ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

את הפוסט הזה התחלתי לכתוב במטוס שאמור להמריא בדרך חזרה מבייג'ין לת"א. יש תקלת חשמל במטוס וכמו שזה נראה, יש סיכוי של 50:50 שנמריא או שנישאר לילה בביג'ין. אחרי שבוע עמוס בסין, זאת הפעם הראשונה שיש לי כמה דקות לכתוב.

החוויה כאן כל כך עוצמתית ויוצאת דופן. לפני שאשתף אתכם במה שעובר עלי, רקע קצר. בשנה האחרונה "המוח המשותף" תורגם לשפות שונות והושק בכמה מדינות. באסיה הוא הושק בדרום קוריאה ובטאיוואן. כאשר הודיעו לי שהספר יושק בסין, שמחתי מאוד. מעולם לא ביקרתי בסין וזאת המדינה המסקרנת ביותר לדעתי בעולם. לכן, כאשר הוזמנתי להגיע להשקה, שמחתי מאוד.

לקראת הנסיעה ניסיתי להתכונן, ללמוד ולהעריך מה מצפה לי. אני מודה שנכשלתי כשלון חרוץ. החוויה שעברתי לא היתה דומה לשום דבר שיכולתי לדמיין. בפוסט הזה אנסה לשתף אתכם בחוויות שעברו עלי ובכמה תובנות שיש לי לגבי סין.

הגעתי לשנגחאי לפני שבוע לסדרה של הרצאות וראיונות לכבוד השקת המהדורה סינית של הספר שלי שיצא לאור בהוצאת CITIC הסינית (הסתבר לי שמדובר בקבוצה של חברות שכוללת בנק גדול, בית השקעות, הוצאת ספרים ועוד). 

בנסיעה שמתי לב שתוכנת הניווט הרבה יותר מתוכחמת ממה שאני מכיר ב-Waze וב-Google Maps: את הבניינים, הצמתים והרחובות אתם רואים בפועל בתוכנת הניווט, בצילומי תלת מימד. בהמשך למדתי שרוב האפליקציות של הסינים הרבה יותר מתוחכמות מהאפליקציות שלנו.

המארחים הזמינו אותי לארוחת ערב. רוב מה שאכלתי בסין היה טעים להפליא. מעט ג'אנק פוד. לא תמצאו כאן הרבה סניפי מקדונלדס. גם קולה בקושי יש כאן. מה יש? הרבה נודלס, טופו, בשר ודגים. המארחת שלי שאלה אם אני מוכן להיות אמיץ. טעיתי ואמרתי כן. כעבור כמה דקות הגיעה צלחת עם לשון של ברווז שאלוהים יעזור לי. כך זה נראה…

בהזדמנות הזאת קיבלתי בפעם הראשונה את המהדורה הסינית של הספר. כל מדינה בוחרת איך לעצב את הכריכה ואני אוהב מאוד את העיצוב שהם בחרו.

אחרי מנוחת לילה קצרה במלון, הבוקר התחיל בסדרת ראיונות. הדבר הראשון ששמתי אליו לב הוא כמה שהם מקצועיים. המראיינים באו מוכנים אחרי שקראו את הספר ובאו עם רשימה של כ-20 שאלות שכתובות בסינית ובאנגלית. מעולם לא נתקלתי במראיינים כל כך חרוצים. נשאלתי על הספר אבל גם שאלות על יחסי ישראל סין ועשיתי מאמץ לייצג את ישראל בצורה הטובה ביותר.אני חושב שרוב הזמן היא הבינה מה אמרתי.

 

היו גם רגעים שבהם היא עשתה פרצוף כאילו ואין לה מושג מה אני רוצה ממנה…

 

אחרי זה המשכתי להרצאה הראשונה. בסין יש תרבות מפותחת של מועדוני קוראים, קבוצות של אנשים שמתעניינים בקריאת ספרים מסוגים שונים. 

 

בסוף ההרצאה המשתתפים עמדו בתור ארוך לקבל חתימה על הספר ולהצטלם. כך זה נראה. 

 

 

משם המשכתי להרצאה נוספת במועדון עסקי. סיפרו לי שמדובר במועדון חשוב וגדול. אבל כשהגעתי היו רק 50 משתתפים בקהל.

רגע לפני שההרצאה תחילה, המארגן אמר לי "שכחתי להגיד לך שיש כרגע 2,000 אנשים שממתינים לצפות בהרצאה בשידור חי".

בקטנה…

בערב פגשנו את סגן קונסול ישראל בשנחאי, נדב זיסבלט. נדב לקח אותנו לסיור מרתק בשנחאי. מראה עוצר נשימה במיוחד נוכח העובדה שכל מה שאתם רואים נבנה ב-20 השנה האחרונות. כשבארץ מדברים, הסינים בונים ובונים. הוא סיפר לנו שאחת לחודש נפתחת בשנגחאי תחנת רכבת תחתית חדשה.

למחרת יצאנו בדרך לבייג'ין. הטיסה התעכבה ונאלצנו להמתין 5 שעות להמראה. נחתנו בבייג'ין מותשים אבל מלאי סקרנות. חשבתי שאם שנגחאי היא העיר הצעירה והתוססת, בייג'ין תהיה איטית וישנה. אוי, כמה שטעיתי.

בערב הוזמנו לביקור אצל דני ימין. דני היה מנכ"ל מיקרוסופט ישראל במשך שנים רבות בהן עבדתי במיקרוסופט. כמו כן הוא היה יו"ר מועצת המנהלים של הטכניון. דני בתפקיד ניהולי בכיר במיקרוסופט בסין. הוא ומשפחתו גרים כבר מעל שנה בבייג'ין.

ביקרתי בלא מעט מגדלים מסביב לעולם, זה אחרי מבנייני המגורים המרשימים ביותר בהם ביקרתי עם תצפית נפלאה על בייג'ין (התמונה מתוך המסעדה בקומה העליונה של הבניין).

דני סיפר עד כמה סין מרשימה ועוצמתית. הוא הציג את סין כמעין פאזל של ניגודים. פאזל מורכב שלא ניתן להציג בצורה פשטנית וגם אחרי תקופה לא קצרה הוא נפעם ממה שהוא לומד. אחת הדוגמאות עליהן הוא סיפר היא על השימוש הרצוף (שלא לאמר האובססיבי) שלהם בסלולר. הספר המקומי שלו לא מוכן לקבל מוזמן, רק תשלום דרך הסלולר. הכל מתבצע בסין דרך אפליקציית WeChat שלוקחת בכיס הקטן את כל מה שאנחנו מכירים בווטאסאפ, פייסבוק ופייפאל ביחד. כולל תשלום חשבונות כמו חשמל וארנונה. כמעט 700 מיליון סינים משתמשים ב-WeChat מתוך כ-1.4 מיליארד תושבים. כלומר, יש כמעט פי 2 משתמשי WeChat בסין מאשר כל תושבי ארה"ב! 

בלילה כמעט ולא הצלחתי לישון מרוב התרגשות לקראת אירוע ההשקה המרכזי שהתקיים למחרת בשגרירות ישראל בבייג'ין במעמד שגריר ישראל בסין, מתן וילנאי ונשיא הוצאת הספרים, Mr. Jian Young Jun. להיות ישראלי שמשיק ספר בסינית באירוע שמתארח בשגרירות ובמעמד שגריר ישראל זה לא דבר מובן מאליו. התרגשתי כמו ילד (קצת כמו בדרשת בר המצווה שלי). ולכן תודתי העמוקה לשגריר ולצוות המקסים של עובדי השגרירות.

 

בתחילת האירוע עמדתי כמו חתן ביום חתונתו ללחוץ ידיים, לחתום על הספר ולהצטלם. בסין כולם רוצים להצטלם.

מסתבר שמתוך 1.4 מיליארד סינים, יש 20 (!) סטודנטים שבחרו ללמוד תואר ראשון בלימודי השפה העברית. חלקם הגיע לאירוע. מזמן לא ראיתי סטודנטים כל כך מתלהבים. דיברנו בעברית בסיסית תוך כדי שהם מספרים כמה שהם אוהבים את ישראל ונהנים ללמוד עברית. הם שאלו אם אסכים שהם יקחו אותי לסיור בבייג'ין למחרת. הסכמתי בשמחה.

ההרצאה עברה בשלום (למרות כמה תקלות טכניות בהתחלה) ורבים נשארו לשאול שאלות. אה כן, ולהצטלם שוב…

משם המשכתי לארוחת צהריים עם חלק מאנשי השגרירות. צוות מקסים ומוכשר שנהנה מאוד משליחות באחד היעדים המרתקים והחשובים ביותר לישראל. למדתי מהם עד כמה זיהום האוויר משמעותי בבייג'ין. האוויר בכל הכיתות בבתי הספר מסונן, לעיתים קרובות אסור לילדים לצאת לחצר בהפסקות בגלל זיהום האוויר הגבוה. יש אפילו מספר ימים בשנה שאסור להם לצאת מהבית ובתי הספר סגורים בגלל רמות זיהות קיצוניות. בדרך לארוחת הצהריים הם התבוננו לשמיים והסבירו לי ששמיים כחולים זה דבר נדיר בבייג'ין. רוב השנה זיהום האוויר גורם לשמיים להיות אפורים. במקביל לביקור שלי התקיימה ועידת ה-G20 ושמעתי טענה שהסינים סוגרים את כל המפעלים באיזור בייג'ין לפני הועידה כדי להקטין את כמות הזיהום. לתוצאה קוראים G20 Blue Sky. בפעם הבאה שאתם מביטים למעלה, רואים שמיים כחולים ונושמים לרווחה, תזכרו שיש מיליונים רבים של סינים שעבורם זה דבר נדיר.

יש בבייג'ין חנות ספרים קסומה שנקראת The Book Worm. מדובר בבית קפה, אולם הרצאות וחנות ספרים היפה ביותר שראיתי אי פעם. מקום שבו אוהבים ספרים. אנשי השגרירות ומנהלי החנות הזמינו אותי להעביר שם הרצאה. זה היה ערב קסום שבו למדתי להכיר הרבה אנשים שעברו לגור בבייג'ין ממדינות רבות (צרפת, אירלנד, ארה"ב ועוד). אחרי ההרצאה נשארנו לשיחה מרתקת על חופש הביטוי והמשמעות של חיים במדינה שבה החופש הזה מוגבל.

 

זוכרים את הסטודנטים הסינים שלומדים עברית? למחרת היו לי כמה שעות לטייל בייג'ין לפני טיסה לעיר הבאה. הם הגיעו ולקחו אותנו לסיור נפלא בבייג'ין. ביקרנו בעיר האסורה, כיכר טיאננמן, שוק הפרחים ועוד. למדתי עד כמה הם לוקחים ברצינות את הלימודים. למעט אחד מהם שיש לו אח תאום, כולם כמובן ילדים יחידים שנולדו בשנים בהם היה מותר ללדת רק ילד אחד. הם סיפרו עד כמה חשוב לצעירים בסין ללמוד ולבלוט כדי להצליח למצוא עבודה טובה ולבלוט לטובה בהשוואה למיליוני הסטודנטים האחרים שמתחרים על אותם המשרות.

בכיכר טיאננמן ראיתי ילד קטן עומד ומחזיק את דגל סין בגאווה. הנה הוא לפניכם. גיא עיני הציע לקרוא לתמונה "אמרו שיהיה טנק" 🙂

אחרי סיור קצר, המשכנו לשדה התעופה והמראנו ליעד האחרון. "עיירה" קטנה בשם חופה (Hefei) עם 6 מיליון תושבים בלבד. הוזמנתי להתארח ולהרצות ביריד ספרים גדול. קיבל אותי צוות שלא היה מבייש הפקה של אירוע ביקור נשיא מדינה או כוכב רוק. הצוות כלל מפיקה (עם חוברת לו"ז ברמה של דקות), אשת קשר מטעם הוצאת הספרים, נהג, מתורגמן ועוד 2 אנשי צוות (בתמונה מימין אשת הקשר מטעם הוצאת הספרים והמתורגמן).

החדר במלון היה יפהפה…

בארוחת הבוקר למחרת, חיפשתי סכין ומזלג. להבדיל מבייג'ין ושנגחאי בהם יש הרבה זרים, בעיר הזאת הרגשנו קצת כמו חייזרים. בכל מקום אנשים ברחוב עצרו להתבונן ולצלם אותנו. כאשר לא מצאתי סכו"ם, תירגלתי אכילת חביתה עם צ'ופסטיקס…

הביקור בתערוכת הספרים היה חוויה מטורפת. קשה לתאר את החוויה במילים אבל בכל זאת אנסה. נתחיל בכניסה לתערוכה. כך זה נראה:

 

הסבירו לי שכל הסופרים הכי חשובים בסין מגיעים לתערוכה הזאת. כולם סינים. ואני… כעבור כמה דקות הקריאו את שמי (מיסטר לייייייאו זורפקיה) וקראו לי להעביר הרצאת מליאה מול קהל של מעל 1000 משתתפים.

נראה שרוב הזמן הם הקשיבו ונהנו.

אבל לא בטוח שכולם הבינו על מה אני מדבר 🙂

והיתה גם הבחורה הזאת שהתבוננה הצידה במבט מהורהר…

ההרצאה היתה חוויה מופלאה. המשתתפים שאלו שאלות חכמות, מחאו כפיים ועמדו שוב בתור ארוך להצטלם ולקבל חתימה. ביום הזה חתמתי על מעל 500 ספרים… התרגשתי במיוחד לפגוש ילדים שביקשו להודות לי באופן אישי וסיפרו כמה נהנו בהרצאה.

  

בשלב כלשהו המפיקה התנצלה שאין לי זמן לחתום ולהצטלם עם כולם כי אני מאחר לראיון רדיו חשוב. היא שלפה אותי וביקשה שאעקוב אחריה במהירות. תוך 30 שניות מצאתי את עצמי כאן…

בתום הראיון, המפיקה נכנסה ואמרה "מהר, הנהג מחכה לנו בחוץ. חייבים לצאת כדי שלא תפספס את הטיסה שלך"… תוך כדי הנסיעה מצאתי את עצמי נושם ומנסה לעכל את החוויה. כעבור שעה כבר הייתי על המטוס בדרך חזרה לבייג'ינג ומשם חזרה לישראל.

כאשר שילמתי על ארוחה בשדה התעופה, קיבלתי עוד תזכורת כמה הדברים כאן שונים מכל מה שאנחנו מכירים. שימו לב לסדר של הספרות…

אחרי שעליתי לטיסת אל-על, הטייס הודיע שיש תקלה במטוס והטיסה נדחית ב-24 שעות. מבאס. מאיה זכתה בכרטיס שלי להופעה של קווין ואנחנו זכינו לנצל את הבוקר לביקור בחומה הסינית… זאת גם הזדמנות להציג לכם את חברי הטוב ארז סיימון שהצטרף אלי לביקור, צילם והיה שותף לכל החוויות.

חזרתי מסין נפעם. מדינה עצומה ומרתקת. עכשיו אני מתעורר מהחלום ולא יכול לחכות עד הפעם הבאה….