הערה: התחזית המובאת כאן נכתבה בסגנון כתיבה פשוט ואיננה פרסום אקדמי.

תקציר.

בתהליך חיזוי המבוסס על 549 ישראלי במתודולוגיה של חכמת ההמונים, התחזית להתחלת החזרה לשגרה בישראל (תחת מגבלות של משרד הבריאות) היא החל מה-15 במאי. סביר להניח שהחזרה לשגרה תהיה הדרגתית ואף יהיה גל נוסף בשנה הבאה. יחד עם זאת, לפי תחזית שמובאת כאן, החל מאמצע מאי מספר הנדבקים היומי בקורונה ירד בישראל באופן עקבי עד לרמה נמוכה מאוד ותתחיל חזרה לשגרה כולל הפסקת הריחוק החברתי, אפשרות לטוס, להשתתף באירועים וכו'.

מספר מומחים בישראל העריכו שהחזרה לשגרה תחל אחרי חג הפסח. התחזית המובאת כאן לעומת זאת חוזה התחלת חזרה לשגרה חודש לאחר מכן, החל מאמצע מאי.

רקע תיאורטי.

תופעת חכמת ההמונים קיימת מחקר ההיסטוריה בקרב קבוצות של בעלי חיים ובני אדם הפועלים לעיתים יחד בצורה שנראית אינטיליגנטית. המחקר הראשון שהציג את התופעה פורסם בשנת 1907 ע"י פרנסיס גלטון (קישור) ומאז פורסמו מאות מחקרים שבחנו את התופעה.

ניתן לקרוא מבוא וסקירת ספרות מפורטת בעבודת הדוקטורט שפרסמתי (אונ' בר אילן בהנחיית פרופ' דוד פסיג, קישור).

התנאים העיקריים לקיום חכמת ההמונים הם גיוון (Diversity), קהל גדול, אפשרות לחשיבה חופשית ללא מניפוצליה.

אחד המחקרים החשובים בנושא חיזוי על בסיס חכמת ההמונים פורסם ע"י Tetlock ו-Shoemaker בשנת 2016. במאמר שפורסם ב-Harvard Business Review (קישור) הם השוו תחזיות של מומחי ה-CIA שניסו לחזות אירועים עתידיים לתחזיות המבוססת על חכמת ההמונים. הם הראו שהתחזיות המבוססות על חכמת ההמונים מדויקות ב-30% יותר מאשר התחזיות של מומחי ה-CIA בצורה עקבית לאורך 4 שנים בהן נערך המחקר. תיאור מפורט פורסם בספרם "תחזיות על" (בהוצאת כנרת זמורה ביתן, קישור).

התחזית המובאת כן מבוססת על ההנחה שניתן לבצע תהליכי חיזוי על בסיס חכמת ההמונים. הנבואה ניתנה לשוטים ואף אחד לא יודע בוודאות מתי יסיים משבר הקורונה. הניסיון שמובא כאן לחזות את סוף המשבר הוא ניסוי נוסף שמטרתו לבחון את חכמת ההמונים ככלי לביצוע תחזיות.

שיטה.

איסוף הנתונים התבצע במשך 8 ימים, החל מה-12.3.2020 ועד ה-20.3.2020. השאלון הופץ ברשתות החברתיות (קישור).

השאלה שנשאלה היתה: "החל מאיזה תאריך להערכתך תתחיל חזרה לשגרה? ההגדרה לשגרה: מספר הנדבקים היומי בקורונה ירד בישראל באופן שיטתי עד לרמה נמוכה מאוד; משרד הבריאות בישראל יאפשר חזרה כמעט מלאה לשגרה (תחת הגבלות מינימליות) כך שניתן יהיה לחזור לטוס, להשתתף באירועים וכו'?".

ממצאים.

במחקר השתתפו 549 ישראלים, 236 גברים ו-313 נשים. מתוכם 30 אנשים העידו על עצמם שהם אנשי מקצוע בתחום הרפואי. הגיל הממוצע 44.

ניתוח הנתונים מראה שהתאריך החציוני הוא ה-15 במאי 2020. הממוצע הוא 1 ביוני 2020. התאריך הרחוק ביותר היה 2 במאי 2021. כאשר בוחנים את הנתונים של אנשי המקצוע בתחום הרפואי, החציון הוא ה-17 במאי 2020 (בהפרש של יומיים בלבד לעומת שאר המשיבים) והממוצע נשאר ה-1 ביוני 2020.

גרף הבא מציג את פיזור הנתונים. בגרף ניתן לראות ארבעה התאריכים שזכו למירב התחזיות והם: 14.4, 30.4, 14.5 ו-31.5.

דיון ומסקנות.

מנכ"ל משרד הבריאות אמר את הדברים האלה באולפן שישי ב-20.3.2020 (קישור) "אנחנו כמובן חושבים על היום שאחרי. אנחנו רוצים אחרי פסח להחזיר את המשק לרמת פעילות יותר גבוהה". מומחים נוספים עמם שוחחתי אמרו דברים דומים והעריכו שאחרי חג הפסח תתחיל החזרה לשגרה. חג פסח מסתיים ב-15 באפריל. לפי חכמת ההמונים החזרה לשגרה תתחיל ב-15 במאי, חודש לאחר מכן.

ניתן להעריך בזהירות את מועד החזרה לשגרה גם במדינות נוספות. המצב בעולם שונה מאזור לאזור. בסין מספר החולים החדשים יורד בצורה עקבית ונראה שבקרוב תחל שם החזרה לשגרה. באיטליה וספרד מספר הנדברים הולך וגודל ועדיין לא החלה האטה במספר החולים.

בשנת 2015 ביל גייטס הזהיר מפני המגיפה הבאה. בהרצאה שהעביר ב-TED (קישור) הוא חזה את התפשטות מגיפת הקורונה ואת האתגרים שאנחנו עומדים בפניהם היום. ב-19 במרץ 2020 ביל גייטס סיפק את התחזית שלו לסוף המגיפה (קישור): "מדינות אשר יעשו עבודה טובה בבדיקות ובסגירת הפעילות ("Shut Down") יגיעו למספר קטן של מקרים חדשים בתוך 6-10 שבועות ואז יוכלו להיפתח בחזרה ("Open back up").

להבדיל מהתחזית של מנכ"ל משרד הבריאות ומומחים נוספים עמם שוחחתי, התחזית הזאת של ביל גייטס תואמת לתחזית חכמת ההמונים לגבי החזרה לשגרה בישראל. הבידוד החברתי בישראל החל ב-16 במרץ וה-15 במאי יגיע כ-8 שבועות לאחר מכן.

ניתן לנסות לחזות את מועד התחלת החזרה לשגרה במדינות נוספות על בסיס הממצאים האלה ולטעון שמדינות שפועלות בצורה טובה יתחילו לחזור לשגרה כ-8 שבועות לאחר שהחלו במדיניות של ריחוק החברתי ובדיקות המוגברות.

מגבלות המחקר באות לידי ביטוי בכך שהוא נעשה בקרב קהל של ישראלים בלבד. בנוסף, מספר אנשי המקצוע בתחום הרפואי שהשתתפו במחקר קטן ואיננו מספיק כדי לייצר תחזית המבוססת על חכמת המונים בקרב מומחים.

התחזית המובאת כאן מהווה ניסיון ראשון לעשות שימוש בחכמת ההמונים לחיזוי סוף המשבר. כולי תקווה שניתן יהיה לשאוב קצת אופטימיות ועידוד מכך שגם לדעת חכמת ההמונים מדובר במשבר חולף בו נתחיל לחזור לשגרה תוך חודשים ספורים.

הנה שיחת זום שקיימתי בנושא התחזית:

ומילה אחת נוספת של זהירות לסיום: מדובר בתחזית בלבד. חכמת ההמונים לא נכונה תמיד. גם מומחים טועים וגם ההמונים טועים. נמתין ונראה כיצד הדברים יתפתחו.

תודה רבה,

ליאור

הרשמה לניוזלטר שלי לקבלת עדכונים נוספים בקישור הזה – http://liorzoref.activetrail.biz/newsletter

אשמח לקרוא ולהגיב לתגובות שלכם לפוסט הזה בקישור הזה.

סרטון עם כמה חלקים מתוך ההרצאה שהעברתי בחודש שעבר בוושינגטון לכ-1000 מנהיגי הפדרציות היהודיות של ארגון JFNA בארה"ב.

בוידאו אפשרות להציץ ל-2 ניסויים של חכמת ההמונים. הניסוי הראשון היה גימיק קצר ובניסוי השני 1,000 המשתתפים העלו רעיונות להתמודדות עם האנטישמיות הגוברת בארה"ב ודרגו את הרעיונות בזמן אמיתי.

בשבוע שעבר העברתי הרצאה לכ-200 חיילים בודדים באירוע שערכו לכבודם לקראת ראש השנה.

המפגש איתם השאיר אותי עם מחשבות על המשמעות של להיות "חייל בודד" ובדידות בכלל.

נזכרתי במילות השיר המפורסם של החיפושיות, "כל האנשים הבודדים, מאיפה הם מגיעים?".

הם הגיעו לאירוע מכל הארץ ומכל קצוות האוכלוסייה.

חצי מהם עולים חדשים שבחרו לעלות על מטוס ולהתגייס לצבא. לבד. בלי המשפחה. בלי החברים. אבל עם תחושת שליחות ומשמעות שקשה להבין. כתבתי כבר על מפגש עם חיילת מעוררת השראה כזאת (קישור) שאמרה לי משפט שהותיר בי רושם עז ואני חושב עליו עד היום: "בכל מקום יש קשיים. השאלה היא עם איזה קשיים אני בוחרת להתמודד. ואני בוחרת להתמודד עם הקשיים כאן ולעשות את מה שאני יכולה כדי לעזור למי שמתמודד איתם. זאת הבחירה שלי".

אני חושב על הבחורה הצעירה הזאת לעיתים קרובות. כאשר אני בנסיעות עבודה ברחבי העולם, אני מתבונן מקרוב גם בקשיים שיש בכל מדינה בה אני מבקר. ויש הרבה כאלה. אז, כשאני חוזר לארץ, אני מתבונן אחרת באתגרים שיש כאן. הבחורה הזאת לא יודעת שבזכותה החלטתי להקים את "יש מצב" למען נוער בסיכון. למדתי ממנה כל כך הרבה. במקום להתלונן על מה שרע, לעשות מעשה ולעזור לפתור את מה שהכי מפריע לי.

החצי השני של המשתתפים באירוע היו צעירים שנולדו כאן אבל החיים הובילו אותם לגור מחוץ לבית ובלי משפחה תומכת. חוזרים בשאלה שהמשפחות שלהם נתקו איתם קשר, צעירים ללא הורים או עם הורים שלא מסוגלים לגדל אותם. רבים מהם צעירים במצבי סיכון אשר מתמודדים לא רק עם בדידות אלא עם אתגרים רבים נוספים בחייהם.

אחד מהם סיפר שאבא שלו חי בחו"ל ולמעט שתי פגישות בעבר, הוא לא נמצא איתו בקשר. אמא שלו אושפזה בגלל הפרעה נפשית. בתיכון היו לו ציונים נמוכים. אמרו לו שלא ייצא ממנו כלום. אבל הוא לא וויתר, התעקש לשפר בגרויות, סיים לימודים בטכניון והתגייס לתפקיד משמעותי בסייבר של יחידה 8200. כיום הוא קצין צעיר עם ניצוץ בעיניים. הוא ניגש אלי בהתרגשות וביקש להתנדב כמרצה ב-"יש מצב". "אני רוצה להראות לצעירים שאפשר להצליח!".

בדידות היא לא רק נחלתם של "חיילים בודדים" אלה מגיפה עולמית. מחקרים רבים מצאו שכ-20% מהאנשים הבוגרים במדינות מפותחות כמו ארה"ב ובריטניה מרגישים בודדים לעיתים קרובות או כל הזמן.

בקרב צעירים המצב חמור לא פחות נוכח הרשתות החברתיות שמגבירות את תחושת הניתוק החברתי והבדידות.

אמרתי לחיילים אתמול שאף אחד לא יכול להבין מה זאת בדידות עד שהוא לא מרגיש אותה על בשרו. בדיוק כמו שאף אחד לא יכול להבין באמת מה זה להיות הורה עד שיש לו ילדים. ואז אחד מהם שאל "אם היית יכול להחזיר את הזמן אחורה, האם היית מעדיף לא להיות בודד?".

שאלה קשה. מצד אחד בוודאי שכן. אם הייתי יכול לחסוך מעצמי שנים של קושי כל כך משמעותי, הייתי מוותר על ה-"תענוג" בשמחה. מצד שני, עניתי לו, בזכות הבדידות הזאת מצאתי את הייעוד והשליחות שלי.

איחלתי להם שגם הם יהפכו את הבדידות והקשיים לשליחות שלהם. אם הם יצליחו לעשות את זה, הם יזכו במתנה גדולה שגם אותה אי אפשר להבין באמת עד שלא מרגישים אותה.

לקראת השנה החדשה, אני מאחל לכולנו שנה שבה נהיה הרבה יותר יחד מאשר לבד. גם ברמה האישית וגם ברמה הציבורית. נראה שזה גם המסר של חוכמת ההמונים בתוצאות הבחירות האחרונות.

שנה טובה.

נ.ב.1 כתבה על מיזם יש מצב במגזין השפעה של אגף מו"פ במשרד החינוך – קישור.

נ.ב.2 יש לנו לוגו חדש למיזם יש מצב. תודה ל-norbert האלופים על הליווי במיתוג ובעיצוב.

אני בחופשה משפחתית בצרפת. במקום להזמין מלון או דירת AirBNB, איילה אישתי אירגנה לנו חילופי בתים. הנה מה שהיא כתבה בעמוד הפייסבוק שלה:

מי שעוקב אחרי עלילות שיתוף הבתים של משפחת צורף, יודע שטסנו בחשש לבית שלא היה ברור מה עומד מאחוריו. בשיחות הטלפוניות המקדימות עם המשפחה שזה הבית שלה, הוסבר לנו שהם יהיו בפרו (לקחו את הבלון שלנו וטסו איתו למשפחה בפרו. מי שהיה בהרצאות שלי מכיר המנגנון המוזר אך מגניב הזה). עוד הוסבר לנו, שהבית הוא בעצם מבנה בן 250 שנה, בעיירה קטנה קטנה 40 דק נסיעה צפונית לפאריס. לא באמת ידענו למה לצפות. 

הגענו שלשום בלילה, ונפלנו מהכיסא. ובחיי, כזה עוד לא היה לנו. זאת ביי פאר החלפת הבתים ההזויה וההרפתקנית ביותר שהייתה לנו: הבית נראה כמו טירה, כולל קירות האבן של פעם, תריסי העץ הענקיים, מדרגות בנות מאות שנים ומיליון פריטי אספנות מימי הביניים בערך. בבית יש 8 חדרי שינה,שכל אחד מהם הוא בעצם יחידת דיור משל עצמה, כולל חדר אמבטיה ושירותים. למעשה, אלה לא חדרים, אלא אולמות. וכל זה לגמרי בחינם. אין מה להגיד, הכלכלה השיתופית הזאת – זה משו משו. 

מעבר לכביש – הכנסיה השכונתית. מהצד השני – נחל. ובצד השלישי (וזה הכי חשוב) הבולונז'רי המקומית ש-איך נאמר- יהיה פה מחיר כבד לשלם אחרי שגרים מול דבר כזה. וזה טעיםםםםםם ברמות אחרות. מתוק בדיוק במידה, לא מוגזם עם הפירות, טרי טרי נעשה על המקום כל בוקר. שני בקרים פה, וליאור כבר הפך למקומי, עומד בתור עם כולם לקרואסונים, בגטים ובעיקר – מתוקים.

*למי ששאל – איפה החסרונות? אז יש אחד ברור: האינטרנט לא עובר טוב דרך קירות האבן העתיקים האלה. הקליטה פה על הפנים. לא הייתי שורדת יותר משבוע. מזל שאנחנו פה בדיוק לשבוע ?

עד כאן הסטטוס של איילה (אפשר להגיב ולכתוב לה בקישור הזה).

עכשיו כמה הסברים ותשובות לשאלות נפוצות:

* איך מחליפים בתים? הפלטפורמה המובילה לחילופי בתים נקראת Home Exchange. אחרי שעשיתם מנוי לאתר, תוכלו להעלות שם תמונות ותיאור של הבית שלכם. כותבים מתי הבית זמין לחילופי בתים ואיזה איזורים בעולם מעניינים אתכם. הם מוודאים שהפרטים מדויקים ואז מאפשרים לכל המנויים שלהם לבדוק אפשרות לבצע חילופי בתים. אפשר להחליף גם רכבים.

* כמה זה עולה? מנוי שנתי באתר עולה 159$. וזהו. לא משלמים על בתי מלון ומתארחים בבתים מדהימים בכל העולם. לפעמים מחליפים גם רכבים. המחיר הוא שאנשים אחרים מתארחים אצלכם בבית (בפסח האחרון התארחו אצלינו זוג פנסיונרים מצרפת אחרי שקיימנו שיחת סקייפ וראינו שמדובר בזוג מקסים).

* איך זה קשור לחכמת ההמונים? חכמת ההמונים מייצרת שיתוף מוחות. כלכלה שיתופים מאפשרת שיתוף משאבים. ולא מדובר רק בחילופי בתים. היום ארגונים רבים משתפים בינים ובין עצמם משרדים, רכבים, ציוד ועוד.  

המשך קיץ נעים

לפני כמה ימים, בסוף פגישה במרכז תל אביב, חיפשתי מקום לאכול. הנה הסבר לגבי מה שאני נוהג לעשות:

בשנים האחרונות גוגל עושה מאמצים רבים להפוך להיות המקום המרכזי שבו נכתבות המלצות על בתי עסק מקומיים. זה כולל מסעדות, חנויות מזון וכל גוף שנותן שירותים ויש לו מיקום פיסי (יש שם אפילו דירוג לבתי קברות).

למי שלא מכיר, הטיפ הזה נכון לכל מקום בעולם שבו גוגל פופולארית (לא יעבוד בדרום קוריאה למשל). אני עושה בזה שימוש לעיתים קרובות בנסיעות לחו"ל וגם בארץ.

כך גיליתי השבוע את מסעדת פו סושי שיש בה סושי נפלא וגם ראמן מצוין. בשבוע שעבר הייתי בפגישה בסטימצקי בראש העין. שנים רבות לא הייתי בראש העין והנה בזכות הדירוגים מצאתי מסעדה תימנית מצוינת (תימנה). אני עדיין מתאושש מהסחוג…

ועכשיו כמה טיפים למתקדמים –

* אפשר לבדוק גם ב-TripAdvisor וב-Yelp בהם יש גם הרבה דירוגים, תמונות וכמובן ציון לכל מקום. בארה"ב גם Open Table שימושי להמלצות.

* זוכרים את Foursquare? לפני כמה שנים הם יצרו גרסה חדשה שנקראת Foursquare City Guide ממוקדת המלצות לבילוי ברחבי העולם. משתמשים מדווחים שההמלצות שלהם מצוינות.

* במפות של גוגל, ליד הציון וכמות הדירוגים הופיע לאחרונה עיגול צבעוני עם מספר. המספר שמוצג הוא הערכת הסיכוי שתאהבו את המקום הזה לפי ניתוח המקומות בהם הייתם בעבר.

עד כאן העצות. אבל כל הכבוד לחכמת ההמונים, מידי פעם עדיף פשוט לסגור את הטלפון, להסתובב, ללכת לאיבוד ולמצוא דברים מפתיעים בדרך…

לאחרונה חזרתי מ-2 הרפתקאות קצרות בחו"ל.

אני מזמין אתכם לצפות בסרטונים הקצרים שערכתי. הראשון בעקבות נסיעה לוושינגטון די.סי. וניו-יורק והשני בעקבות נסיעה לציריך.

​אתמול הייתי בפעם הראשונה בימי חיי בכלא פעיל, בבית סוהר לנערים. 

בית סוהר אופק הוא מתקן הכליאה היחיד בישראל לנערים מגיל 14 עד גיל 18 שנשפטו למאסר, בד"כ בעקבות עבירות אלימות, סמים ועוד. בעקבות הקמת המיזם למען נוער בסיכון, הוזמנתי להעביר שם הרצאה לנערים. 

"הבאת איתך דיסק און קי ושלט למצגות?" שאל אותי השומר בכניסה.

"כן". עניתי.

"יופי. אתה יכול להיכנס איתם, אבל תשמור עליהם טוב טוב. את הטלפון שלך אתה צריך לכבות, לתת לי ואתה מוזמן להיכנס".

זמזום קולני סימן על פתיחת שער ברזל גדול שנסגר מאחורי בטריקה רועשת כמו סצנה מסדרת טלוויזיה.

"תוריד חגורה ותעבור במגנומטר. זה עדיין מצפצף. יש לך שעון? תוריד בבקשה".

בית סוהר לנערים זה מקום מאוד מיוחד שנבנה מתוך מטרה להתאים לצרכים של נערים. 

במרכזו נמצא בית ספר עם כיתות לימוד, סגל חינוכי וקצינות חינוך מעוררי השראה. תוכנית החינוך של משרד החינוך ותוכנית הילה. "אתה רואה את הכיתה הזאת? בתוך הכיתה לומדים 8 תלמידים במסלול של 10 שנות לימוד. למורה יש לחצן מצוקה. הכיתה נעולה עם מנעול ושרשרת כדי שאף אחד לא יכנס או יצא פתאום ללא אישור. אם תהיה תקרית בתוך הכיתה, לא ניתן לצאת מיד כי היא נעולה עם מנעול ושרשרת. לכן יש סוהר בכל כיתה".

למרות הסורגים, השרשראות והמנעולים, יש שגרת לימודים מלאה. התלמידים נבחנים כמו כל התלמידים בתוכניות החינוך הרגילות. הם מקבלים תעודות ויש גם הכנה לבגרות לתלמידים שמצליחים להשתלב במסלול 12 שנות לימוד.

"זאת פינת החי שלנו. יש לנו ארנבים, אוגרים, תרנגולים. אתה רוצה ללטף חמוס? תרגיש כמה הוא נעים".

הטיפול פינת החי מאפשרת לנערים לקחת אחריות על בעלי חיים ולשנות אווירה, כך למדתי.

בכניסה לאחד מהאגפים שומר נוסף. הגשתי את היד שלי וקיבלתי צמיד: "עכשיו יש לך כניסה מסוג 'הכל כלול'" הוא חייך.

מנהלת האגף ביקשה להציג את אחד הנערים. "רוצה לספר על החלום שלך?" היא שאלה אותו וחייכה חיוך אימהי. "החלום שלי להיות פסיכולוג ולטפל בבני נוער. מה שבטוח, רק לא לחזור לכאן". הוא חייך אליה בחזרה חיוך אוהב. החברים שלו הציצו בסקרנות מאחורי הסורגים.

"אני כאן בשביל לעזור לנערים שמצאו את עצמם כאן. זאת השליחות שלי" סיפר אחד הסוהרים תוך כדי שאחד מבני הנוער עבר לידו ואמר בקול רם "אתה הסוהר מספר אחד כאן!".

הכניסו אותי לאולם תיאטרון קטן והכינו אותי לקראת ההרצאה. "הנערים ייכנסו עוד מעט. הם ישבו מקדימה, הסוהרים והמורים מאחורה וסוהר אחד יעמוד בצד הבמה". 

העברתי אלפי הרצאות בימי חיי בכל רחבי העולם. חשבתי שאני מכיר את כל סוגי הקהלים, עד שהגעתי לכלא.

בני הנוער נכנסו והתיישבו באולם. מה אגיד. ילדים. 

התחלתי את ההרצאה. הם הקשיבו והתנהגו למופת.

ואז אחד מהם התבונן בתמונה שלי כילד עם חברים לכיתה ושאל: "תגיד, הילד הזה בתמונה נתן לך כאפה?"

מעולם לא שמתי לב לחלק הזה בתמונה…

עניתי לו "אני לא זוכר מה בדיוק קרה כשהתמונה הזאת צולמה. אבל בהחלט יכול להיות שקיבלתי כאפה כי קיבלתי הרבה כאפות שהייתי בבית ספר. הייתי חנון, ילד כאפות".

סיפרתי על החרם שעברתי, איך אחרי 30 שנה החבר שעשה עלי חרם מצא אותי וביקש סליחה. איחלתי להם שאם מישהו פגע בהם, הוא יבקש מהם סליחה. ואם הם פגעו במישהו, שיגיע היום שגם הם יבקשו סליחה. סיפרתי על האנשים שאמרו לי "לא ייצא ממך כלום". אמרתי להם שלאף אחד אסור להגיד להם את המשפט הזה. דיברנו על כוח רצון, התמדה, חוצפה, נחישות והצלחה.

הם התעניינו, צחקו ושאלו שאלות מצוינות. "מה זה תואר שלישי?". ביקשו שאספר על הכלבה שלנו. שאלו כמה חותמות יש לי בדרכון?. "הרבה" עניתי.

בתמונות תוכלו לראות את אילן דויטש, מנהל בית הספר. איש חינוך מעורר השראה. איתו נמצא צוות מופלא בראשות רב כלאי אפרת מזרחי. 

הנערים מגיעים לכלא כי הם חייבים. אנשי הסגל מגיעים מתוך בחירה ותחושת שליחות גדולה. זה הופך את המפגשים שם לכל כך מיוחדים ועוצמתיים.

בסוף ההרצאה היו ילדים שניגשו ללחוץ יד ולהודות בחיוך נבוך. אחד אמר שזאת היתה הרצאה מאוד חשובה עבורו. 

ביציאה מהכלא מזג האוויר השתנה. רוחות חזקות והתחיל לטפטף. האמת היא שלא רק מזג האוויר השתנה, גם אני השתנתי. 

חוויה מטלטלת ועוצמתית מאוד.

הביקור בכלא נולד בעקבות המיזם שהקמתי להעצמת בני נוער בסיכון. אני שמח לעדכן שהמיזם תופס תאוצה מעבר לכל מה שדמיינתי. מעל 100 מרצים מתנדבים, עשרות בתי ספר ופנימיות נרשמו לקחת חלק בפעילות.

בשלב הזה התחלנו פיילוט ב-2 כיתות. כיתת תל"ם בבית ספר שז"ר בבת ים וכיתת מב"ר בבית ספר בליך. בכל כיתה יבקר מרצה אחד בשבוע. התלמידים יתנו משוב בסוף כל הרצאה על איכות המרצה, רמת העניין שהוא עורר בהם ורמת ההזדהות שלהם עם הסיפור שלו. הפידבק שלהם בשילוב המשוב של המורים ייקבע את המשך הדרך של הפיילוט.

השם שנבחר למיזם – יש מצב!

תודה לכל מי שהתנדב לקחת חלק במיזם. 

תודה מיוחדת להדר חמיידס שעובדת איתי שנים רבות והתנדבה לשבץ את המרצים. תודה לד"ר אלון הסגל, המרצה הראשון של "יש מצב!" בבי"ס שז"ר. וליוסי סאסי המרצה הראשון בבליך.

אם גם אתם מתחברים למטרות המיזם וחושבים שאתם מתאימים להיות מרצים, אתם מוזמנים להירשם כאן.

החלום הופך למציאות.

ויש מצב שנצליח.

פוסט שאני מתכנן לכתוב כבר תקופה ארוכה. נתחיל מסיפור ואח"כ המיזם החדש.

לפני עשור הוביל אותי משבר גיל ה-40 לפרוש מהיי טק. מצאתי את עצמי עושה דוקטורט בתחום שהיה חדש לחלוטין, חכמת ההמונים. השנה אהיה בן 49 ואני כבר מרגיש את משבר גיל 50 דופק בדלת.

אם לעשות ספירת מלאי, אני נשוי באושר ואב ל-3 ילדים מדהימים, זכיתי למצוא את התחום שאני אוהב, חכמת ההמונים. סיימתי דוקטורט, כתבתי ספר בנושא ואני מרצה מסביב לגלובוס ומלווה ארגונים שנעזרים בתחום כדי להצליח יותר.  בגדול, זה נראה כאילו הצלחתי לא רע בכלל.

אבל שום דבר בילדות או בגיל ההתבגרות שלי, יכול היה לסמן ההצלחה עתידית. למעשה, המצב היה בדיוק הפוך:

כשהייתי ילד, הייתי בטוח שאני לא חכם ושלא ייצא ממני כלום. הייתי הילד החנון, שלא אוהב כדורגל ולכן בהפסקות נמצא לבד, הכי נמוך, חלש ופגיע. עברתי חרם במשך שנים ארוכות. היו לי ציונים נמוכים, השיעורים הפרטיים לא כל כך עזרו. רוב הזמן הייתי לבד, מול המחשב. אמא שלי לא הבינה למה וכל הזמן אמרה לי "למה אתה לא נפגש עם חברים?". התביישתי לספר לה שרובם פשוט לא רוצים להיפגש איתי. תעודת הבגרות שלי היתה מאכזבת מאוד. כאשר סיפרתי לאחד המורים שהחלום שלי ללמוד מחשבים בטכניון, הוא אמר לי "אתה? אין לך סיכוי, זה לא בשבילך".

אחרי הצבא, החלום ללמוד בטכניון הוביל אותי להירשם לבית ספר פרטי ולשפר את תעודת הבגרות. רק אז, אחרי שקיבלתי כמעט 100 ב-5 יחידות מתמטיקה ופיסיקה, הבנתי שאני לא מטומטם. סיימתי בהצטיינות תואר ראשון ושני בטכניון, דוקטורט באונ' בר אילן, הקמתי משפחה נפלאה, פרסמתי ספר בארה"ב שתורגם לשפות רבות. אבל התחושה הזאת ש-"לא יצא ממני כלום" לא עזבה מעולם.

בשנים האחרונות אני מרצה בהתנדבות לצעירים ובני נוער עם קשיים או במצב סוציו-אקונומי ירוד ובמצבי סיכון. בניגוד להרצאות בארגונים שעוסקות בחכמת ההמונים, כשאני מגיע לבני הנוער הללו המטרה היא אחרת: לגרום להם להאמין בעצמם ובסיכויים שלהם להצליח. הם שומעים על החרם שעברתי במשך שנים רבות בגלל שהייתי חנון, על הציונים הנמוכים שהיו לי בלימודים, על המורה שאמר לי "אין לך סיכוי להצליח" ועוד. זה סיפור על התמודדות עם חרם, פחד גדול, נחישות, עבודה קשה וכמה חשוב להאמין בעצמך. הם שומעים שלאף אחד אסור להגיד להם "אין לכם סיכוי" או "אתם לא תצליחו"

החלטתי להרחיב את הפעילות הזאת ולהקים מיזם שנקרא "יש מצב" שיעזור לצעירים להאמין בעצמם. מיזם חברתי שיתמקד בבני נוער עם קשיים ובמצבי סיכון. בשלב ראשון קהל היעד יהיה תלמידים בכיתות שמשרד החינוך מגדיר "כיתות אתגר", מב"ר, "כיתות אומץ" ובפנימיות לנוער בסיכון.

המיזם יאסוף בקפידה אנשים בוגרים מעוררי השראה, שהגיעו להישגים מרשימים למרות שהתמודדו עם קשיים גדולים בצעירותם כדוגמת קשיים סוציו-אקונומיים, קשיים חברתיים, קשיים רגשיים וכדומה.

אותם אנשים בעלי יכולת להרצות לבני נוער, יעבירו הרצאות בהתנדבות בבתי ספר ובפנימיות שירצו בכך. המיזם יעשה שימוש בחכמת ההמונים כדי לעזור לכמה שיותר צעירים להגשים את השאיפות והחלומות שלהם. בנוסף, חלק מההרצאות יצולמו ויפורסמו בערוץ יוטיוב של המיזם במטרה לאפשר חשיפה רחבה לבני נוער נוספים.

יש עמותות רבות שמסייעות לבני נוער בסיכון כמו גם כמובן משרדי החינוך והרווחה. בשנים האחרונות פגשתי רבים מהם והתרשמתי שהם עושים עבודה חשובה, ועובדים בעומס ובתנאים לא פשוטים. רוב הגופים מנסים למנוע נשירה ממערכת החינוך, מסייעים בפן הלימודי, מנסים להעלות את הציונים שלהם ולהוביל את התלמידים לתעודת בגרות.

הפספוס לדעתי הוא בפן הרגשי, במתן תחושת המסוגלות, ביצירת תמונת עתיד, במפגש עם אנשים שאפשר להזדהות איתם, שיכולים להוות מודל עבורם ולגרום להם לא רק לחלום חלומות גדולים אלא גם להאמין ביכולת להגשמתם. זה לא מספיק לדעת לפתור משוואה במתמטיקה.

באופן פרדוקסלי, בעוד תלמידים מצטיינים, מחוננים או מוצלחים במיוחד זוכים לקבל מהמערכת תמיכה בתוכניות העשרה רבות, תלמידים עם קשיים כמעט ולא זוכים לפעילות העשרה שכזו. הם אכן מקבלים תגבור ושעות הוראה נוספות אבל הם כמעט לא זוכים להעשרה בעולמות תוכן נוספים ולא נחשפים לאנשים מצליחים שהגיעו להישגים על אף הקשיים שחוו בדרך.

מה כן שומעים הצעירים האלו? הרבה אנשים שאומרים להם "לא יצא מכם כלום".  

ב-7 השנים האחרונות זכיתי להיות חלק מהוועד המנהל של עמותה נפלאה שנקראת עיגול לטובה ועבדתי עם עמותות נפלאות רבות. אני מרגיש שעכשיו הגיע הזמן להקדיש את עצמי למטרה אחרת וזאת המטרה שבחרתי. החלטתי לא להקים עמותה נוספת. יש מספיק עמותות בתחום הזה והמיזם ישאף לשתף איתן פעולה ולהציע להם מרצים. בנוסף, אני חושב שזה לא חכם להשקיע זמן והמאמץ בגיוס תרומות ובלוגיסטיקה שהקמת עמותה מחייבת. המיזם בתחילת הדרך לא דורש כסף ולכן אין צורך לגייס תרומות. הכל ייעשה בהתנדבות מלאה.

מי שרוצה להצטרף ולעזור, הנה כמה אפשרויות:

מכירים מנהלי בתי ספר ופנימיות או מורים בכיתות אתגר ומב"ר? תייגו אותם ותזמינו אותם למלא את הפרטים שלהם בקישור הזה.

טופס רישום למרצים מתנדבים – לינק

הצטרפות לניוזלטר שלי לקבלת עדכונים על פעילות המיזם – לינק.

סיכום הפעילות בתקופת קורונה ושנת הלימודים 2021:

עדכונים נוספים:

איך בזכות "יש מצב" הגעתי לכלא

עדכון ראשון לגבי פעילות המיזם

קישורים לפוסטים שכתבתי בעבר בנושא

הייעוד שלי – פוסט שכתבתי בבלוג. כאן נולדה המחשבה על המיזם.

פוסט על החרם שעברתי כילד והסליחה שהגיעה אחרי 30 שנה – לינק

הרצאות ואירועים שבהם השתתפתי לדוגמא (על רוב ההרצאות לא כתבתי, אבל היו גם כמה שבחרתי לשתף):

בזכות האמונה באדם – אירוע בחוות השומר – לינק

ילדי פנימיית בית הדסה – לינק

ילדי פנימיית בית אפל – לינק1,  לינק2

תלמידי תיכון בטירת הכרמל – לינק

תלמידי תיכון היובל בהרצליה – לינק

סטודנטים במסגרת קרן מושל – לינק

פגישה עם חיילת בחוות השומר – לינק

סיפור על ילד שחלם להיות רופא – לינק

תודה רבה 🙂