמפיין.
אהבתי.
להתראות בעדכון מחר 🙂
לכל אחד מאיתנו יש כמה ימים מיוחדים שהוא נוצר לעצמו במשך השנים. עבורי הימים האלה הם יום החתונה שלי והימים בהם נולדו הילדים שלי.
היום הצטרף יום אחד נוסף לרשימה הזאת.
אחרי שלוש שנים של כתיבה ועריכה, היום השקתי את הספר באופן רשמי בארה"ב.
כל כך הרבה קרה ביום אחד…
זה התחיל ב-06:45 בבוקר בפילדלפיה. בקושי הספקתי להתעורר ומייד חייגו אלי לראיון בתוכנית רדיו. תוכנית בוקר בסגנון של טל ואביעד בפילדלפיה.
בין עדכוני תנועה למבזק ספורט, העלו אותי לשידור לדבר על הספר החדש ולאחל לי בהצלחה בהשקה.
זה נשמע נוצץ אבל בפועל זאת רק שיחת טלפון מבית המלון…
יצאתי במהירות לתחנת הרכבת בדרך חזרה לניו-יורק. משהו מעניין שרואים ברכבת – אין יותר כרטיסים מודפסים. כולם מציגים את הכרטיס על מסך הטלפון
הכרטיסן עובר וסורק את כל הטלפונים.
לייק.
הגעתי לניו-יורק, החלפתי בגדים ורצתי להרצאה ב-CIO Summit של Landmark. 500 CIOs מהארגונים הגדולים ביותר בארה"ב התכנסו במרכז Time Warner המדהים. כולם מעונבים, רציניים, מדברים על Agile ו-Cloud Computing.
מסתבר שגם לאנשים מעונבים יש חלומות. היתה הרצאה נפלאה עם הרבה הזדמנויות שאולי יתפתחו לדברים מעניינים בעתיד.
משם החלטתי לקפוץ בחזרה לחנות Barns & Nobel בשדרה החמישית. אחרי ששלשום לא היה לי אומץ להגיד למוכרת שאני הסופר שעליו היא מדברת, הפעם אזרתי אומץ ואמרתי לה "את רואה את הספר הזה? אני כתבתי אותו!"
הרגשתי כמו ילד מתלהב ומלא גאווה ביצירת המופת שהוא צייר בפעוטון.
לשמחתי היא חייכה ואמרה "איזה יופי! אולי תחתום על הספרים שלך?"
אמרתי לה במבוכה "בשמחה אבל תסבירי לי מה אני צריך לעשות… זאת פעם ראשונה שלי"
הסבר קצר וחתמתי על הספרים.
אם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים שאעמוד במרכז Barns & Nobel בשדרה החמישית ואחתום על הספר שאני כתבתי הייתי אומר לו שילך לפסיכיאטר (ולא לפסיכולוג כי המצב דורש טיפול תרופתי!)
משם בחזרה למלון, מקלחת קצרה, החלפת בגדים והופ לרכבת התחתית לדרום העיר למשרדים של Outbrain.
Outbrain זאת אחת מחברות האינטרנט והפרסום המצליחות ביותר בעולם. ויש להם משרדים מדליקים לא רחוק מ-Union Square.
רונן קוהלר שעליו כתבתי בספר הזמין אותי להרצאה והרגשתי גאווה להציג בניו-יורק לעובדי חברה שנולדה מתוך חלום של חבר'ה ישראלים מוכשרים.
היה פשוט נפלא!
\
משם המשכתי לקראת האירוע הבא.
ראיתי בית קפה צרפתי נחמד אז ישבתי לשעה להכנות אחרונות לקראת האירוע הבא.
האירוע האחרון הוא האירוע אולי המרגש ביותר בכל מסע ההשקה – מסיבת ההשקה של הספר, אירוע שהפיקו בנדיבות רבה ארגון ה-IAC בניו-יורק.
אין לי מילים לתאר איזה ערב קסום ומרגש זה היה!
החברים מהוצאת הספרים Portfolio – Penguin באו לפרגן וגם הביאו 150 ספרים במתנה כדי שנחלק לכל אחד מהמשתתפים.
הקהל היה חם ואוהב.
ובסוף ההרצאה חתמתי על 150 ספרים!… איזה כיף.
תודה מכל הלב לרון דויטש, שרון עיני וכל הצוות הנפלא ב-IAC. אתם אלופים!
תוך כדי שכל זה קורה, ממשיכים להתפרסם Reviews, ראיונות וכתבות. אני כבר לא מצליח לעקוב אחרי כל מה שקורה אז הנה רק כמה דוגמאות:
מעל 60 Reviews ב-Amazon (חפשו את ה-Review של אורי לוין אחד ממייסדי Waze. כמעט התעלפתי שקראתי). אם בא גם לכם לכתוב Review, זה ישמח אותי מאוד 🙂
סקירות של בלוגרים, כמו הסקירה הזאת שבה כתוב "Long story short — it's a fascinating book that reads like a fiction novel. "
וכמובן מאות אם לא אלפי תגובות בפייסבוק ובטוויטר. בא לי לחבק כל אחד מכם שכותב! תודה לכם.
את הערב סיימנו איילה ואני בהרמת כוסית אחרונה לפני שהיא ומאיה חוזרות מחר לישראל.
אספי הקטן דיבר היום עם איילה ושאל אותה אם בניו-יורק גם יש סוכריות על מקל…
עכשיו אחרי 1 בלילה. אני מת מעייפות אבל הבטחתי לעדכן אתכם והבטחות צריך לקיים, נכון?
אז אני יושב כאן, במרכז Time Square וכותב.
להתראות בעדכון מחר 🙂
היום החל המסע להשקת הספר בפילדלפיה.
אבל רגע לפני שאשתף אתכם בכל מה שעבר עלי היום (וזה לא מעט), סיפור קטן שקרה אתמול.
אני נכנס לחנות הספרים Barnes & Nobel בשדרה החמישית, ניגש למוכר ושואל בנימוס "האם הגיע לכם הספר Mindsharing?".
המוכר מחפש במחשב, מחייך ועונה:
"Is this from the author Lior Zoref?"
אני עונה "כן".
אז הוא אומר "בוודאי. זה מגיע אלינו למדפים בעוד יומיים, בדיוק כשאר הספר יוצא לאור".
רציתי להגיד לו בהתלהבות "זה הספר שלי!!! שומע? שלי!…" אבל התביישתי. הסתובבתי ויצאתי.
אחזור עוד יומיים… ובטח גם אז לא יהיה לי אומץ להגיד לו "זה שלי".
בערב איילה ואני עוד הספקנו לראות את ההצגה הקורעת מצחוק Something Rotten ונכנסתי לישון בסביבות חצות.
אבל עם כל האדרנלין בגוף, התעוררתי כבר ב-01:30 והתהפכתי במיטה עד 03:00 ואז החלטתי שלישון אני לא אצליח בלילה הזה.
אז יצאתי לתפוס מונית לתחנת הרכב.
למי ששואל את עצמו מה קורה ב-Times Square ב-03:30 לפנות בוקר, אז הנה התמונה. לא קורה כלום. חוץ מישראלי אחד מתלהב שלא מצליח להירדם.
04:40 ואני כבר על הרכבת בדרך לפילדלפיה.
אני מגיע בזריחה וליד המלון מנוסס בגאווה דגל ישראל.
על המעלית מופיע משפט חכם של בנג'מין פרנקלין.
התארגנות קצרה במלון, הליכה קצרה ואני מגיע לקונסוליה הישראלית של פילדלפיה שאירחה אותי ליום עמוס.
הבוקר נפתח בהרצאה לבכירים בארגונים מובילים בפילדלפיה לשיחה על חכמת המונים ושיווק.
תמונה מרגשת מאחורי…
לאחר מכן יש לי חצי שעה חופשית ואורן בן יוסף לוקח אותי לסיבוב קצר על המדרגות בהם צולמה סצנת הסיום המפורסמת בסרט רוקי ומצלם את התמונה שכל מי שמגיע למקום חייב לצלם.
משם אנחנו נוסעים לביה"ס במנהל עסקים באונ' טמפל להרצאה בפני סטודנטים.
אני מתרגש לראות את השלט שהכינו בכניסה והאדרנלין חוזר לזרימה מלאה.
אולם מלא בכ-300 סטודנטים סקרנים שבאו לשמוע את ההרצאה ושאלו שאלות נפלאות. איזה חוויה נפלאה.
בסוף הדיקן שואל מי רוצה להצטרף אליו ואלי לארוחת צהריים. 2 סטודנטים ראשונים מרימים יד ואנחנו צועדים לעבר מסעדת הסגל.
משם אני ממשיך לראיון רדיו עם Birtan Collier מ-WRDV-FM. חשבתי שאני מגיע לתחנת רדיו ומסתבר שהיא מקליטה את כל התוכניות שהיא מנחה מהבית שלה. היא התכוננה כמו שצריך והכינה 30 שאלות מעמיקות על הספר. הספקנו לעבור רק על חצי מהשאלות והיתה שיחה פשוט מרתקת.
בסוף הראיון היא אמרה שהיא כל כך נהנתה שהיא חייבת להראות לי קצת את העיר. יצאנו מהבית שלה לכיוון הבנין שבו נעשתה הכרזת העצמאות של ארה"ב. מה אני אגיד לכם, זאת הפעם הראשונה שלי בפילדלפיה והיא עיר יפהפיה. במיוחד עכשיו באביב שמזג האויר נפלא והכל פורח.
משם אני ממשיך למשרד יחסי הציבור Ceisler Media & Issue Advocacy לאירוע בלוגרים ועיתונאים.
כל אחד מהם קיבל עותק של הספר באדיבות הוצאת הספרים וניהלנו שיחה מרתקת על הקשר בין חכמת ההמונים לפוליטיקה, ממשל ופתרון סכסוכים.
חזרה למלון, מקלחת קצרה וארוחת ערב קסומה עם אלעד שטרומאיר סגן הקונסול הכללי ובן הזוג שלו אורן בן יוסף שהתחתנו לא מזמן בחתונה נפלאה שערך ראש עריית פילדלפיה.
זהו.
איזה יום נפלא.
מחר בבוקר, אחרי ראיון רדיו נוסף, אני חוזר לניו-יורק. מחר ההשקה הרשמית של הספר. יש 2 הרצאות גדולות ומסיבת השקה לספר.
כמו שאתם רואים, למרות העייפות, אני אשתדל כמעט כל יום לכתוב ולספר לכם מה עובר עלי.
חשבתי שאצליח לעשות את זה בעברית ובאנגלית אבל אני לא מספיק. אם יש מישהו עם אנגלית שפת אם שמוכן לעזור ולתרגם את הטקסטים לאנגלית מידי יום, שיפנה אלי ואני אהיה אסיר תודה לנצח 🙂
תודה לכולם על התגובות שלכם. אני קורא את כל התגובות! אמנם אני לא מספיק להגיב אבל דעו לכם שאני מרגיש שרבים מכם מלווים אותי כאן ונותנים לי המון אנרגיה.
ד"ש חם מפילדלפיה.
ליאור
אם יש משהו אחד שלמדתי ב-14 השנים בהם הייתי במיקרוסופט זה שהשקה צריך לתכנן.
עכשיו הניסיון שצברתי בתכנון אין ספור השקות וביקורים של בכירי החברה בא לעזרתי.
אבל הפעם לא נעזרתי בצוות גדול של עובדי מיקרוסופט. הפעם נוצר סביבי צוות שונה לחלוטין. המונים שמקיפים אותי מכל עבר. בבלוג, בפייסבוק בטוויטר ובכל מקום.
את רובכם אני מכיר היכרות קטנה אם בכלל. אבל ביחד אתם חכמים יותר מכל מי שאני מכיר ובוודאי שיותר ממני.
לכן החלטתי שאני חייב להשקיע את הזמן כדי לשתף אתכם בכל מה שעובר עלי. לתת לכם להרגיש הכי קרובים שיש תוך כדי שאני לא שוכח לרגע שאני כאן קודם כל בזכותכם.
ההשקה הרשמית של הספר בארה"ב נקבעה ליום שלישי ה-28 באפריל (אחרי שבועות ארוכים שבהם ניסינו למצוא תקופה שבה כדאי להשיק ספר, אין חג בארה"ב, אין חג בישראל, מזג האויר בסדר וכו').
אבל בימים האחרונים התחלתי לקבל תמונות של הספר מופיע במקומות רבים על פני הגלובוס.
בהונג-קונוג (פלי הנמר)
בסינגפור (אבישי פריז)
ובמקומות נוספים ברחבי העולם.
כולם כותבים לי בהתרגשות שהם רואים את הספר ואני רק מדמיין את הפעם הראשונה שאכנס לחנות ספרים ואראה אותו על המדף…
בערב יום העצמאות הפתענו את מאיה וסיפרנו לה שהיא מצטרפת אלינו לניו-יורק.
מאיה שלנו עוד מעט בת 12 וחשבנו שזה יהיה נפלא אם היא תצטרף אלי ואל איילה זוגתי לתחילת המסע.
הגענו לשדה התופעה מלאי התרגשות.
הטיסה עברה מצוין, טפו טפו.
רגע לפני שמתחילה השקת הספר באנגלית, הספרתי תוך כדי הטיסה לאשר את כל התיקונים בעריכה הלשונית של המהדורה העברית שתצא לאור לקראת הקיץ.
כדור שינה והופ – ישנתי כמה שעות.
לאחר מכן צפיתי בסרט המצוין והמומלץ Nightcrawler. סרט חזק. ממליץ בחום.
הספקתי גם לקרוא. חדי העין יוכלו לשים לב לספר שנמצא לידי. מדובר בספרה החדש של אמאנדה פאלמר – The Art of Asking.
ספר מרתק שמתאר את סיפור חייה של הרוקיסטית הכי קולית שאני מכיר שביססה את ההצלחה שלה בקשת עזרה מההמונים שמסביבה באמצעות הרשתות החברתיות.
גם אני מצאתי את עצמי בימים האחרונים מקבל עזרה מהמון אנשים שפונים אלי ביוזמתם ומציעים לסייע.
כך לדוגמא יום לפני הטיסה, תוך כדי האריזות, מישהו מצלצל בפעמון. אני פותח ומגלה שליחות עם שלושה קרטונים מלאים בגלויות צבעוניות וחוברות מודפסות עם 2 פרקים מתוך הספר. הפתעה ששלח לי אריק סופר המקסים מ-HP-Indigo.
סידרו לי רכב לחלק מהמקומות אליהם אגיע, קיבלתי הזמנות מפתיעות לארוחות ערב מעניינות ועוד.
תימור גורון חבר טוב ושכן יקר בא להגיד בהצלחה עם בקבוק יין Shor 🙂
הגענו לניו-יורק יומיים לפני ההשקה. אנחנו מבלים ביחד וכאשר אני אהיה עסוק באירועים שקשורים לספר, איילה ומאיה יבלו זמן איכות של אמא ובת.
טיול בת מצווש בעיר הגדולה.
מאה שאלה אותנו נוכל לבקש שידליקו את האורות בטיימס סקוור כשאנחנו מגיעים…
התחלנו את הבוקר באורות הבוקר הטובה ביותר בניו-יורק ב-Sarabeth's ליד סנטרל פארק.
המשכנו לטיול אופנים במזג בסנטרל פארק במזג אויר פשוט מושלם.
המטרה: למצוא סנאי. בעצם כל מטרית הטיול מבחינתה היתה לראות סנאי!
מצאנו אותו ואפשר היה להירגע ולהמשיך לטייל.
מאיה איילה ואני נהנים בצורה בלתי רגילה. איזה בת מהממת יש לי, טפו טפו.
אח"כ המשכנו להארלם (כן, הארלם) לצפות במקהלת גוספל בכנסיית Greater Fefuge Temple. חוויה מומלצת ומדהימה. על הבמה עשרות זמרים, תזמורת עם תופים, גיטרה חשמלית ו-2 פסנתרים.
Did I hear an Amen ? הללויה!
וכמובן אי אפשר בלי טיימס קסוור. מאיה גילתה שלא צריך להדליק את האורות במיוחד.
עד כאן ה-"חימום".
מחר מתחילים אירועי ההשקה ביום עמוס במיוחד בפילדלפיה עם 3 הרצאות, 2 פגישות וראיון רדיו.
שולח ד"ש חם ונשיקות לכולם.
לקראת השקת הספר שלי בארה"ב בעוד שבוע, אני אשמח להזמין אתכם לקחת חלק באירועי ההשקה.
מעל 30 הרצאות, פגישות, ראיונות ובסוף גם הוזמנתי לביקור בבית הלבן.
ברוח חכמת ההמונים, אשמח לקבל פידבק ורעיונות איך אפשר להפוך את ההשקה למעניינת יותר.
בקרוב אשתף כאן חוויות תוך כדי ההשקה 🙂
08:30-10:00 Breakfast at the Israeli consulate with marketing and media professionals
12:00-13:00 Fox Business School, Temple University – Lecture
13:00-14:00 Fox Business School, Temple University – Lunch with faculty
16:00-16:30 Radio interview at WRDV-FM – "I Hear America Talking" by Birtan Collier
17:30-19:00 Bloggers and journalists round table – Ceisler Media & Issue Advocacy
I'm looking for someone to join me during this full-day in Phyladelphia helping taking pictures and videos. If you're interested – let me know.
06:30-06:45 Radio interview at WNPV-AM – "AM Edition" with Darryl Berger and Joe LeCompt
07:00-08:30 Train to New York
10:00-10:30 Landmark CIO Summit – Lecture at the Time Warner Center – Event Link
19:30-21:00 Book launch party hosted by IAC NY at WeWork Soho – Registration Link
April 29 – New York
08:15-10:00 Breakfast event hosted by Jeff Pulver at The Little Beet – Registration Link
12:30-14:30 American Management Association (AMA) – Lunch
14:30-16:00 American Management Association (AMA) – Video recording
Looking for hotel / airbnb / other recommendations starting April 29th until May 3rd
April 30 – New York
12:00-14:00 Columbia University – Lunch with faculty
14:30-16:00 Columbia University – Lecture – Registration link
19:00-20:00 singleplatform.com – Lecture (Battery Park)
May 1 – New York
13:00-14:30 Israeli Consulate Event – Lecture
I still have time for a few additional engagements in NY. Let me know if you have other ideas.
May 2 – New York
(Launching a new secret and very exciting project!)
09:00-12:00 Jeff Pulver Video Recording.
012:00-18:00 Additioanl recordings
I'm looking for a professional film crew member for this day
11:00-14:00 Train to Boston (someone wants to join me on the train?)
17:30-18:30 Private meeting (Newton)
18:30-20:00 Private dinner (Newton)
20:00-21:30 Book launch party hosted by IAC Boston – Registration link
May 4 – Boston
09:00-11:00 TripAdvisor – Lecture
12:00-17:00 MIT Media Lab – tour and meetings
17:00-18:00 MIT Media Lab – Lecture hosted by MISTI
19:00-21:00 Cambridge Innovation Center – Lecture at the Boston CIC – Registration link
May 5 – Travel
12:00-16:00 Flight from Boston to SFO
10:00-11:00 AirBNB – Lecture (tentative)
12:30-13:30 Book launch event – Lecture at WeWork Golden Gate
16:30-18:00 Bloggers round-table at WeWork Golden Gate Looking for names and email addresses of tech bloggers and journalists in SF area. If you know any, please let me know
(I'll be joined by Doug Abrams, Lara Love Hardin and Ori Eizen during that day)
12:30-14:00 Authors @ Google talk (Mountain View) – Lecture
16:00-17:00 LinkedIn (Mountain View) – Lecture
19:00-21:00 Book launch event at the JCC (Palo Alto) – Lecture – Registration Link
May 8 – Bay Area
Morning Video recording with Ori Eisen
TBD Radio interview – NPR – Tech Nation with Dr. Moira Gunn (San Fransisco)
19:00-21:00 Stanford – Lecture
May 9 – Bay Area
TBD Another talk – tentative
21:00-22:30 Pleasanton, Chabad of the Tri-Valley – Lecture – Registration link
May 10 – Travel
08:36-16:45 Flight from SFO to Washington DC
Israeli Embbasy Event – tentative
I still have time for additional engagemnets in Washington DC. Let me know if you have any ideas.
May 12 – Washington DC
10:00-11:00 The White House (Yes, this is the grand finale)
18:39-16:20 Flight back to Tel-Aviv 
One last thing – I'm looking for a high quality small video camera with an option to add an external microphone. If you have one to loan me for the launch tour, I'll be greatfull.
זאת אחת מעשרות שאלות שנשאלתי בנושא, במיוחד בתקופה האחרונה נוכח הקדמת הבחירות.
במקום לענות לכל אחד באופן אישי, החלטתי לכתוב את דעתי כאן באופן מפורט.
ראשית, בחירות הם ממש לא הביטוי האולטימטיבי לחכמת המונים. השאלה שהאזרחים נשאלים בבחירות היא רק באיזה מפלגה יבחרו. לא שואלים אותנו האם יש לנו רעיונות לפתרון בעיות בניהול המדינה.
אפשר לראות דוגמא טובה יותר לדמוקרטיה וחכמת המונים בניסוי שנעשה באיסלנד לכתיבת חוקה באמצעות חכמת ההמונים. דוגמא נוספת ניתן למצוא בהתנהלות של טאיואן במגיפת הקורונה, שם הרעיונות להתמודדות עם המגיפה מגיעים גם ע"י ניהול תהליך חכמת ההמונים רחב בקרב האזרחים.
ועדיין, בחירות הן כן ביטוי לחכמת ההמונים. אז איך זה יכול להיות שאחרי כל מערכת בחירות, רובנו מאוכזבים? האם זה אומר שרובנו טפשים?
וינסטון צ'רצ'יל אמר: "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום".
יש משהו ייחודי בישראל שמקצין את התופעה והופך כל בחירות מ-"חגיגה לדמוקרטיה" לאכזבה גדולה. בכל מה שקשור להתנהלות המדינה, יש בישראל קבוצות גדולות עם אינטרסים מנוגדים לחלוטין. הנשיא ריבלין התייחס אליהם בנאום השבטים המפורסם. לכן בכל מערכת בחירות, האינטרסים המנוגדים יגרמו למצבים של סחיטה וחוסר יכולת לבצע שינויים גדולים.
כולנו רוצים שינוי, אבל בעיה היא שכל קבוצה בתוך ההמון רוצה שינוי שהוא נוגד אינטרס של קבוצה גדולה אחרת.
כל עוד זה יהיה מצב, נמשיך להיות מאוכזבים אחרי כל מערכת בחירות.
אז איך בכל זאת חכמת ההמונים יכולה לעזור למדינות להתנהל?
הנה כמה משפטים מתוך הפרק האחרון בספר שאני כותב (המוח המשותף) שמתייחסים בדיוק לסוגיה הזאת:
בעתיד אולי נגיע למצב בו ממשלות ומנהיגים יסתמכו במידה רבה יותר על חכמת ההמונים בקבלת החלטותיהם. חכמת ההמונים ושיתוף חשיבה יכולה להיות בסיס לגרסה משופרתשל המשטר הדמוקרטי. אולי בעתיד נבחר פוליטיקאים ומנהיגים לא לפי החכמה שלהם, אלא על פי יכולתם ללמוד מחכמת הציבור הרחב, חכמת ההמונים.
האם יבוא יום ונעריך מנהיג על צניעותו? על נכונותו להיחשף? על יכולתו להבין שהוא אינו חכם יותר מהאנשים שהוא מוביל? בעתיד אני אתן את קולי לא לאלה שמעוררים בי את הרצון להצביע בעדם, אלא לאלה שיעוררו בי את הרצון לחשוב יחד איתם. אתן אמון במנהיג שיגיד, "אני לא יודע את התשובה, מוטב שאפנה אל הציבור ואשאל אותו". זוהי יכולה להיות דמוקרטיה במיטבה. במקום פוליטיקאים שיודעים ללחוץ ידיים, לנשק תינוקות ולהבטיח הבטחות, אני מייחל לראות פוליטיקאי שצובר חכמה מההמונים אותם הוא מנהיג. אני אצביע בעד פוליטיקאי כזה.