ד"ר ליאור צורף | האתר הרשמי

כשהייתי ילד, חשבתי שאני לא חכם ולא מוצלח. בתיכון היו לי ציונים נמוכים, הלכתי להרבה מורים פרטיים ועדיין לא הצלחתי ברוב המקצועות. תעודת הבגרות שלי היתה מאכזבת מאוד. כאשר סיפרתי לאחד המורים שהחלום שלי ללמוד מחשבים בטכניון, הוא אמר לי שאין לי סיכוי.

לקראת סוף השירות הצבאי התחלתי ללמוד בבי"ס פרטי במטרה לשפר את תעודת הבגרות. פתאום קיבלתי 100 ב-5 יחידות מתמטיקה ופיסיקה. רק אז הבנתי שחלק המורים בבית הספר שבו למדתי היו פחות טובים (ויסלחו לי כל המורים שקוראים את זה. יש המון מורים נפלאים, אבל אני לא זכיתי ללמוד עם הרבה מורים כאלה לצערי).

אחרי ששיפרתי את תעודת הבגרות, התקבלתי לטכניון וסיימתי שם תואר ראשון ושני בהצטיינות ולאחר מכן סיימתי לימודי דוקטורט באונ' בר אילן. אבל עדיין נותרה בי הצלקת של הילד שחשב שהוא לא חכם ולא מוצלח. ילד שהמורים חשבו שאין לו סיכוי. חסר בטחון עצמי, בלי חברים ובלי ההבנה שכל זה יכול להשתנות!

ככל שמתמזל מזלי לפגוש אנשים מצליחים ברחבי העולם, אני מופתע לשמוע כמה מהם היו תלמידים גרועים. חלקם היו דחויים מבחינה חברתית. רבים חשבו שאין להם שום כישרון ואין סיכוי גדול שיצליחו להגיע להישגים משמעותיים בהמשך חייהם.

אף אחד לא סיפר להם ולי שמהלך חיינו יכול לעבור שינוי כל כך גדול. לא סיפרו לי שיש מורים טובים ומורים פחות טובים. לא סיפרו לי שהשעות הרבות שאני משקיע בתחביב שאהבתי כל כך (מחשבים) יהיו הבסיס לקריירה נפלאה. לא אמרו לי שגם אם עושים עלי חרם וצוחקים עלי, הכל יכול להשתנות. לא לימדו אותי כמה חשוב להתמיד ולהיות נחוש להצליח. אף אחד לא הסביר שדווקא התקופה הקשה תיתן לי כל כך הרבה משמעות בעתיד.

ואתם יודעים מה עצוב? שגם היום כמעט ולא מדברים על הדברים האלה עם ילדים ובני נוער שלא מצליחים בבית הספר. עם מי כן מדברים? עם המצטיינים. מתייגים אותם כ-"מחוננים", "מדעני העתיד", "מנהיגי הדורות הבאים". יש אינסוף קרנות, מלגות, תוכניות לימודים מיוחדות ועמותות שדואגות להם. אני לא הייתי אפילו מועמד לאף אחת מהתוכניות האלה. רק התבוננתי מהצד בכל המצטיינים וחשבתי לעצמי שאין מה לעשות. הם יצליחו בחיים ואני לא. That’s life. לצערי גם היום יש לא מעט מקרים כאלה (הנה קישור לסיפור ששמעתי מנערה בת 16 שחולמת להיות רופאה)

פגשתי לאחרונה מישהי שלמדה איתי בתיכון ובאה לשמוע הרצאה שלי. סיפרתי לה איך הצלחתי לשפר את ציוני בגרות אחרי הצבא ואיך רק אז הבנתי שחלק מהמורים שהיו לנו היו לא טובים ושאולי אני לא כל כך טיפש. בשלב הזה היא החלה לבכות… היא סיפרה שגם לה המורים נתנו הרגשה שהיא לא חכמה. עד היום היא חושבת שהיא לא חכמה או מוכשרת במיוחד. לכן מעולם לא ניסתה לעשות שום דבר כדי לשנות את המצב ולא הלכה אחרי החלומות שלה.

מערכת החינוך מלאה במורים נפלאים ותלמידים שמצליחים לפרוח עם ציונים טובים וחיי חברה מלאים. אני לא הייתי אחד מאלה וכשאני מגיע להרצאות בפנימיות או בבתי ספר פחות נוצצים, אני מגלה שיש כל כך הרבה תלמידים כמוני.

משרד החינוך משקיע משאבים רבים בתלמידים בעלי קשיים. רוב ההשקעה נעשית במטרה לחזק אותם בלימודים ולסייע להם להשיג תעודת בגרות. פחות בהעשרה וחיזוק מנטאלי (כפי שעושים למצטיינים). כתוצאה מכך תלמידים רבים מצליחים (חלקם בקושי) להוציא תעודת בגרות עם ציונים נמוכים או בינוניים. אבל יוצאים ממערכת החינוך עם תחושה של כשלון. כאילו והם לא מספיק חכמים.

אחרי שחזרתי מ-TED, הגעתי בהתנדבות להרבה הרצאות לתלמידים בבתי ספר. "אין לך מושג כמה הם נפלאים. הם דור העתיד" אומרים לי בגאווה. ואז מספרים על כל המרצים הנפלאים שכבר באו לדבר איתם. זוכי פרס נובל, מדליסטים אולימפיים ועוד ועוד. שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד השקעה במצטיינים. חשוב להמשיך ולטפח בהם מצוינות ומוטיבציה להצלחה. אבל נראה לי שיש מספיק אנשים טובים שבאים לדבר איתם.

הלב שלי נמצא במקום אחר. כשאני חוזר מהרצאה בפנימייה ורואה נער שמתווכח עם המורה, אומר לה שלא בא לו לשבת בהרצאה והיא מכריחה אותו לשבת בשקט, אני יודע שהגעתי למקום שבו אני צריך להיות. ואז, בסוף ההרצאה, הוא ניגש עם עיניים נוצצות לספר כמה הוא מזדהה ואומר תודה בשקט.

זה המקום שלי.

זה מה שנותן לי משמעות.

זה הייעוד שלי.

זכיתי לעשות דוקטורט במחלקה לחינוך באונ' בר אילן. פתאום הכל התחבר יחד.

ב-2019 הקמתי את 'יש מצב'. זה התחיל כמיזם התנדבותי והחל מ-2022 לעמותה רשומה למען נוער בסיכוי. 

אני בוחר ללכת עם הצלקת שעדיין יש בי למקום שבו אולי צריכים אותי יותר מכל מקום אחר. אני בוחר ללכת ולדבר עם ילדים עם הישגים נמוכים. אלה שלא מזמינים בדרך כלל להרצאות. להסתכל להם בעיניים ולספר להם את כל מה שלא סיפרו לי וכל כך הייתי צריך לשמוע. להגיד להם שלא יוותרו על החלומות שלהם.

הנה מה שאמרתי ברוח הדברים האלה בתוכנית היום שהיה עם גיא זהר

קישור לפוסט בבלוג לגבי הקמת "יש מצב" – קישור.

קישור לבלוג של עמותת יש מצב – קישור.

הנה כמה תגובות שקיבלתי בעקבות ההרצאות שאני מעביר בבתי ספר ופנימיות ברחבי הארץ:

ליאור היקר, נכחתי בהרצאה המעולה שהעברת לנו בקרן המלגות של מושל ביום חמישי האחרון.

עברנו עוד שש הרצאות בחמישי ובשישי, ובכל זאת מילותייך הטביעו בי חותם ועוררו בי השראה יותר מהכל.

הרגשתי צורך עז לכתוב לך תודה רבה בשמם של עוד רבים, שהמילים שאמרת חדרו עמוק לליבם והדהדו באזניהם עוד הרבה אחרי שירדת מהבמה. אני מניחה שזה מה שקורה כשבן אדם מדבר כל כך בגובה העיניים, וכל כך מדם ליבו. וזה בהחלט הורגש.

יצאתי מחוזקת להמשך, בתחושת מסוגלות ומוטיבציה אדירה. החלטתי לברר, תוך השתקת הקולות שלא מאמינים בי, מבית ומחוץ – מה החלום שלי.. וזה לחלוטין בזכות התחושה שהשארת אותי בה.

תודה רבה שבחרת לעשות מה שאתה עושה כיום. אני לא יודעת אם זה אלוהים או קארמה או איזה כוח אחר שמחזיר לך את הטוב הזה שאתה מפיץ, אבל אני מקווה שזה עובד ככה 🙂

תודה שזכיתי לשמוע אותך.

היי ליאור,

אני סטודנטית להנדסה ביו רפואית. השתתפתי בשבוע שעבר בכנס פתיחת שנה ורציתי להודות לך ממש על ההרצאה שלך- היה באמת מאוד מעניין ומעורר השראה. 

אם להגיד את האמת, הגעתי לכנס כשאני די שבוזה מהלימודים. בשנה שעברה (בגלל קשיים אישיים ובלימודים) נכשלתי בכמה קורסים ונוצר מצב שבו התואר שלי נגרר לעוד שנה (5 שנים במקום 4) וכל הסיטואציה הזו גרמה לי לפקפק אם אני נמצאת בתואר הנכון עבורי. ואיכשהו בהרצאה הצלחת לשנות לי את ההרגשה הזו. יצאתי באמת מפוצצת באנרגיות ומוטיבציה להתגבר על הקשיים שנוצרו ולהצליח למרות זאת. ממש תחושה שהכל אפשרי ושרק צריך שאבחר מה אני רוצה לעשות. 

גם ממש גרמת לי לחשוב כששאלת אם יש לנו חלום. מה שהבנתי הוא שהרבה פעמים אני לא פועלת, לא מעזה לחשוב בגדול ומבטלת כל מחשבה בטענה שאין סיכוי. לרוב בגלל פחד כלכלי, פחד שיצחקו עלי כשאטעה או פשוט מחוסר ביטחון ואמונה עצמית.

ההרצאה שלך ממש פתחה לי את העיניים וגרמה לי להתחיל תהליך מחשבתי עם עצמי (לגבי כל תחומי החיים),

עוד לא הגעתי למסקנות אבל לפחות אני בדרך לשם 🙂

תודה רבה.

שלום ליאור,

אני תלמידת תיכון ב-16. החלום שלי להיות רופאה. סיפרתי את זה למורה שלי למדעים והיא אמרה לי שאין לי סיכוי ולא יצא ממני כלום. היא הוסיפה ואמרה שילדה כמוני שאין לה ציונים טובים, לא יקבלו לשום מקום. אדם שרוצה להיות רופא צריך להיות או גאון או חרשן ולדעתה אני לא זה ולא זה.

בעקבות ההרצאה שלך הבנתי שיש הרבה אנשים שמצליחים בחיים למרות שהיו מורים שלא האמינו בהם.

עזרת לי ברמות מטורפות ואני אזכור את זה תמיד. כאשר אצליח לסיים את לימודי הרפואה בעז"ה, אדע שזה המון בזכותך.

תודה.

לסיום, הנה מייל ששלח לי עובד מיקרוסופט בעקבות הרצאה שהעברתי בנובמבר 2018 לכל עובדי מיקרוסופט ישראל, 20 שנה אחרי ששמע הרצאה שלי בתקופה שעבדתי במיקרוסופט. הוא הסכים שאשתף את תוכן המייל. אין מתנה גדולה יותר מהזכות להשפיע על אנשים.