אם אתם תושבי המרכז, שבילו רק כמה דקות בודדות במרחבים המוגנים, אתם יכולים לתאר לעצמם כמה קשה יכולה להיות הישיבה הארוכה בממ"דים להורים לילדים בדרום. אם הם לא בממ"ד, הם צריכים להיות בבית, בטווח של מטרים מהמרחב המוגן. זה אומר: בלי בריכות ובלי טיולים. "אמא, משעמם לי", ו-"אבא, אין לי מה לעשות" זאת בטח השגרה שלהם.
אני בטוח שגם במקרה כזה, חוכמת ההמונים יכולה לסייע: התחלתי כאן רשימה של רעיונות לפעילויות שמתאימות לילדים, בחדרים סגורים, עם או בלי אינטרנט.
הנה לינק להורדת הרשימה במסמך PDF מעוצב. תודה לליאורה בלום על העיצוב.
|
קטגוריה |
שם הרעיון |
תיאור |
|
אפליקציות |
Sonfigy – כל אחד הופך לזמר |
אפליקציה שהופכת כל אחד לזמר. מקליטים כמה משפטים בדיבור והאפליקציה הופכת את זה לשיר קצבי. יש גרסאות ל-Andoird ו-iPhone. לינק להורדה. ההורים יכולים להשתמש בזה כדי לקרוא לילדים לסדר את המרחב המוגן או לבוא לאכול וזה הופך לשיר משעשע. |
|
אפליקציות |
אפליקציה עם המון רעיונות |
אפליקציית ה-iPhone שנקרא Knoala מכילה אלפי רעיונות לפעילויות עם ילדים. להורדה לחצו כאן. |
|
בישול |
יצירה עם שוקולד |
אם יש מטבח ליד המרחב המוגן, אפשר לקחת כמה חפיסות שוקולד, להמיס ולעשות משטחים על נייר אפייה. אחרי שמתקרר, אפשר לחתוך וליצור צורות. בסוף כמובן לאכול. לילדים הקטנים נותנים ללקק. |
|
הפחתת חרדה |
השיר "צבע אדום" |
על השיר "צבע אדום" שמעתם? מסתבר שיש כזה שיר! לא מאמינים? הנה הלינק. |
|
הפחתת חרדה |
הסבר על כיפת ברזל |
להציע לילדים להסביר לאחרים מה עושה כיפת ברזל עצם העובדה שילד מסביר לילד אחר מורידה לו את מפלס החרדה. לילדים שמתעניינים בטכנולוגיה, אפשר למצוא ביוטיוב סרטים שמסבירים איך כיפת ברזל עובדת – לינק לסרטון. |
|
הפחתת חרדה |
פתגמים ומשפטים חיוביים |
לקשט ולתלות משפטים חיוביים על הקיר / ציטטות להשראה. |
|
הפחתת חרדה |
משחקי ילדות להפחתת לחץ וחדרה |
תופסת (בלי ידיים, צבעים, גובה, עכברים, צפרדעים, סטיב אוסטין), חפצים מוסיקליים, דג מלוח, הטלת ביצים, אירובי ועוד. רשימה מלאה עם הסברים בלינק הזה (מתוך האתר משחק החיים) |
|
הפחתת חרדה |
וידאו עם סיפור ילדים "פתאום אזעקה" |
הילדים מפחדים מצליל האזעקה? הנה וידאו עם סיפור ילדים מאת טלי ורסנו אייסמן בהפקה של פיקוד העורף – לינק. |
|
חברים |
מפגשי Skype |
ליצור קשר בסקייפ עם חברים או עם משפחות בעולם ולדבר אתם דרך הסקייפ. מאפשר גם לימוד אנגלית וחשיפה למקומות אחרים. |
|
ידע כללי |
ארץ עיר או ערי בירה בעולם |
אפשר בע"פ או בכתב. אפשר גם בסקייפ עם חברים. |
|
יצירה |
יצירת אלבום משפחתי |
לבחור תמונות מהמצלמה הדיגיטלית לפיתוח או יצירת אלבום דיגטלי. |
|
יצירה |
יצירת מיקרופון, פרפר ובובות על מקל |
תנו לילדים ליצור מיקרופון מנצנץ, בובות על מקל ופרפר נחמד. כל הפרטים בבלוג "ינשופי" – לינק |
|
יצירה |
קופסאות פופקורן אישיות |
לפני שמתחילים לצפות בסרט, הילדים יוצרים קופסאות פופקורן מעוצבות. מסיים ליצור את הקופסא, ממלאים בפופקורן וקדימה – סרט. לינק לפרטים נוספים (מתוך הבלוג Pitoti) |
|
יצירה |
ספר זכרונות |
(רעיון של הבן של מיטל כהן, בן 4.5) יוצרים ספר זכרונות משפחתי עם סיפורים, חוויות וציורים מהתקופה הזאת |
|
יצירה |
עשרות דוגמאות מצולמות |
עמודי Pinterest עם עשרות דוגמאות מקסימות ליצירה: לינק לעמוד 1 , לינק לעמוד 2 , לינק לעמוד 3 , לינק לעמוד 4, לינק לעמוד 5 (מתוך האתר פיטוטי והבלוג של יונית צוק) |
|
יצירה |
כדורגל ספוגים מקופסת פטריות |
ברוח המונדיאל, כך הופכים קופסת פטריות למשחק כדורגל. הכדור יכול להיות ספוג או צמר גפן שמעיפים באמצעות נשיפה בקש. הנה לינק (מתוך הבלוג bling bling) |
|
יצירה |
ציור ודמיון מודרך |
אומר לילדים לצייר עיגול שממנו יוצאים שלושה קווים ועל האמצעי יש כוכב שממנו יורד נחש עם כובע….ואפשר לרוץ עם הדמיון. התוצאות משעשעות. |
|
יצירה |
אוריגמי |
יש אלפי סרטונים ב-YouTube עם הסברים ליצירת אוריגמי. לדוגמא – יצירת דרקון, פרחים, בעלי חיים ועוד. לינק לרשימת הסרטים. |
|
ללמוד בכיף |
אתר בריינפופ בחינם |
אתר בריינפופ פתוח בחינם בתקופת מבצע "צוק איתן". אתר חינוכי נפלא עם מאות סרטוני אנימציה חינוכיים. לינק לכניסה חינם לאתר. |
|
משחקים |
מחזירים את משחקי הילדות של ההורים |
נפרדים קצת מהאייפון והאייפד וחוזרים למשחקי הילדות הוותיקים: משחק הפסלים, קלאס, לימבו, מטוסי נייר, קלאס, קפיצה על חבל, 5 אבנים ועוד. זה הזמן של ההורים ללמד את הילדים את כל המשחקים שבהם שיחקנו כשהיינו ילדים. הנה לינק לרשימה עם עשרות רעיונות (מתוך האתר משחק החיים) |
|
משחקים |
טאקי |
משחק הקלפים הוותיק והמוכר. |
|
משחקים |
מבוך לייזר |
מדביקים רצועות נייר בין 2 קירות במסדרון צר ויוצרים מבוך לייזר לילדים. הרעיון הזה ורעיונות נוספים בלינק הזה (מתוך הבלוג StylePage) |
|
משחקים |
משחקי אימפרוביזציה |
סיפור מתגלגל, אילתור עם חפצים ועוד. הנה לינק למסמך עם רשימה והסבר של משחקי אימפרוביזציה מצחיקים (מתוך הבלוג של אורי ליפשיץ). |
|
משחקים |
רשימת משחקים |
רשימה ארוכה של משחקים ופעילויות כמו לכתוב עם ילד ספר משלו, להכין מצגת PowerPoint משפחתית, מסיבת תחפושות ועוד. הנה לינק לרשימה המלאה (מתוך האתר לגדול) |
|
משחקים |
תחרות בניית מגדלים ממרשמלו ופסטה |
משחק מדליק שמדגים שיתוף פעולה וחשיבה יצירתית. עושים תחרות בין הילדים מי בונה את המגדל הגבוה ביותר מחתיכות מרשמלו, מקלות ספגטי ונייר דבק. הסבר מפורט בלינק הזה (מתוך האתר של מוזיאון המדע בירושלים) |
|
משחקים |
זה הסוד שלי |
בוחרים נושא (דמויות, מקצועות וכו'). רושמים על פתקים את התיאור. בכל תור מדביקים על המצח של הילד פתק אחד בלי שהוא רואה. הילד צריך לשאול את המשתתפים שאלות של כן ולא ולזהות מה השם שמודבק לו על המצח. |
|
פעילות גופנית |
תחרויות ספורט בין בני המשפחה |
מצמידים מטר לקיר מהרצפה כלפי מעלה. מודדים את הגובה של כל אחד מבני המשפחה עם יד מורמת למעלה ואז מודדים את הגובה שאליו מגיעים תוך כדי קפיצה. הזוכה הוא זה שהמרחק בקפיצה שלו הוא הגדול ביותר. זה רק רעיון אחד, אתם מוזמנים לחשוב על עוד… |
|
סרטים |
סרטי מתיחות |
הערוץ Just for laughs מציג מאות מתיחות מצחיקות. לינק לערוץ ב-YouTube. |
|
סרטים |
ערוץ החינוכית לילדים |
הערוץ החדש של הטלוויזיה החינוכית ב-YouTube. מאוד סרטים חינוכיים וגם הרבה סדרות נוסטלגיות. לינק לערוץ ב-YouTube |
|
קייטנה |
קייטנה דיגיטלית |
משרד החינוך פתח יוזמה יפה – קייטנות דיגיטליות במגוון נושאים כמו עריכת סרטים, בניית אפליקציות, קומיקס ועוד. הנה לינק לרשימה. |
|
ריקוד |
מסיבת YouTube |
מחברים את המחשב/הטלפון לרמקולים ועושים מסיבת ריקודים עם הילדים. טיפ למתקדמים – קונים נורת דיסקו צבעונית ב-14$ והופכים את המרחב המוגן לדיסקוטק. לינק. אפשר לשלב תחפושות ולעשות מסיבת תחפושות. |
יש לכם רעיון נוסף? אתם מוזמנים לכתוב אותו כאן או בתגובה לסטטוס הזה בפייסבוק.
תודה לכל אלה שכותבים רעיונות. בזכותכם הרשימה קיימת: סמדר שמואל, שירי הירש ארבל, אלון רפאל, מעיין נדיר, שרון מס, חנוך שחר, עודד יה, אורי ליפשיץ, אילה בוגומולי רודוי, דגנית ויניגר, מיטל כהן, דנה הדר, ליאת ורדי בר, תמר בהרב, טל בר-לב, איילה צורף, אורנית ברקאי, אזי לוי, שרון קרן, יונית צוק, רוני שרר, אבי מילבאום.
אני זקוק לעזרתכם לקראת הרצאה מאוד מרגשת. אבל לפני זה סיפור.
לפני מס' שבועות קיבלתי שיחה מרגשת מהטכניון.
ביקשו לבדוק אם אסכים להעביר הרצאה בטקס הבוגרים המצטיינים בפקולטה למדעי המחשב.
הסכמתי בשמחה.
כעבור מס' ימים קיבלתי מייל מדיקן הפקולטה למדעי המחשב. ביקשתי את אישורו לשתף אתכם בתוכן חלק מההתכתבות אז הנה זה לפניכם:
שלום ליאור,שמחתי מאוד לשמוע שהסכמת להרצות בפני הסטודנטים המצטיינים שלנו ומשפחותיהם בטקס המצטיינים השנתי שלנו.הטקס ייערך ב-7 ביולי אחה"צ. הקהל הוא סטודנטים מצטיינים ומשפחותיהם.שוב תודה רבה!כל טוב,עירד יבנהדיקן הפקולטה למדעי המחשב |
זאת התשובה ששלחתי:
שלום פרופ' יבנה וכל המכותבים,כבוגר גאה של הפקולטה למדעי המחשב בטכניון (בימי בניין פישבך), אני נרגש מאוד על ההזמנה.ע"מ שתבינו כמה אני נרגש, תרשו לי לספר לכם סיפור קצר:לפני שנים רבות, כשהייתי תלמיד תיכון חנון שמתעניין רק במחשבים, חלמתי שיבוא יום ואלמד מדעי המחשב בטכניון. באותה תקופה היה לי מורה שהיה בעצמו סטודנט בטכניון. יום אחד אזרתי אומץ, הרמתי יד, ושאלתי אותו: "המורה, מה אני צריך לעשות כדי שיבוא יום ואלמד בטכניון?". זה מה שהוא ענה מול כל התלמידים בכיתה: "עזוב, אין לך סיכוי. זה לא בשבילך".לא וויתרתי על החלום, השקעתי בלימודים וכעבור מס' שנים, הגשתי מועמדות להתקבל ללימודים. כמו שאתם יודעים, בבקשת הלימודים, צריך למלא עדיפות ראשונה ועדיפות שנייה לפקולטה. אני מילאתי רק את העדיפות הראשונה. היה ברור לי שאין שום דבר אחר שאני רוצה ללמוד. רק מדעי המחשב ורק טכניון.כשסיימתי את הלימודים בהצטיינות, נזכרתי במורה ההוא שאמר לי שאין לי סיכוי. נזכרתי בו שוב כאשר הוזמנתי להרצות ב-TED ואני נזכר בו גם עכשיו אחרי קבלת המייל הזה.מעבר לחכמת ההמונים, אם יש מסר אחד נוסף שאנסה להעביר לסטודנטים הבוגרים זה שאין גבול לחלומות שהם יכולים לחלום ולהגשים.סליחה על המייל הארוך 🙂תודה מכל הלב,ליאור |
אני לא טיפוס רגשן מידי, אבל המחשבה על סגירת המעגל בטכניון גרמה לדמעות לזלוג. פתאום חזרתי להיות ילד חסר בטחון שחולם ללמוד בטכניון.
אני רוצה לשתף אתכם במבנה הראשוני של ההרצאה ובמסר העיקרי שחשבתי להעביר. ברוח חכמת ההמונים, אשמח לשמוע את דעתכם.
אז מה אני מתכנן לעשות בהרצאה?
לספר שלושה סיפורים. זה הכל.
נשמע לכם מוכר?… הרעיון מבוסס על הרצאה המפורסמת של סטיב ג'ובס לבוגרי סטנפורד.
הסיפור הראשון יהיה מבוסס על מה שכתבתי במייל שקראתם. החלום שלי כנער ללמוד בטכניון והמורה חשב שאין לי סיכוי. במשך שנים רבות התביישתי במה שהמורה אמר לי ולא דיברתי על זה עם אף אחד. למרות המורה (ולא בגלל) התמודדתי עם הפחד, למדתי, התקבלתי וסיימתי בהצטיינות.
למדתי שיש בי נחישות שלא הכרתי קודם לכן. נחישות שמובילה להשקעה ללא גבולות.
הסיפור השני הוא על תקופת הלימודים בטכניון. באותה תקופה הייתי בשיא ימי כחנון. העברתי את ימי בתקווה שיום יבוא וסטודנטית יפה תציל אותי. אבל לצערי פחות התחברתי לסטודנטיות למחשבים. אז התחלתי ללכת למסיבות בפקולטה לארכיטקטורה. אמרו ששם יש בחורות יפות. מצאתי את עצמי לבד באינספור מסיבות. נו טוב, לא ממש לבד, החזקתי בקבוק בירה. מה לא ניסיתי. ריקודי שנות ה-70, שנות ה-80, סלסה וקפוארה.
אחרי שנים רבות של אכזבה וכאבי רגליים, הבנתי שנחישות לא מספיקה. הבנתי שאני צריך עזרה חיצונית. הלכתי לטיפול. כעבור כמה חודשים צברתי ביטחון עצמי והתחלתי להכיר בחורות.
למדתי שנחישות זה דבר חשוב, אבל לפעמים זה לא מספיק וכדאי לבקש עזרה מקצועית.
הסיפור השלישי הוא על החלום להרצות ב-TED. רבים מכם מכירים את הסיפור אז לא אחזור עליו שוב.
רק אסכם אותו ואגיד שלמדתי שלפעמים נחישות ובקשת עזרה זה לא מספיק. למדתי איזה עוצמה יש בחכמת ההמונים שפתאום הפכה מנושא שאני חוקר באקדמיה, לכוח עצום שיכול לעזור לי ולכל אחד להגשים את החלומות שלו.
למדתי שבכל אתגר אני יכול לבחור בין כמה דרכי התמודדות – התמודדות אישית, בקשת עזרה מחבר או איש מקצוע, וברמה הגבוהה ביותר – לעשות שימוש בחכמת ההמונים.
תובנה אחרונה:
אני זוכר שסיימתי את הלימודים בטכניון וחשבתי שזהו. יש לי תעודה מכובדת. עכשיו כולם יאמינו בי סוף סוף!…
אז חשבתי.
כמעט בכל פעם ששאפתי להישגים משמעותיים נתקלתי בקולגות או בחברים שאמרו לי שאני משוגע. זוכרים איך יוסי אמר לי: "הסיכוי שלך לזכות בלוטו גדול יותר מהסיכוי להרצות ב-TED"?
וזה בעצם מה שאני רוצה להגיד. ככל שתשאפו גבוה יותר, כך יותר אנשים יגידו לכם שאתם משוגעים.
אז תרשו לי לאחל לכם דבר אחד – אל תוותרו. תהיו משוגעים!
[בסוף אקרין את הסרט הזה]
עד כאן הטיוטא הראשונה. תודה לדן פרידמן שבזכותו הגעתי למבנה הזה של ההרצאה.
מה דעתכם?
יש לכם רעיונות איך אפשר לשפר אותה?
רעיונות איך להעביר את המסר בעוצמה גדולה יותר?
ממתין לקרוא את הרעיונות שלכם. אפשר גם בתגובה לסטטוס הזה בפייסבוק.
תודה רבה.
אחרי 4 שעות שינה, התעוררתי ליום שני של אקשן בעיר הגדולה.
ארוחת בוקר מעוררת השראה עם גדעון עמיחי, בבית הקפה השכונתי שמול המשרד שלו.
גדעון קרא חלקים מהספר שלי והגיע מוכן ומזומן עם פידבקים נפלאים. השיחה המשיכה לתחומים עמוקים בניהם משמעות, ייעוד, סקרנות, חוצפה וחיפוש עצמי. יצאנו בתחושה שרק מהשיחה הזאת יכול לצאת ספר חדש.
בדרך חזרה למלון עוגיפלצת מרחוב סומסום וחברים תפסו אותי לתמונה. אני כל כך מתגעגע לילדים אז שלחתי להם מיד את התמונה כדי שהם יראו כמה קשה אבא עובד…
בחזרה ל- Marriott Marquis שם נערך כנס Israel Dealmakers אליו מגיעים יזמים ישראלים ומשקיעים מהארץ ומארה"ב כדי לעשות עסקים. בהחלט מפגן עוצמה מרשים לישראל.
תוך כדי שאני עושה הכנות אחרונות להרצאה, אני פוגש את נעה תשבי שתציג אותי עוד מעט מעל הבמה.
הזדמנות טובה ל-Selfi בהשראת אלן דג'נרס. כותרת התמונה: היפה והחנון.
לפני העלייה לבמה הלב שלי דפק בהתרגשות שמזמן לא חוויתי. הסיבה – לקהל הצטרף מישהו שאני לא יכול לספר עדיין מי הוא, אבל הוא הגיע במיוחד לראות אותי ולהיפגש אחרי ההרצאה. משהו חדש ומרגש מתבשל, מבטיח לעדכן כשזה יהיה אפשרי.
ההרצאה היתה הרצה להרצאה חדשה שתלווה את השקת הספר. שמחתי לקבל תגובות נפלאות. תענוג.
אחרי ההרצאה והפגישה המסתורית, המשכתי לארוחת ערב עם ג'ף פולבר. ג'ף הציע שנלך למסעדה כשרה.
ישבנו בלב ניו-יורק ואכלנו גפילטה פיש וקרפלך. תענוג (אם כי אני יותר טיפוס של קובות, אתם יודעים).
ג'ף הציע לארח את מסיבת ההשקה של הספר בניו-יורק. התרגשתי מאוד מהמחווה המקסימה (אם עוד מישהו רוצה לארח אירועים בתקופת ההשקה – צרו איתי קשר). שוחחנו על מוטיבציה והשראה בעידן חכמת ההמונים. הסיפור האישי של ג'ף, שהוריד מעל 50 קילו ממשקלו בעזרת קראודסורסינג, זה אחד הסיפורים המופלאים שאני מכיר וכתבתי בספר בגאווה.
משם לפגישה וביקור משרדי אמזון עם רועי בן-אלט. רועי היה חלק מהקבוצה שעזרה לי ליצור את ההרצאה בטד לכתוב את הספר. הזדמנות מצוינת להגיד לו תודה. וגם קצת ללמוד על אמזון מבפנים. בכל זאת, אם הספר שלי יימכר, זה ייקרה בעיקר דרך אמזון.
ובפינת הפדיחה היומית – קבלו אותי עם כובע ספיידרמן. כשארזתי מזוודה, במקום לקחת כובע נורמאלי עבור שעות הערב הקרות, לקחתי בטעות את הכובע של אורי, הבן שלי.
אז אם מישהו מסתובב במנהטן ורואה איש מוזר עם כובע של ספיידרמן, תדעו לכם שזה לא קל להציל אנשים במצוקה בקור הזה 🙂
עד כאן מניו-יורק.
השעה עכשיו 01:30 בניו-יורק. היום, כלומר אתמול, הגעתי לכן בטיסה שנחתה ב-03:30 לפנות בוקר.
אחרי 22 שעות עמוסות בפעילות, הייתם מצפים שאני אהיה עייף, לא?
קשה לי להסביר את התחושה, אבל לא רק שאני לא עייף, אני מלא באנרגיה ברמות שמזמן לא הרגשתי.
אני יודע שזה נשמע מוזר אבל ההסבר מגיע מיד. אני כותב את פוסט הזה כדי לשתף אתכם, כל אלה שלוקחים חלק בכתיבת הספר, בחוויות יוצאות הדופן שאני עובר כאן בזכותכם.
מעשה שהיה כך היה.
השעה 03:30. טיסה 91 של יונייטד נוחתת בניוארק. טיסה שקטה ונעימה יחסית (שבה הופתעתי לפגוש את מי שהיה הבוס האחרון שלי במיקרוסופט, עדי אייל).
מחכים שעובדי המכס יתעוררו יגיעו ליום העבודה שלהם שמתחיל ב-04:15 ויוצאים לכיוון ביקורת הגבולות.
כל מי שביקר בניו-יורק יודע שזאת לא חוויה מלבבת. תור ארוך ופקידים חמורי סבר.
איש משטרת הגבולות שואל אותי "מה בדיוק מטרת הביקור שלך?". עניתי לו "עסקים. כתבתי ספר ואני בא לפגישות עם הוצאת הספרים לתכנן את ההשקה". הוא מרים את העיניים מהדרכון שלי ופותח בשיחה מלאה סקרנות על נושא הספר. אולי אני טועה, אבל הרגשתי שהוא מתלהב. התלהבתי בחזרה…
05:15 בבוקר. קור כלבים. החלטתי לנסות את האוטובוס שנוסע למרכז העיר. 16$ כמעט עד פתח המלון, נראה לי דיל טוב (תוך 25 דקות).
05:45 הגעתי למלון Marriott Marquis שבו הזמינו לי חדר מטעם הכנס שבו אני מרצה מחר. אין נפש חיה בלובי. אני מחייך לפקיד הקבלה. הוא מחייך חזרה ואמר "שדרגנו אותך לחדר עם נוף ל-Time Square". מסקנה – כדאי לחייך.
06:30 התארגנות קצרה בחדר. אני יוצא מהמקלחת והשמש זורחת. איך אפשר לנוח עם נוף כזה?
08:00 עונה על מיילים דחופים (סליחה לכל מי שפנה אלי ולא הספקתי לענות עדיין), לובש 20 שכבות, ויוצא לפגישה הראשונה
09:30 ארוחת בוקר נפלאה עם המנטור, החבר והסוכן שלי בארה"ב, דאג אברמס. הוא מכין אותי להמשך הפגישות ואני מנסה לעקוב וללמוד מכל מה שהוא מסביר לי.
11:30 מגיעים למשרדים של Penguin, ההוצאה לאור שמוציאה את הספר. קצב דפיקות הלב שלי מרקיע שחקים. מרגיש כמו סיור מקדים בחדר לידה כדי לראות איפה התינוק עומד להיוולד עוד כמה חודשים. הכל נראה לי חדש ומרתק.
פגישה ראשונה עם הצוות הרחב של הוצאת הספרים (עורכים, אנשי שיווק, יחסי ציבור והמנכ"ל).
מציעים לי לשבת בראש השולחן. אני מסכים במבוכה. בפעם האחרונה שישבתי בראש כזה שולחן הייתי בצבא ומפקד הבסיס ביקש שאתקן לו את המחשב…
כולם מגישים לי כרטיסי ביקור. אני מניח בנימוס על השולחן ומנסה להסתיר את העובדה שאין לי מושג מי הם ומה הם רוצים ממני. מישהו שואל איך מבטאים את שם המשפחה שלי. "האם זה ZORF" הוא שואל? נזכרתי בסרט ישן שראיתי שבו יש רשע אחד שקוראים לו ZORF ופתאום חשבתי לעצמי שאולי בעצם כל מטרת הפגישה זה להגיד לי שהולכים לבנות לי דמות של רשע.
הפגישה מתנהלת בצורה מופלאה. כולם מתלהבים מאוד מהספר ומתהליך הכתיבה המשותף ב-Crowdsourcing אתכם.
אני אומר להם שאני מצטער שאני לא יכול לשים את התמונות של כל מי שעזר לי לכתוב את הספר על הכריכה כי מדובר בכמה מאות של אנשים.
ואז מנהל השיווק שלהם אומר "למה שלא נעשה מה שעשינו בספר של גיא קואוסאקי?". אני חושב לעצמי, מה באמת הם עשו שם ונזכר בגבעת חלפון שהרי התשובה ברורה: "מה שעשינו ב-48, אין יותר טוב מזה!".
הוא מוצא מייד את הספר, מגיש לי אותו ואמר – "תראה, כל הצד הפנימי של הכריכה מלא בתמונות. מה דעתך שנדפיס בכריכה שלך קולאז' תמונות של כל מי שעזר ליצור את הספר?"
רציתי לנשק אותו. אבל אני לא בטוח שזה היה מתפרש כהלכה. אז לקחתי 2 נשימות ארוכות ועניתי בנימוס בריטי משהו "This is a wonderful idea".
ביקשתי מהם לדחות מעט את תאריך פרסום הספר (המועד המקורי היה 9 באוקטובר) כדי שלא אאלץ להגיע לארה"ב ולעזוב את המשפחה בתקופת החגים. הם הסכימו בשמחה ולכן התאריך החדש הוא 22 באוקטובר.
בסוף הפגישה עברנו ליד היכל התהילה של ההוצאה, הקיר עם הספרים שהם בוחרים להציג לראווה בלובי. התבוננתי בספרים וניסיתי לדמיין איך הרגישו Seth Godin מצד אחד וסוזאן בויל מצד שני, כשמישהו אמר להם לראשונה "למה שלא תכתבו ספר? אנחנו נפרסם אותו".
12:30 משם המשכנו בפורום מצומצם יותר לארוחת צהריים. מריה גגליאנו, העורכת מטעם ההוצאה, הציעה שנצלם סלפי ברוח אלן דג'נרס. שלפתי את הטלפון לפני שהיא תתחרט.
תוך כדי אכילת סטיק נפלא (לידיעת הדיאטנית) דיברנו על הספר ועל ההערות שלה לשיפור. היו לה תובנות ורעיונות מצוינים עליהם אני אעבוד בחודש הקרוב.
משם נסעתי לכנס שבו אני מציג מחר (IDS) בעיקר כדי לפגוש חבר יקר, חנוך פיבן. בכניסה לכנס אני מקבל חוברת מהודרת, פותח, רואה תמונה שלי, נבהל ומחזיר אותה למקום.
פיבן מדהים כמו תמיד. פצצת כישרון, מלא הומור וצניעות. הקהל שבוי בקסמו.
אחרי ההרצאה שלו, אני מחכה כבר לחבק אותו ולהגיד לו כמה שזה היה נפלא, אבל הוא מתיישב כדי לכבד את השר נפטלי בנט שעולה לבמה. לצערי אין לי זמן להישאר כדי לפגוש אותו כי אני צריך להתארגן להרצאה במקום אחר.
18:45 התארגנות קצרה במלון ובאים לאסוף אותי לניו-ג'רסי. הרצאה לקבוצה של כ-100 ישראלים שמתארחים בבית של אחד מחברי הקהילה. בית זאת מילה עדינה מעט. בואו נקרא לזה איצטדיון אולימפי.
ההרצאה מתחילה בשעה 20:30 שזה בערך 2 לפנות בוקר מבחינתי. אבל הקהל כל כך נפלא ומלא אנרגיה, אני מרגיש כאילו שתית 10 כוסות אספרסו.
22:30 המפגש עם הישראלים היה פשוט מקסים. אני מסיים ופוגש את אורי אייזן. אורי היה החבר הכי טוב שלי מגיל 9 עד גיל 12 בערך. לא פגשתי אותו מעל 30 שנה! הוא מתגורר באריזונה. היום בבוקר, כאשר הוא ראה את הסטטוס שלי בפייסבוק שהגעתי לניו-יורק, הוא שינה את התוכניות שלו, עלה על רכבת והציע שנפגש. הוא הגיע להרצאה ובסופה נסענו ביחד למנהטן.
עלינו לבר בקומה 8 במריוט, התיישבנו אל מול Time Square וניהלנו שיחת נפש עד עכשיו. תקופת הילדות שלנו חזרה פתאום כאילו והיא היתה אתמול. נזכרנו בחיוך איך התלהבנו כמו משוגעים מהמחשב האישי הראשון, איך ניגנו ביחד ואיך הוא "גנב לי" את הילדה הראשונה שאהבתי בכיתה ו' והשאיר אותי עם לב שבור.
עכשיו כבר 02:30.
אז איך זה שאני לא עייף?
יש שיר אחד שמתנגן לי בראש…
What a Diff'rence a Day Makes.
תודה לכם שאתם לא רק מלווים אותי בתהליך הכתיבה, אלה גם כותבים ומגיבים לחוויות שאני עובר כאן.
לילה (בוקר) טוב.
[הערה: הפוסט המקורי פורסם בפייסבוק. הנה קישור לסטטוס ולתגובות]
בעוד שבוע אני טס לארה"ב לפגוש את הוצאת הספרים ולהתחיל לתכנן את השקת הספר. מרגש…
אני מחפש רעיון יצירתי שיוביל את ההשקה בארה"ב. מיד אפרט לכם מה האתגר ואם למישהו יש רעיון, אשמח לשמוע.
מי שישלח את הרעיון שיבחר יוזמן כאורח כבוד בהשקת הספר בארץ ואני מתכנן עבורו עוד כמה הפתעות.
מה האתגר?
רקע:
בחודש אוקטובר הקרוב אני משיק את הספר הראשון שלי בארה"ב. הספר נקרא Mindsharing – The art of crowdsourcing everything. הספר מראה איך אפשר לשדרג את הקריירה והחיים האישיים בעזרת חכמת ההמונים תוך שימוש בקראוד-סורסינג וברשתות חברתיות.
הנה לינק לפרק הראשון בספר. הפרק הזה נותן רקע והקדמה לכל הנושאים שמופיעים בספר.
ההשקה מתבצעת על ידי הוצאת הספרים Penguin Random House. מדובר בהוצאת הספרים הגדולה בעולם שהוציאה את הספרים של סת' גודין, גיא קוואסאקי ועוד.
ברוח חכמת ההמונים והספר, אני פונה אליכם כדי לקבל רעיון לפעילות שיווקית מעניינת/מיוחדת בהשקת הספר (זוכרים את הפוסט הזה שהוביל לרעיון על השור?)
האתגר:
הפעילות העיקרית של הוצאת הספרים היא יחסי ציבור. כלומר – הם מוציאים הודעה לעיתונות ומנסים לארגן לסופר כמה שיותר ראיונות בתקשורת לחשיפת הספר ויצירת באזז.
מידי שנה מתפרסמים כ-300,000 ספרים חדשים בארה"ב. עיתונאים מופגזים כל הזמן בהצעות לראיין סופרים ולכן קשה מאוד לבלוט ולגרום לעיתונאים לרצות לסקר ספר חדש, מעניין ככל שיהיה. במיוחד כש מדובר בסופר לא מוכר וגם כזה שמגיע מחוץ לארה"ב.
האתגר העיקרי הוא לגרום לתקשורת להתעניין בספר.
אני מחפש רעיון בולט, מיוחד ויצירתי לפעילות שתגרום לעיתונאים בארה"ב להתעניין ולכתוב על הספר.
קהל המטרה:
קהל המטרה של הספר הוא כל מי שפעיל בזירה הדיגיטלית וברשתות חברתיות (יש מעל מיליארד כאלה). סביר להניח שהראשונים שיביעו עניין יהיו אנשים עם כמות גדולה של חברים ועוקבים בפייסבוק/טוויטר, אנשים שמתעניינים בטכנולוגיות ומגמות חדשות.
אבל זה קהל המטרה המשני לפעילות היח"צ הזו. קהל המטרה העיקרי הוא עיתונאים ואמצעי תקשורת. עורכי תכוניות טלוויזיה, עיתונים ותוכניות רדיו. הדגש הוא על אמצעי תקשורת שמתעניינים בזירה הכלכלית / עסקית / טכנולוגית.
כלומר – הרעיון צריך להוביל לכך שאמצעי תקשורת יביעו עניין לסקר את השקת הספר.
תקציב:
אני מחפש רעיון שאפשר ליישם בהשקעה כספית מינימלית כי אין מי שמממן את הפעילות הזאת מלבדי (אם מישהו רוצה לקחת חסות על הפעילות בהשקה, שידבר איתי).
לוח זמנים:
השקת הספר מתוכננת לחודש אוקטובר כך שביצוע הפעילות יכול להיות קצת לפני ההשקה או תוך כדי ההשקה.
זהו.
אם יש לכם רעיון, אשמח מאוד אם תספרו לי עליו כאן, בתגובה לסטטוס שכתבתי בפייסבוק בלינק הזה או בהודעה פרטית.
אל תתביישו ואל תחששו לשתף. גם אם אתם חושבים שהרעיון משוגע. כשקיבלתי את הרעיון להביא שור לבמה של טד, חשבתי בהתחלה שזה רעיון משוגע… 🙂
ממתין לרעיונות שלכם.
תודה!
את הבוקר התחלתי בריצה לאורך החוף היפהפה של Long Beach. אתם יודעים כמה אני מתעלל בדיאטנית שלי, הגיע הזמן לגרום לה קצת נחת…
אלה ההרצאות שבלטו לטעמי. יש עוד עשרות רבות מצוינות אחרות, אבל זה בינתיים מה שנראה לי מעניין לשיתוף.
המושב הראשון נקרא Coded Meaning ובו בלטה לטעמי הרצאה אחת שהשאירה את כולנו עם פה פעור. מדובר באדם ספנסר, ד"ר למתמטיקה בהשכלתו, שדרן רדיו לפרנסתו אבל מורה למתמטיקה בנשמה. מעולם, אבל מעולם, לא ראיתי מישהו שמגלה תשוקה כל כך גדולה למה שהוא עושה. שוחחתי איתו אחרי ההרצאה ואמרתי לו שהוא צריך להיות זה שיתן השראה לתלמידים בכל רחבי העולם ויצליח אולי לשנות את השנאה שרבים כל כך חשים למקצוע הזה.
המושב השני עסק נקרא Indelicate Conversations, כלומר נושאים שלא פשוט לדבר עליהם. הם הלכו על זה ובגדול. תסלחו לי על המילה, אבל היתה הרצאת טד שעסקה בנושא קקי. הרצאה נוספת בנושא נקרופיליה של בעלי חיים (כלומר, בעל חיים שעושה את מה שהוא עושה לבעל חיים מת), הרצאה שהתמקדה בקולות שנשים עושות בזמן סקס וכו'. היה גם מרצה שהגיע עם מסיכה כדי שאי אפשר יהיה לראות את הפנים שלו. מדובר בעיתונאי ניגרי שמסתנן למקומות מסוכנים (כמו בתי כלא) כדי לחשוף שחיתויות והתעללויות. בחור צעיר בשם הבדוי Anas Aremeyaw, שמצליח להוביל לשינוי במדיה ממנה הוא בא, הרבה יותר מהרשויות או מגופי סיוע חיצוניים.
המושב השלישי התחיל בסטנדאפ קורע של בן אפלק שהפך להרצאה רצינית וחשובה (אבל גם קצת משעממת משהו) על קונגו.
אח"כ עלו לבמה פיטר גבריאל, וינט סרף (המכונה אבי האינטרנט, זה שהמציא את פרוטוקול TCP/IP) ו-2 חוקרים נוספים. הם דיברו על Internet of things אבל בכיוון חדש. האינטרנט הופך להיות התשתית לחיבור של רק בין אנשים אלה גם בין מכשירים. הם הראו איך התשתית הזאת הופכת להיות גם חיבור עם בעלי חיים. דולפינים שמפעילים מקלדת, קופים שמשתמשים מסך Multi-Touch והכל מתחבר דרך האינטרנט לאנשים אחרים ולמכשירים אחרים. מדהים…
לסיום, יש לי חדשות מעודכנות מהצוות בטד לגבי מועד פרסום ההרצאה שלי. הסיבה לעיקוב הפרסום באתר טד היא הקושי שקיים בעריכה של ההרצאה, במיוחד החלק האחרון.
הנה ההסבר: לפני סוף ההרצאה שלי, הקהל עמד על הרגליים ומחא כפיים, מה שנקרא Standing Ovation. רגע מרגש מאוד שנראה כך:
המנחה חשבה שסיימתי את ההרצאה ועלתה לבמה. אבל אני עדיין לא סיימתי… ולכן, אחרי מחיאות הכפיים, המשכתי כדי שאוכל לסיים את ההרצאה ולהודות לכל אלה שעזרו לי להכין את המצגת. בגלל שגם המנחה היתה על הבמה, קשה לערוך את זה וזה ייראה מוזר איך פתאום היא מופיעה. בכל מקרה, הם אמרו שהם מנסים לפתור את זה בעריכה ושנתאזר בעוד בסבלנות. הוא מאוד אוהבים את ההרצאה, רוצים כבר לפרסם אותה ומקווים שיצליחו לפתור את הנושא הבעייתי בעריכה בקרוב. אני כמובן אמשיך לעדכן אתכם.
טד נמשך גם היום אבל אני מקדים ויוצא בחזרה הביתה.
עצרתי לכמה שעות של Connection במנהטן כדי לנשום עוד קצת את העיר המדהימה הזאת ולעשות טיזינג לדיאטנית שלי…
תודה רבה לכולם על התגובות והפידבקים תוך כדי המסע שלי ב-TED 2013. עברתי חוויה אינטלקטואלית מדהימה ברמות שקשה לתאר ואני מחכה בקוצר רוח שאוכל לשתף אתכם בהרצאות הטובות ביותר שהיו באירוע ככל שהם יפורסמו.
חזרתי עכשיו לשדה התעופה בניו-יורק, ואני עולה עוד מעט על טיסה חזרה הביתה.
תודה לכולם 🙂
מדהים. פשוט מדהים מה שקורה כאן.
אני אנסה לכתוב בקצרה על חלק מהחוויות שעברו עלי היום אבל אני מתנצל מראש שזה רק על קצה המזלג.
נתחיל בהרצאות. מעל 20 הרצאות, חצי מהן מעולות והחצי השני השאירו אותי פעור פה, ממש כך.
כמו ההרצאה של ג'ק אנדראה בן ה-15 (!) שפיתח בדיקה פורצת דרך לגילוי מוקדם של סרטן הלבלב. כמעט כל מי שהיה בסביבה שלו צחק עליו כשהוא סיפר מה הוא עושה. כאשר הוא פנה לפרופ' ברחבי ארה"ב, הם קראו לו משוגע. כנגד כל הסיכויים, הילדון הזה הצליח להציג פריצת דרך מדעית מעוררת השראהץ
מרי ג'ו ג'ספן, נוירולוגית, שהראתה איך באמצעות שיפור הרזולוציה של מכשירי fMRI, אפשר לתרגם מחשבות לתמונות. כלומר – אם מישהו יחשוב על תמונה של כלב, המחשב יפענח את המחשבה ויציג תמונה של כלב. מדהים…
טיילור וילסון בן ה-18, בנה כור גרעיני כבר בגיל 14. עכשיו, "לעת זקנה", הוא סיפר על תחנת הכוח שהוא בונה לייצור אנרגיה גרעינית בטוחה.
סרגיי ברין הציג את ה-Google Glass (למי שלא ראה, הנה וידאו שמציג קטעים אמיתיים שצולמו באמצעות המצלמה שנמצאת במשקפיים).
ההרצאה שלו גרמה למשתתפים לחשוב דווקא על הצד השלילי של המשקפיים. אם היום ברור לנו כאשר האדם שמולנו מסתכל בטלפון הנייד ומרוכז במשהו אחר, עם המשקפיים אפשר יהיה לאבד ריכוז באופן חולני…
אמנדה פלמר, השאירה עלי את הרושם הגדול ביותר.
זמרת שהראתה כיצד באמצעות Crowd-sourcing היא יוצרת, מופיעה ומתמסרת לקהל. במקום לדרוש מאנשים לשלם עבור המוסיקה שלה, היא הראתה איך אפשר וצריך פשוט לבקש יפה.
ועכשיו וידוי קצר, אבל רק אם אתם מבטיחים לא לצחוק עלי. היום בכיתי בהופעה של נגנית כינור.
ג'י-הי פרק, כנרית וירטואוזית עם סיפור חיים יוצא דופן במרכזו דיכאון שכמעט והוביל להתאבדות. איכשהו היא הצליחה באמצעות הנגינה על הכינור להעביר את התחושות שלה ולפגוע לקהל ישירות בלב.
היו עוד עשרות הרצאות מרתקות, מופעי ריקוד, פעלולים ועוד ועוד ועוד…
בהפסקות המשכתי לפגוש אנשים מרתקים. את חלקם הכרתי לראשונה ואת חלקם רבים מכם מכירים, כמו ממציא ה-World Wide Web, טים ברנרס לי, מריסה מאייר והקומיקאי ג'ים קארי.
את ארוחת הצהריים ביליתי עם המרצה הטובה ביותר בעולם לטעמי, Brene Brown (למי שלא ראה את ההרצאות שלה – צפייה חובה). למדתי ממנה כל כך הרבה וגם הסמקתי לא מעט מהמחמאות שלה.
בערב עזבתי את Long Beach ונסעתי ל-Santa Monica. הוזמנתי להעביר שם הרצאה לקבוצה של כמה מאות יזמים במקום שמארח ומטפח יזמות שנקרא Cross Campus.
זה היה ערב פשוט קסום ומרגש.
בקיצור, כמו שאתם יכולים להבין, אני מרחף אי שם בעננים, נהנה בצורה בלתי רגילה.
אבל כמו כל דבר טוב, אוטוטו זה נגמר. מחר היום האחרון 🙂
היום השני בטד עומד בסימן השראה.
הלוואי והייתי יכול להעביר לכם את תחושת ההשראה שיש לי באמצעות הכתיבה בבלוג אבל לצערי זה יהיה בלתי אפשרי.
הסיבה שרבים אוהבים לצפות בהרצאות טד דרך האינטרנט ורבים נוספים מוכנים לשלם מחיר גבוה מאוד כדי להשתתף באירוע היא השראה. והיום הזה היה מלא בהשראה.
השיא של היום היה ההכרזה על הזוכה ב-TED Prize (שמקבל מיליון דולר), Sugata Mitra. Sugata הוא חוקר בתחום החינוך שמציע לפתח מודל חדש למערכות חינוך בכל רחבי העולם.
הרעיון שלו מבוסס על מחקרים וניסויים רבים שהוא ערך במסגרתם הוא מצא כיצד אפשר להחזיר את הסקרנות לתהליך הלמידה ולאפשר חינוך מסוג חדש לגמרי. אנסה לתמצת את הרעיון: התפקיד של המורה הוא לשאול את התלמידים שאלות מעניינות ואז להיעלם. כן כן. להיעלם ולתת להם לחקור ולמצוא את התשובות בעצמם. בסוף, המורה צריך לראות את מה שהתלמידים עשו, לשבח אותם ולתת להם מוטיבציה להמשיך ולהיות סקרנים וללמוד לבד.
הנה קישור לסיכום ההרצאה והמשאלה שלו. אני מקווה שהוידאו עם ההרצאה שלו יעלה לאויר בקרוב ותוכלו להתרשם ישירות מהדברים שהוא אמר.
מעבר לזה, היום הזה היה מלא בהרצאות וחוויות נפלאות.
ניסיתי את המשקפיים החדשים של גוגל הלא האם ה-Google Glass.
מפעילים אותם באמצעות דיבור. אפשר לבצע חיפושים באינטרנט, לצלם ולשתף תמונות. אבל אולי השימוש המעניין ביותר שלמדתי עליו היום הוא האפשרות לשדר שידור חי של כל מה שהמשקפיים מצלמות למישהו דרך האינטרנט. כך לדוגמא, אם אשתמש במשקפיים תוך כדי טיול בחו"ל, אוכל לשדר לאשתי ולילדים את כל מה שאני רואה בשידור חי ובכך לאפשר להם לחוות ביחד איתי את הטיול…
היו לא מעט הרצאות על רובוטים. אם חשבתם שהמקסימום שרובוט ביתי יכול לעשות זה לשאוב אבק, תחשבו שוב. בשנים הקרובות נראה רובוטים זולים שיעזרו לנו במשימות הבית, משימות כמו סידור הקניות במקרר ואפילו ראינו רובוט שמאפשר לילדים לשחק מחבאים כאשר הרובוט מחובר למישהו באמצעות Video Conference.
ההרצאה של בונו, סולן U2, היתה נפלאה. הוא הראה כיצד המאמצים והמשאבים הרבים שמשקיעים פילנטרופים (הוא בניהם) מביאים למצב שבו תוך 20 שנה העוני במדינות העולם השלישי עשוי להיעלם.
בסוף הערב היתה מסיבה ובה הזדמנות לשוחח באווירה נעימה עם אנשים מרתקים. שוחחתי וקיבלתי לא מעט השראה מקן רובינסון, דן אריאלי, כריס אנדרסון (עורך Wired לשעבר) ורבים נוספים.
לסיכום, כמו שאתם יכולים להתרשם, אני ב-High … 🙂
אחרי 2 טיסות ארוכות, הגעתי ללוס אנג'לס ומשם ל-Long Beach לכנס טד 2013 השנתי. הפקיד במשטרת ההגירה אמר לי "לפי החיוך שלך רואים שסיבת הביקור שלך היא Pleasure ולא Business".
הוא צודק. בשנה שעברה, ההרצאה שהעברתי גרמה לי להיות בלחץ גדול ולכן לא חוויתי את האירוע כמו כל משתתף רגיל. השנה אני לא מרצה ולכן אני מגיע רגוע ומוכן ללמוד ובעיקר לקבל השראה.
מזג האוויר מושלם ומרכז הכנסים יפהפה.
נרשמתי וקיבלתי את תג המשתתף. חשבתי הרבה מה לכתוב בתפקיד והחלטתי על Dreamer למרות שכדברי השיר, I'm not the only one…
היום הראשון עומד בסימן "מחממים מנועים". זה יום שבו עדיין לא נפתחה הבמה הראשית אבל היו לא מעט הרצאות מפי TED Fellows והצוות של TED.
שמחתי שהפגישה הראשונה היתה עם חברי Cesar Kuriyama. הכרתי אותו באודישנים ושנינו העברנו הרצאה בשנה שעברה. בעקבות ההרצאה הנפלאה שלו, הוא פיתח אפליקציה חדשה יפיפייה שמאפשרת לכל אחד להכין סרט שבו יש שנייה אחת מתוך כל יום בחיים.
קוראים לאפליקציה 1 Second Everyday. אני משתמש בה כבר חודשיים ואני חושב שזאת אחת האפליקציות הטובות ביותר שיש לטלפונים חכמים. מה יותר חשוב מהזכרונות שלנו? ממליץ לכם בחום להוריד ולהשתמש.
מחוץ לאולם יש הרבה עמדות עם הפעלות מרשימות. זאת תכונה שמודדת את היכולת שלנו לחשוב ולהפעיל את המחשב באמצעות המחשבה. הפעם מדובר בפעולות מורכבות ומרשים לראות איך המחשב מגיב.
לאחר מכן התחילו ההרצאה של ה-TED Fellows.
עשרות הרצאות, חלקם פשוט מעולות.
אשתף אתכם כרגע רק בהרצאה אחת שסימנה קו מעניין מאוד של הרצאות בנושא רפואה באמצעות טלפונים חכמים. הבחור הזה פיתח אפליקציה שמאפשרת לצלם סטיק של בדיקת שתן במשך כמה שניות. האפליקציה מפענת ע"י זיהוי הצבעים במשך 30 שניות באופן מדויק את תוצאות הבדיקה. בלי מכשיר יקר, בלי מעבדה, כל אחד פתאום יכול לבדוק מדדים בריאותיים באמצעות הטלפון החכם (ובעתיד ישירות מהאסלה?).
בסוף ההרצאה הוא לקחת דגימת שתן שהוא אסף מאחד המשתתפים לפני ההרצאה להדגמה חיה. כולם חשבו על דבר אחד – מה יקרה אם זה יישפך … 🙂
לאחר מכן הצוות של טד עדכן לגבי כל מה שמתוכנן בעתיד. כל מי ששאל אותי, גם בשנה הבאה יהיו אודישנים אבל הם ייערכו במסגרת אירוע TEDx ברחבי העולם. ההודעה על האודישנים תפורסם בחודשים הקרובים.
אחד המשתתפים ביקש לדעת כמה מהשתתפים שילמו את מחיר כרטיס הכניסה מכיסם הפרטי לעומת תשלום החברה שבה הם עובדים. להפתעתי 2/3 הרימו יד ואמרו שהם משלמים מכיסם הפרטי.
למי שלא יודע, טד הוא ארגון ללא מטרות רווח. Chris Anderson (הבעלים) סיפר שהוא לא מקבל שכר ושהם משתמשים בכל ההכנסות הגבוהות מהכנסים בתשלום במטרה להפיץ את הרעיונות בחינם לכמה שיותר אנשים דרך האינטרנט.
היו גם כמה סרטונים משעשעים (לפחות משעשעים אם אתם חובבי טד) כמו הסרט הזה שמשיג את הבושם – טד (חדי העין יוכלו לראות אותי בשנייה ה-23).
בסוף הערב התכנסו באקווריום לאירוע פתיחה חגיגי.
פגשתי המון אנשים מרתקים אבל פגישה אחת השאירה אותי נבוך מאוד.
להפתעתי הגדולה, אל גור ניגש אלי ושאל אותי "How are you doing Lior ? "
אמרתי לו – "וואו… זאת מחמאה גדולה עבורי שאתה בגלל זוכר אותי"
הוא ענה – "לא רק שאני זוכר, אני מספר על הרעיון שלך לעיתים קרובות ובזכותך הקדשתי פרק שלם לחכמת המונים בפוליטיקה בספר החדש שאני כותב".
בשלב הזה שוב הבכתי את עצמי. עמדי נבוך וגמגמתי משהו לא ברור. לשמחתי הוא עבר לספר על הניסיון שלו בחכמת המונים לקידום האג'נדה החברתית שלו. היתה שיחה מרתקת.
השעה כאן 22:15. אני בשיא אפקט הג'ט לך בתקווה שמחר לא אהיה חייב לשתות אספרסו כפול כל שעתיים.
ד"ש חם לכל החברים בארץ 🙂 אמשיך לעדכן מחר.
אתמול שודרה באולפן שישי כתבה על חכמת ההמונים שבה לקחתי חלק פעיל.
תוכלו לראות אותה כאן (לינק).
אני מוקף בתגובות מפרגנות וזה כיף גדול, אז אתחיל בתודות למפרגנים.
עושה רושם שהכתבה יצרה סקרנות רבה להכיר וללמוד את התחום והעלתה שאלות רבות שקשה לתת להם תשובה באייטם טלוויזיוני קצר.
אני חוקר את התחום במסגרת לימודי הדוקטורט ועוסק בו לא מעט. לכן החלטתי לרכז כאן חלק מהשאלות והנושאים שעלו בדיונים שונים ולהסביר בצורה יותר מעמיקה. .
האם חיפוש רעיון אחד יצירתי זאת חכמת המונים?
המושג חכמת המונים נטבע בספר "חכמת ההמונים" ע"י ג'יימס סורוביצקי בשנת 2005. הטענה בספר היתה שקבוצה גדולה של אנשים לא מומחים יכולה לייצר תובנה חכמה לא פחות מאשר מומחים. ההתמקדות היתה בתובנה קולקטיבית, כלומר שקלול אוסף הדעות של ההמון. במקרה שבו יש שאלה מספרית (כמו השור) אז התשובה היא הממוצע.
יובל דרור טוען (לינק לפוסט) שמקרים שבהם מחפשים רעיון יצירתי אשר מתקבל ע"י אדם אחד (או קבוצה קטנה של אנשים) אי אפשר לקרוא לזה חכמת המונים כי מדובר בחכמה של אדם בודד.
אני סבור שיש מקום להרחיב את המושג המקורי גם למקרים אלה. הסיבה היא שבזכות ההמון, מי שמחפש רעיון יצירתי, יכול להגיע לרעיון יצירתי ופורץ דרך. החשיפה של הבעיה שלה הוא מחפש פתרון, בפני קהל רחב ככל האפשר, מייצרת כר פורה למציאת הפתרון שאותו חיפש.
לדוגמא, במשך 15 שנים מדענים ניסו לפענח את המבנה של וירוס איידס שפוגע בקופים ללא הצלחה. קבוצה של חוקרים באונ' וושינגטון פיתחה משחק שנקרא Fold It (לינק למידע) שהכיל מודל של הוירוס. בצורה של משחק, כל אחד יכול היה לנסות ולפענח את מבנה הוירוס. כעבור 10 ימים בלבד פוענח מבנה הוירוס ע"י מזכירה שאין לה שום רקע מדעי. במקרה הזה, כמו גם במקרים רבים נוספים, כאשר יש בעיה או שאלה, פנייה להמון עשויה להביא לתשובה חכמה מאוד.
יש אסטרטגיות שונות באמצעותם אפשר להגיע לתשובה המבוססת על חכמת המונים. אפשר לחפש תובנה קולקטיבית או ממוצע. אפשר לשאול שאלות בצורה מחזורית (מתודולוגיה שנקראת Delphi). ואפשר גם לחפש את הרעיון החכם מבין אוסף גדול של רעיונות, סוג של חיפוש מחט בערימת שחת. בכל המקרים האלה, פנייה לקבוצה גדולה של אנשים שאינם מומחים יכולה לייצר תשובה חכמה מאוד.
כמה אנשים זה המון?
לשאלה הזאת אין תשובה חד משמעית בספרות. אבל רוב המקרים מדברים על כמות של מאות רבות, אלפים וגם יותר.
מה שבטוח, קבוצה של כמה עשרות אנשים לא עונה להגדרה של חכמת המונים. לזה אפשר לקרוא קבוצת מיקוד או Brainstorming. גם הם עוזרים בפתרון בעיות אבל לכל אחד מהם יש מגבלות נוכח גודל הקבוצה. כך לדוגמא יש מקרים רבים שבהם יש מישהו דומיננטי אשר משתלט על הדיון ולא מאפשר למספיק מגוון דעות לבוא לידי ביטוח.
חישוב משקל של שור זה נחמד, אבל מה קורה כאשר שואלים שאלה מורכבת יותר?
בשאלות מורכבות יותר שבהם מחפשים תובנה קולקטיבית, תהליך ההבנייה של התובנה הקולקטיבית הוא תהליך לא פשוט. זה אחד מהחסרונות הבולטים של חכמת ההמונים.
במקרים מסוג זה צריך להבין את כל אחת מהתשובות שמתקבלות, לקבץ אותם לקבוצות של תשובות "מאותה משפחה" (גם אם הן מנוסחות בצורה שונה) ואז לראות איזו היא הקבוצה הגדולה ביותר.
התהליך הזה מחייב (היום) עבודה ידנית רבה אשר לוקחת זמן רב.
האם סקר זה חכמת המונים?
חכמת המונים לא מוגדרת במונחים סטטיסטיים של גודל של מדגם או סטיית תקן. בנוסף, רוב הסקרים מכילים שאלות סגורות שאפשר לנתח באופן סטטיסטי. במקרים כאלה, קשה יותר להגיע לתובנות עמוקות או רעיונות גדולים אבל יותר קל לקבל תשובות מדידות וברות השוואה לאורך זמן.
המקרים המעניינים בחכמת המונים הם מקרים שבהם שואלים שאלות פתוחות (ולא "כמה מסטיקים יש בצנצנת?"). במקרים אלה, כל אחד נדרש לחשוב באופן עצמאי. נתקלתי בלא מעט מקרים שבהם התוצאה היתה שההמון אמר "השאלה ששאלת היא לא השאלה הנכונה".. קשה מאוד להגיע לתשובות מסוג זה בסקרים.
ההמונים בחרו את היטלר בבחירות דמוקרטיות. לזה אתה קורה חכמה?
אחד התנאים לחכמת המונים הוא שלכל אחד מהאנשים תהיה אפשרות לחשוב באופן עצמאי.
באותה תקופה בגרמניה פעלה מכונה משומנת של שטיפת מוח. בפני אזרחי גרמניה דאז לא עמדה האפשרות לחשובבאופן עצמאי והבחירות הובילו לעליית היטלר לשלטון.
האם בבסיס תיאוריית חכמת ההמונים הטענה שההמונים תמיד צודקים?
ממש לא. הטענה היא שההמונים חכמים לא פחות מאשר מומחים. כלומר – ההמונים יכולים לטעות כמו שגם מומחים יכולים לטעות.
